לפעמים זה היה חמקמק, לפעמים זה נעלם לשעות ספורות, אבל סימן
המאנה תמיד היה שם, נע לכיוון צפון-מערב. ג'יי היה אסיר תודה
על כך - כלומר, למעט העובדה שהוא לא אכל או ישן כראוי במשך
שלושה ימים, העובדה שהוא נמצא בוודאות באמצע שומקום, העובדה
שהאספקה שלו הלכה והצטמצמה, והעובדה שהפרנויה הרגילה שלו חברה
אל אי-הוודאות החדשה כדי להרוג אותו במתח. ואם זה לא הספיק, גם
לא נשאר לו עוד מה לעשן.
לפי המפה, השפלה המיוערת שבה נמצא אמורה הייתה להיות
בצפון-מערב אסטלון, קרוב למרגלות הרי הברזל. צפונית לה היה
הקצה המערבי של גבול אסטלון-קייאן, מערבית לה הקצה הצפוני של
גבול אסטלון-פורגון. הוא לא טרח לעבור בדרכים הראשיות או אפילו
הצדדיות, כהרגלו, וגם לא השתמש באותם לחשי שיגור והבהוב כמו
בפעם שהיה צריך להגיע בארבע שעות ממעיינות טיוגה לאסטלון סיטי
- שימוש בקסם משאיר עקבות, והוא היה מודאג למחשבה על כמות
המגים שלא היו צריכים לדעת על מסעו הקודם וידעו בכל זאת. את
העיירה הקודמת ראה רק מרחוק, כשבמקרה עלה על גבעה. אם הוא לא
טועה, הכפר הבא הוא עמק הערפל, הכפר האחרון לפני ההרים, והוא
אמור להיות חור רציני.
אם הנתיב ימשיך צפון-מערבה לעבר ההרים, מסעו של ג'יי עלול היה
להפוך להרבה פחות נוח. אם מאט אכן נחטף, ההרים יהיו המקום
המושלם להחביא אותו; הסתיו היה העונה לסופות-פתע, למפולות
שלגים וליציאה של מחנות, סוחרים ושאר תושבי האזור.
ועם זאת, ג'יי לא היה יכול להימנע מן ההרגשה שמוליכים אותו
באף, שסימן המאנה אחריו עקב היה כדי להסיח את דעתו מן המטרה
האמיתית, להסיט אותו קילומטרים רבים מן הדרך הנכונה. אולי הוא
היה צריך להימנע מלהרוג את השבוי שלו. אבל עם קצת מזל, אולי
היה יכול למצוא כאן את התשובות שהוא מחפש ולחזור לאהובתו
במעיינות טיוגה, אל המקום ממנו הפסיקו. הוא חשב על כך בעיניים
עצומות וחייך לעצמו. הוא ראה את פניה. היא חייכה אליו, אבל הוא
לא שמע אותה; הוא שמע רק קול מרוחק של סוסים וגלגלים...
ג'יי פקח את עיניו בבהלה. הוא שוב עמד להירדם. הוא קם מהשיח
בתוכו ישן במאמץ רב, ענפים ועלים חדרו לכל מקום מחוץ ובתוך
גלימתו. הקולות ששמע באו מדרך בקרבת מקום; שיירה של קרונות
עברה ביער. הקוסם רץ לעבר הדרך, נזהר שלא למעוד על שורשים או
לדרוך על זרדים, מה שגרם לו לרוץ בצורה די מצחיקה. הוא נשאר
תמיד במרחק-מה מהדרך - במתכוון - אבל בדרך כלל היה יכול לרכב
לשם. הצרה הייתה שכל פעם שחנה באיזשהו מקום, הוא היה שולח את
הסוס שלו, סער, להסתובב במרחק מסוים ממנו כדי שהסוס לא ייפגע
במקרה של צרה; הוא אימן אותו לא ללכת רחוק מדי, ולדהור חזרה
למשמע שריקה. התעלול הזה הציל אותו כמה וכמה פעמים. כעת לא העז
לקרוא לסער, שמא איש מהשיירה ישמע אותו.
הוא מצא נקודת תצפית טובה על סוללה הצופה אל הדרך, מאחורי שיח.
