היום לא ראיתי אותך ואני עצוב.
אני לא יודע למה, אחרי הכול
מה זה רק מבט אחד קטן ועלוב
אבל אני עצוב.
ואני מניח שזה בסדר.
כי לפני הכול אני אוהב אותך,
וזה לא יכול להיות רע, אם כן,
אז למה אני עצוב?

אולי זה בגלל שזה כמו חמנייה ביום סגרירי
ואולי זה בגלל שהחמנייה היא אני
אולי זה בגלל שהשמש היא את
ואולי זה בגלל שהיום הסגרירי
הוא חיי.

ואולי זה בגלל שאולי לא היו דברים מעולם.

מרוב השאלות כבר נגמר לי הדף
אבל דבר אחד אני יודע:
שהיום לא ראיתי אותך ושאני עצוב,
כי אני יודע שגם מבט קטן ועלוב
היה עושה אותי שמח.
ובלעדיו - נשארתי עצוב.