היא עוררה בי רגשות שהייתי בטוח שיצאו לי מהלקסיקון, כל רגע
שאני ער אני חושב עליה. יש לי בעיה מטורפת, מאז המיתולוגית, או
ליתר דיוק מאז שהיא התחילה איתי וראיתי שיש בחורות מהממות
כמוה שמוצאות בי משהו ואז כשפתאום, בלי כל סיבה נראית לעין,
היא זרקה אותי, החלל הזה של לאהוב ולהיות נאהב הפך להיות צורך
ועכשיו זה קורה איתה! הבעיה היא שבכל פעם שאני נפרד ממישהי
כזאת, יש לי את ההרגשה שאיבדתי חלק מהנשמה שלי. ככל שאני נותן
יותר ככה אני מאבד יותר.
איך זה שאני מכניס את עצמי על פעם מחדש למצב הזה?
למה נדפקתי עם הרגשנות יתר הזאת?
עד שסוף סוף התגברתי על המיתולוגית את "נפלת" עלי?
למה? למה אני צריך להרגיש אשם בזה שהתקשרת אלי, או שביקשת את
המספר שלי 4 ימים לפני הטיסה שלי?
נמאס לי מהצורך הזה להיות נאהב! למה אני לא יכול להפסיק
להרגיש!