נ. בר-לב / ''נסתרות דרכי האל'' |
ואני מביט.
אלפים של פעם-בני-אנוש שוכבים,
ערומים על הקרקע המקודשת.
עיניהם הצלולות-ריקות כל כך,
מסתכלות, בוהות בשמיים
הריקים מענן.
הוא לא שמע, לא ריחם.
דמויות יראות, שהשמיים נפלו עליהן.
אני מביט למטה, עליהם,
ולוחש, ברעד, קדיש.
הוא לא ריחם, וגם לא
הם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|