מיד ידע שמשהו אינו כשורה בשיירה המסוימת הזו. היו שלושה
קרונות, כל אחד מובל ע"י שתי סוסים ונהג קרונות אחד. כל
הקרונות מכוסים ביריעות בד שחורות גבוהות, כך שהקרונות נראו
כמו אוהלים על גלגלים, שלפחות תריסר אנשים יכלו להתחבא בהם.
הסוסים צהלו והתנערו, והיו עצבניים מאוד; הם עמדו לאבד שליטה
בכל רגע ולהתפרץ, כפי שסוסים לא מאומנים היו נוהגים למראה מעשה
קסמים, כך ג'יי למד. סער היה כבר מאומן; אחרי פרק-זמן מסוים
בחברת הקוסם הצעיר, ובכלל זה פרק-זמן מצומצם בו סער היה בדמות
עכבר, הסוס חדל להיות עצבני - אם כי מאז פיתח כפייתיות מסוכנת
כלפי גבינות. נהגי הקרונות אמנם היו עטויי גלימות אסטליות
פשוטות, דברים שסייס היה עשוי ללבוש, אך לא היה בידיהם שוט או
אמצעי דומה כדי לשלוט בסוסים העצבניים. התעלומה נפתרה כשהראשון
שלף לרגע שרביט עץ מבין גלימותיו ונגע בסוסים באמצעותו. בעת
המגע נוצר הבזק כחול בין קצה השרביט לבין אחורי הסוסים. הסוסים
נרגעו מיד. ג'יי הבין מיד שאלו לא היו סייסים רגילים. שמח
למראה קצה-חוט ממשי יותר מאשר סימן המאנה החמקמק, ג'יי עקב
אחרי השיירה מצידי הדרך.
מעץ לעץ, משיח לשיח, כך עשה ג'יי את דרכו בדממה מאומנת היטב.
הקרקע השתנתה והפכה סלעית יותר; הדרך נעה במדרון כלפי מטה,
מתפתלת בין אבנים ולבסוף בין סלעים, מכוסי טחב וחזזית. רוח
צפונית-מערבית קרה החלה לנשוב, היישר מן ההרים, עלי שלכת נשרו
והצטברו על האדמה וענפים חרקו. ג'יי התקדם אל המשך הדרך, לפני
השיירה, רק כדי לגלות כי הדרך ממשיכה להתפתל מטה לעבר עמק קטן
ומכוסה ערפל לבן ועבה. צדו הצפון-מערבי של העמק תוחם באמצעות
צוקים אפורים ותלולים, שמעליהם עלה מדרון מיוער ותלול אל
ההרים. מצדו הצפוני התגלה פתח של נקיק עמוק, שבתחתיתו המעובה
זרם ודאי פלג. פתח של נקיק רדוד יותר נראה בדרום-מערב העמק,
וחיזק את ההנחה של ג'יי. במרכז העמק שני בניינים בני שלוש
קומות גילו את גגותיהם בלבד לרגע קצר, לפני שהערפל בלע אותם
שוב, ולאחד מהם הייתה ארובה שהוסיפה עשן לתוך הערפל. לקוסם לא
היה ספק שזוהי עמק-ערפל, הכפר האחרון. דרך הגישה היחידה לעמק
הייתה מן המדרון המזרחי, הפחות תלול, עליו ניצב ג'יי.
ראשו של הקוסם תקתק. שיירה חשודה שבה הנהגים הם מגים נעה לעבר
עמק ובו אין דבר מלבד עיירה מבודדת והרבה ערפל. העיירה הזו היא
ודאי עיירת כורים - המדרון המערבי בעמק הוא הרי מחצבה בפוטנציה
אם לא למעשה, וההרים נקראים הרי הברזל מסיבה מסוימת - ויש
עיירות כורים רבות שננטשות בחודשי החורף, כשיש סכנה לשטפונות,
על אחת כמה וכמה בעמק צר כזה. עם קצת מזל, תושבי העיירה כבר
עזבו, כך שכל אחד יכול להשתלט עליה - כולל הארגון של איקרוס,
שידוע כי פועל באזור זה (האקדמיה שלו, בה למד ג'יי, נמצאת הרי
בעמק לא רחוק ממערב, אם כי בתחומי פורגון). השיירה לא נראתה
מאוד ממוגנת - אלא אם כן אלה הם מגים נוספים שהתחבאו בקרונות,
דבר סביר ביותר. לשיירה יכלו להיות שלוש פונקציות לפי דעתו של
ג'יי: 1. אספקה לכוחות היושבים בעיירה. 2. כוח-אדם נוסף לכוח
היושב בעיירה, כיוון שאולי איקרוס דורש חיל-מצב יותר גדול
באסטלון, או להשתמש באנשים האלה למבצעים באזור. 3. כוח של מגים
כדי לכבוש את העיירה, או לפשוט עליה. כך או כך, העשן שעלה מן
המבנה ההוא (פונדק, כך הניח ג'יי) העיד שהעיירה מאוישת - השאלה
במי. בין אם העיירה הייתה של איקרוס או עמדה להיכבש, ג'יי לא
היה יכול להיכנס לשם, לא לבדו מול חיל-מצב של איקרוס, או מול
כוח פשיטה; והסימן שאחריו עקב נגמר כאן. לג'יי לא הייתה ברירה;
הוא נתן לשיירה להיעלם בערפל למטה, מצא מסתור נוח יותר ושלף את
כדור התקשורת שלו.
