עז בר / נווד מחויך |
לנגוע בוודאות שמים.
וחיוך נישא אל-על-אופק, כמו הים
ללא כיוון ידוע.
וטיפות הטל שולחות ניצוץ,
כמו שומרות סוד, מחליקות על ראשי.
עכשיו אני נווד מחויך,
שיוצא למסע בעקבות הלב.
שביל זהוב זועק לי,
למשמע קול פנימי.
יוצר מלכוד, נוח, זמין
ואני נמלט. (בורח)
ויד אושיט לה כזקוק לעזרה,
בתקווה של שחר המפציע,
להצטרף למסע, אתי
בטעם של נחת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|