מולי אסלה. שקט.
היא מגיחה מאחוריי.
מבקשת לדעת איך זה...
מפשילה מכנסיי,
תופסת את השק המשונה, חולצת אותו מתחתוניי.
הוא רך בידה, עלוב.
היא מרימה אותו קצת. "ככה"
"משהו כזה"
"נו, אז תשתין כבר"
לא בא לי,
אבל אני מנסה.
בכוח.
כמו בכי מאולץ.
הזרם החם, העכור, זולף.
מרטיב לי את הירך.
היא משפרת.
"סליחה"
אני אומר, או היא. אני כבר לא יודע.
מתיז על הרצפה, על האסלה.
הנה, הצלחנו.
סופסוף.
"אז תמשיך להשתין עכשיו"
היא מבקשת.
אבל כבר אין מה.
אני מתאמץ.
היא סוחטת אותי.
"לנער"?