הוא לא יצר קשר עם שיידי מאז בוקר היום בו פגש את איימי.
הפקודה שלו הייתה לתת סימן חיים לשיידי כל 48 שעות, אך הוא שכח
מזה לחלוטין. גם אם לא היה צריך לבקש עזרה, היה צריך להתקשר
אליה; אם לא כן, היה מוכרז כסוכן נעדר, ואז היו מזעיקים פלוגת
גישוש כדי למצוא אותו - מהומה שהיה מעדיף שלא לעורר, מה גם
שהוא מסובך במספיק צרות בגילדה מאז ההשעיה.
"
קאי-סיאה רומח-אדום." לחש ג'יי לכדור הבדולח הכחול. הכדור
מיד החל לזהור ולהתחמם.
"רומח-זהב לרומח-אדום, האם שומעת?" שלח את המסר.
"
רומח-זהב!" נראתה דמותה של שיידי הארקר הנסערת. שיידי,
הקוסמת ערמונית-השיער, לא הייתה בוגרת בהרבה מג'יי. היא הייתה
יכולה להיות אישה יפה אלמלא צלקת חצתה לאורך את עינה הימנית,
תוצאה של קרב אינטנסיבי בשירות הגילדה. מאז אותה תקרית, שיידי
שמה רטייה שחורה על העין הזו; על כן התקראה הכלבה שתומת-העין
מאחורי גבה.
"נחמד לראות אותך גם כן."
"אל תתחכם, רומח-זהב! עמדנו להקפיץ את שיניים-חדות! איפה היית
בארבעת הימים האחרונים?!" שיניים-חדות היו הכינוי בקשר לפלוגת
הגישוש - בדיוק כמו שחשב.
"מצאתי משהו חשוד במעיינות טיוגה," שיקר ג'יי. "עקבתי אחרי זה
במשך כמה ימים. חשבתי שכדאי לעבור לדממת אלחוט."
"חכה שניה, רומח-זהב. זה נשמע לי כמו סיפור מעניין." אמרה
שיידי. "אני צריכה להעלות את רמת האבטחה של הקו הזה."
כמה רגעים, צפצופים וחריקות לאחר מן היא חזרה לדבר.
"אז אתה יודע מה קרה במעיינות טיוגה?"
"מה קרה במעיינות טיוגה?" שאל ג'יי.
"היא נשרפה עד היסוד."
"
מה?! מתי?!" ליבו החסיר פעימה.
איימי! צינת הפחד התפשטה
בגופו של הקוסם.
"בבוקר, לפני שלושה ימים." אמרה שיידי. "אני מצטערת, רומח-זהב.
חוששני שסבך ודודיך נספו."
"גופות?" תחקר ג'יי.
"זה הדבר המוזר," אמרה שיידי. "הם נשרפו חיים, אבל הצוות שהיה
שם בחן עליהם סימנים לשימוש בקסם ודומה שהופעלה עליהם הנפשה
במשך פרק זמן קצר - על כולם בבת-אחת."
"קית'אן הקדוש," נחרד ג'יי. "מי יכל לעשות את זה? מישהו ראה את
זה קורה?"
"ככל שידוע לנו, לא נשארו עדים בשביל לספר מה קרה שם." אמרה
שיידי. "קיווינו שתוכל לשפוך קצת אור על העניינים. כולנו חשבנו
שהעניין קשור בך, כי אתה המג היחידי שהיה שם באותה מסגרת זמן."
