לכל אחד  מהם יש את ה"שיר שלו".
שיר שאני שומעת והוא ישר מחזיר אותי
לרגעים שביליתי בזרועותיו, לא חשוב איפה אני אהיה...
יש את השיר של מאור,
והשיר של שי,
והשיר של עומר,
והשיר שלו.

"תסתכלי לי בעיניים" הוא מבקש,
ואני מתאמצת להסתכל.
את כל כישורי המשחק שלי אני מגייסת.
אבל את המבט המאוהב אי אפשר לזייף,
כשאני מנסה לעשות את זה
יוצא לי מבט של שחקנית גרועה באופרת סבון.

"אני אוהב אותך".

"גם אני אוהבת אותך"
אני אומרת, אולי מכוח ההרגל..ממה שלמדתי בסרטים,
שצריך "להחזיר" כשאומרים לך כשאוהבים אותך.
ואתה מקדיש לי שירים, וכותב לי הודעות, ואוהב אותי. אוהב
באמת.
ואני משתגעת מעצמי... למה את לא אוהבת גם?
למה את משקרת לעצמך? תישני ילדה שלי

ועוד יותר גרוע...למה את משקרת לו?

ואני יודעת שהוא באמת אוהב,
כשמישהו באמת אוהב אותך אי אפשר לטעות במבט שהוא נותן בך.
משהו מתרכך לו במבט, מתמסר,
הוא סומך עלייך שלא תעשה לו כל רע...
את היקר מכול הוא נותן לך למשמרת.
את הנשמה.

ואני הייתי רעה,
ניסיתי לא לראות.
והשירים של האחרים התגנבו לאוזניי
מתי שניסינו להלחין שיר משלנו..
ואף פעם לא הייתה לי חלוקת קשב טובה.
הכול התערבב לי.. האחרים ואתה.
מתי שאתה היית לי מול העיניים ראיתי רק אותך,
טבעתי לך בעיניים.
אבל בלילה,
כשניסיתי להירדם,
המילים של השירים שלהם היו מתנגנות לי במחשבות.

אני מסתכלת על עצמי במראה
ורואה את השקר הגדול  הזה שנקרא אני.
כשאני מנסה לשכנע את עצמי שזה "זה".
ולמה זה לא כמו באגדות?
שהנסיכה מתאהבת בנסיך והוא בה בלי כל הפרעות?


"אני אוהבת אותך"
"אני לא מבין למה אני היחיד שלא רואה את זה..."
"אני באמת אוהבת אותך!"
"אז  למה אני לא רואה לך את זה בעיניים?"

וצדקת.
לא אהבתי.

ועכשיו כשאנחנו מדברים אנחנו כמו אנשים זרים.
כאילו לא חלקנו מחשבות, רגשות, תקוות..
במיטה אחת.
בבריכה אחת.
בים אחד.
כואב לי.


אתה בטח מכיר את המשפט שאומר שרק שאתה מאבד משהו
אתה מבין עד כמה הוא היה יקר לך.
ואיבדתי אותך.
ובכיתי - כי זה מה שעושים בפרידה.
והצטערתי - כי זה מה שעושים כשפוגעים.
אבל שום דבר כבר לא יחזיר אותך אלי.
אתה ידעת שאני לא שלך.
כבר מהתחלה...
אז אם משהו מעולם לא היה שלך האם אתה יכול לאבד אותו?
האהבה שלנו הייתה לבנה,
ולא אדומה.
עכשיו היא אדומה, כי היא זיכרון.
והזיכרון הזה  אדום כמו דם עכשיו...
הלב שלי סיפק לו את דמעות הצבע.
אני מצטערת אהוב שלי...
ורק רציתי שתדע,

שבסוף...

אהבתי אותך.

"תישני ילדה שלי,
החושך יעטוף,
את כל הנשימות,
בחלומות אינסוף.
תשני אהובתי,
וכמו הלבנה אני אשמור עלייך
פייה שלי קטנה.
בים הכי כחול נשוט על לוויתן
נרקוד ריקוד בחול
בצעדי סרטן
אקטוף בעבורך
צדפים עם חור קטן,
אשזור לצווארך
בחוט שני לבן..."

ושני זה בכלל סוג של צבע אדום...