נה עה-מה / לילדי המושב הזה |
התנשפויות מרעידות את האוויר
עבור העולם כולו וחם,
עוד מעט החום ישחרר אותנו
ייקח אותנו הביתה ביד,
יגיד שימו ראש.
אבל ברגע הזה אני חודשיים לפני,
אני רואה את הדברים כפי שלא קרו
הברכיים מכינות עצמן למכה.
אנו השמש הלוהטת ואשתקד
הכדור הסובב אותנו,
שנת העוד מעט שלנו מתמתחת באנחה ארוכה ולא לוקחת אוויר
היא מכחילה משתנקת הזרועות עוד פרושות לצדדים
והיא לא מרפה,
אני לא מצמצתי והיא לא מרפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|