"רומח-אדום, זה חשוב מאוד." ג'יי נשנק, "האם מצאתם גופה של
נערה, בערך בת חמש-עשרה? בלונדינית?"
"לא ביררתי תיאורים, אבל למיטב הבנתי מהצוות, רוב הקורבנות לא
נמצאים במצב שניתן לזהות."
בשם קית'אן הקדוש... לעזאזל, בשם יוניס! רק לא איימי!
"אוקיי." ג'יי נשם עמוק. "אוקיי. לא ידעתי על מעיינות טיוגה.
יש סיכוי טוב שמה שקרה שם קשור למה שאני עושה פה."
"איפה זה פה, רומח-זהב?"
"עמק-ערפל. זו עיירה קטנה בצפון-מערב אסטלון."
"מה אתה עושה שם?"
נתקלתי במג אפל שניסה לטמון לי מלכודת ליד המעיינות." החל
ג'יי. זה היה מספיק קרוב לאמת. הוא סיפר לה על יצורי-הצל ועל
האבן שזימנה אותם, ועל רגישותם לאור, והחליט לספר את האמת על
כך שהוא הרג את השבוי. הוא סיפר על בסימן אחריו עקב, על השיירה
ועל אבחנותיו לגבי המצב. הוא דאג להשמיט את השליחות שאמו הטילה
עליו ואת התקרית במרתפי הקבורה. זו הייתה עבודה צדדית, והיא לא
הייתה מעניינו של אף אחד, גם לא בגילדה.
"יש לי כמה הערות, עכשיו כששנינו מעודכנים." אמרה שיידי. "נראה
כאילו יש לך בעיות עם סמכות."
"מה?" הופתע ג'יי.
"דבר ראשון, קיבלת פקודה ליצור קשר איתי כל 48 שעות. ואל תזיין
לי בשכל על דממת אלחוט,
אתה צריך לאשר איתי גם בשביל דממת
אלחוט. זו הייתה הפרת נהלים, חד וחלק. דבר שני, היית צריך
לאשר איתי לפני שהתחקית אחרי סימן מאנה ערטילאי לאורך מאות
קילומטרים באמצע אסטלון, בעיקר אם אין לנו מושג שאתה שם. דבר
שלישי,
ממתי הגילדה הורגת שבויים לאחר תחקור? יש לך מושג בכלל
למה גרמת בפעולות שלך? יש לך הרבה שאלות לענות עליהם,
רומח-זהב, ובהקדם. ואני בספק אם עדיין תישאר בכובעון לאחר
שתענה על כולם."
ג'יי נשאר ללא מילים. כובעון היה הכינוי בקשר ל-88, החטיבה
שלו. כעת גם מעמדו בגילדה בסיכון?
זה לא קורה לי.
"
למזלך, ואני חייבת להגיד לך שאתה
ממזר בר-מזל," המשיכה
שיידי, "הצוות הכי קרוב אליך יוכל להגיע רק בלילה הבא. כך שעד
שהם יגיעו, אני צריכה לדרוש ממך להישאר ולתצפת על עמק-ערפל.
האבחנות שלך עשויות להיות מדויקות, אבל אני צריכה שתתקרב יותר.
תאר לי את השטח, את הביצורים, אמצעי המעקב, כל מה שתוכל לרחרח.
אני סומכת עליך."
"בהחלט."
"או, ודבר אחרון, רומח-זהב," ציינה שיידי. "אתה סוכן טוב, וחבל
לאבד אותך. כשתגיע לכובעון אתה תועמד למשפט, ורוב הסיכויים
שתודח. אבל הרבה מזה תלוי בהמלצה שלי - וההמלצה שלי תהיה תלויה
בתפקוד שלך במשימה הבאה. דאג לכך שההמלצה שלי תהיה טובה."
אמרה וניתקה את הקו.
ג'יי התחיל להבין למה הכינוי הוא
הכלבה שתומת-העין.
עם רדת הלילה ג'יי ניגש לעבודה. היער היה דומם כקבר, זולת
הרוחות שהמשיכו לנשוב בלא רחמים, ואיתם חריקת הענפים והשלכת.
באור הירח הערפל בעמק נראה כחלחל מכסיף, והעשן המשיך לעלות מן
הארובה. מספר אורות עמומים בערפל מסביבת המבנה הגדול אישרו את
הנחתו של ג'יי כי אין מדובר במבנה יחיד. הוא היה חייב לגלות את
ההגנות סביב הכפר.
ג'יי הציב את מטהו מולו כך שעוף-החול המוזהב שלו נמצא מעט מעל
לקו עיניו. "
קאי-סולימן דולאן." לחש. שני נחשים של אור זהוב
יצאו מעיני הפנינה של עוף-החול, התפתלו למשך כמה רגעים באוויר,
ואז זרמו בבת אחת אל תוך עיניו של ג'יי. למשך מספר רגעים חשק
את שיניו וסינן אוויר מביניהן, בעוד עיניו צרבו כאילו עלו באש,
ואור מעוור כיסה את הקרניות שלו. לבסוף הלחש נספג שתי עיניו,
והוא שב לראות. למעשה, המינוח
שב לראות הוא לשון המעטה; ג'יי
יכל לראות יותר טוב כעת משאי-פעם ראה. הוא יכל לראות פרטים
זעירים ממרחק מאות מטרים כעת; הערפל כלל לא היה בעיה בשבילו;
הלילה נעשה בהיר בעיניו מספיק כאילו היה שעת בין-ערביים. לכמה
רגעים, התחושה הייתה משכרת, וג'יי נהנה לבחון את יכולתו החדשה.
הוא יכל להבחין בינשוף היושב על עץ, ממצמץ אליו; ברשת עכביש
דקיקה, כסופה, בענפים העליונים של עץ אחר; בתל נמלים תחת שורש
עקום; שום דבר לא היה בטוח מעיניו כעת. מה חבל שמשך הכישוף הוא
שעה בלבד - יותר מזה היה יכול לגרום נזק לעיניים, ואף
לעיוורון. לאחר מספר שניות ג'יי התנער וחזר לעבודה.
אפילו
ממרחק כזה לא אוכל לראות את ההגנות.
הוא התקדם מטה לעבר העמק, בתחילה בהליכה שפופה ורוב הדרך
בזחילה. הצמחייה הייתה מועטה יותר; לא הייתה סיבה שלא יהיה
בעמק יער כפי שהיה ברמה, אבל ג'יי ניחש שתושבי עמק-ערפל כרתו
אותו לצורכיהם עוד לפני דורות. האדמה הייתה לחה ורגבי עפר
נצמדו לגלימתו השחורה. כשג'יי הבחין בכך, החליט ג'יי לחבוש את
ברדס גלימתו ולהתגלגל בעפר לגמרי, ובמידת האפשר, לכסות את כל
גלימתו בעפר. הוא הכיר לחשים כדי להסוות את עצמו, אפילו כדי
להעלים את עצמו מכל עין, אבל הוא לא יכל להסתכן בשימוש בקסם.
מגים אחרים חשו בשימוש בקסם בדיוק כפי שהוא חש באותו סימן
והתחקה אחריו לאורך הממלכה. היה לו כבר עדיף לרוץ אל המחנה עם
לפיד בכל יד ולשיר שירי שיכורים בקול רם. כשהוא בטוח פחות או
יותר שהוא מכוסה, המשיך לזחול לעבר העיירה, משתדל להישאר
בצללים, במדרונות גבעות ובכל מקום המוסתר מטווח הראייה של
העיירה.
הגבעות מכוסות השיחים הפכו לגבעות עשב, ואז למישורי עשב, וג'יי
נאבק יותר ויותר כדי להישאר חבוי בשטח שהלך והפך חשוף. במרחק
של כ-250 מטר מן העיירה ג'יי עצר והסתכל דרך הערפל. העיירה
הייתה מוקפת גדר של יתדות עץ גבוהות. השער המזרחי, העשוי גם
הוא לוחות עץ, לא היה רחוק מימינו. מעל השער ההוא התנשאה עמדת
שמירה עשויה אף היא מעץ, ועליה ישב בשלווה איש עטוי ברדס שחור.
לפתע שלף האיש שרביט מבין גלימותיו, לחש משהו ומיד הופיע
באוויר מול פניו כדור של אור ירוק. הכדור התפצל לשלושה כדורים,
וכל אחד מהם נורה כחץ מקשת לכיוונים שונים: אחד לשטח שלשמאלו
של השומר, אחד לשטח שלפניו ואחד לשטח שלימינו - כלומר, לכיוונו
של ג'יי.
ג'יי קילל בלבו. כדורי האור הירוק היו למעשה עיני-מעקב
מעופפות, אותם יכול המג ליצור ולשלוח לכל מקום. דרך העיניים
האלה המג היה יכול לראות מרחוק בראות רגילה ולחוש שימוש בקסם.
הוא לא יכל לראות קסם דרך חפצים מוצקים יותר מאשר בראיה רגילה,
הוא יכל לקבוע להם נתיבי טיסה אם כי לא יכל לעקוב אחרי כל מה
שהשלוש רואות - רק אחת בכל פעם שבחר, והן לא יכלו להרחיק, לא
בטיסה ולא בראות. ג'יי התפלל לקית'אן שהעיניים לא רואות טוב
בערפל כפי שהוא רואה.
העין חלפה לידו ולא ראתה אותו. ג'יי המתין שכל שלוש העיניים
יחזרו מהסיור שלהם. לאחר מכן המשיך לנוע במרחק בטוח מהגדר,
מקיף את הכפר. עד חצות הלילה למד הקוסם שיש לכפר שני שערים,
מזרחי ומערבי, ומלבד העמדות בשערים יש עוד ארבעה עמדות, וכל
אחד שולח את העיניים שלו כל רבע שעה בערך. בכל זמן נתון ישנם
שישה עיני מעקב שסורקות את השטח. אמצעי התצפית שעמדו לרשות
המגים היו מספיקים כדי לגלות את ג'יי אם לא היה נוקט את כל
האמצעים הלא-קסומים שחשב עליהם ואם כן היה נוקט אפילו אמצעי
קסום אחד שחשב עליו. לחש עין-חדה שהטיל על עצמו פג לפני
שעתיים. לא היה לו הרבה מה לעשות מאשר למצוא מקום מסתור, לדווח
לשיידי ולחכות לצוות הסיוע. אבל בדיוק כשעמד לזחול חזרה אל
הרמה, שמע קול שיחה עמום מעמדה בצפון הכפר.
"דאס," שאל מג אחד. "אתה ער?"
"אני ער, אני ער," השיב מג אחר בקול צרוד. "פשוט חשבתי לי. כבר
הגיע הזמן?"
"כן." השיב השני. "לך לישון, דאס."
"אני לא עייף, גראדן." מחה דאס. "אני נהנה מאוויר ההרים."
"נהנה, הא? אז תחליף אותי במשמרת."
"לא עד כדי כך נהנה." הודה דאס.
"על מה אתה חושב כל הזמן?" שאל גראדן.
"התכניות של הארכימג." ענה דאס. ג'יי האזין בריכוז; הארכימג
היה כינויו של איקרוס בתוך הארגון שלו. איש לא העז לנקוב בשמו
המפורש.
"הארכימג?"
"כן. יש סיבה שהוא שלח אותנו לחור הזה, ואני לא חושב שזה כדי
לכבוש את אסטלון."
"אבל זו רק ההתחלה." מחה גראדן. "אנחנו חיל החלוץ. עם הכוח
שלנו, בסופו של דבר כל שבע הממלכות יהיו שלנו."
"הביצים הקפואות שלי מתקשות להאמין בזה." נהם דאס. "הוא מחפש
משהו, מעבר לסתם כיבוש. זה כמו במעיינות טיוגה. למה בדיוק
הארכימג הורה לתחקר את מי שניצל? הם סתם כפריים, לא? ולמה בכלל
הבאנו אותם לכאן?"
ג'יי עצר את נשימתו.
שבויים! האם יכול להיות שזו איימי, או
אפילו מאט?
"איש לא יתחקה אחריהם לכאן." אמר גראדן.
"אני בוטח באדוננו." אמר דאס. "אבל אני שונא חוסר ודאות."
"אתה דואג יותר מדי." העיר גראדן. "לך לישון."
דאס שמע לעצת חברו, בשעה שג'יי זחל חזרה, נאבק בדחף לרוץ אחורה
ולהסתער על הגדר.
הוא חזר למקום המסתור שלו, רועד מקור ומאימה. שבויים! תמונתם
של מאט ואיימי חבולים באיזשהו צינוק שחור משחור לא יכלה לצאת
מראשו. מה גם שהדבר סיבך את העניינים. אם צוות הגילדה יפשוט על
המקום, הסיכוי ששבויים ייפגעו בתהליך - אם בהוצאה-להורג זריזה
של המגינים הנואשים, אם כקלף מיקוח, אם כטעות בזיהוי או שסתם
ייקלעו לקו האש - היה גבוה מכפי שג'יי יכל להרשות לעצמו. הצוות
ודאי ישקול את זה כאובדן מתקבל, אלא אם כן ישנם שבויים בעלי
חשיבות גדולה יותר. ככל שג'יי יכל לדעת, הנסיך יורש-העצר של
ממלכת אסטלון יכל להימצא בתוך הכפר - אבל הקוסם לא יכל לבטוח
באיש עם הידיעה שמאט נעדר. אבל הוא גם לא יכל להיכנס לשם לבד;
אם הייתה נקודת תורפה בשמירה, הוא לא הבחין בה.
בעוד הוא מהרהר בדבר, הוא חש פעימה מוכרת של קסם מכיוון העמק.
כשנכנס לעמדה ממנה יכל לתצפת, ראה כי כוח סיור של מגים מתקדם
במעלה המדרון אל יער המסתור שלו, והם שולחים עיני-מעקב ירקרקות
לכל מקום. בתוך רגעים ג'יי כבר לא היה שם; הוא נמלט עמוק יותר
אל תוך היער, בלי להשמיע אפילו פצפוץ אחד של מדרך שורשים או
דבר דומה. בתוך חמש דקות הוא כבר לא היה בטווח של עיני-הקסם.
בתוך חצי שעה כבר הפסיק לנסות ולהתרחק מהסיור, והתרכז במציאת
מסתור חדש.
הוא הגיע לגבעה סלעית ומיוערת והחל לעלות; אם יהיה לו יתרון
גובה וגם יוכל להתחבא בין הסלעים הללו, מה טוב. הוא הופתע
לגלות מצבה רחבה כשהגיע לפסגה העירומה, ועליה כיתוב באסטלית.
אור הירח הבליח לרגע על האבן האפורה, כך שג'יי יכל לקרוא
בקלות.
כאן נפלו אבירי המסדר החמישים ושמונה
בהגנה אחרונה מול אויבי השמש
מכותרים בידי חיילי המפרץ הקר
בצוואתם הורישו לנו את חירותנו.
קרב הכיפה הקירחת
331
כמובן, מלחמת קייאן. אזור זה היה האזור המערבי של הגבול
הקיאנזי. ארבעים ושלוש שנה לפני כן, בשלהי שלטונו של המלך
אדריאן מלגנט, אבי-סבו של ג'יי, פרצה מלחמה בין אסטלון לממלכה
שמצפון לה, קייאן, על רקע איבה ארוכת-שנים בין התרבויות
המנוגדות וסכסוכים בין האצילים משני הצדדים. הקיאנזים
מלוכסני-העיניים התבררו כאויב חזק מכפי ששוער בהתחלה, וקרבות
כמו הכיפה הקירחת הפכו שכיחים מדי. הקיאנזים כמעט הפכו את
אסטלון לפרובינציה חדשה בממלכתם. בעיצומה של המלחמה, אדריאן
עצמו נקטל בקרב. בנו, מתיאס הרביעי, סבו של ג'יי, חתם על הסכם
הפסקת-אש עם המלך הקיאנזי, ובהמשך אף כרת איתו ברית, אם כי
ברית הפכפכה.
לפתע עלה בראשו של ג'יי רעיון. תושבי עיירות הגבול היו חופרים
מנהרות מילוט למרחקים של קילומטרים בתקופת המלחמה הקיאנזית. כל
פעם שקיבלו התרעה מחיילים או שמעו את שופרם של הקיאנזים, היו
אורזים את מיטלטליהם ובורחים. לחילופין, הצבא האסטלי היה נע
במנהרות האלה כדי להפתיע מאחור את הכוחות הצפוניים. אבל מה אם
מנהרה תת-קרקעית כזו לעמק-ערפל עדיין קיימת בסביבה? כך יוכל
להיכנס אל הכפר בלא צורך להשתמש בקסם, ומחוץ לטווח עיני-הקסם.
זה היה הדבר הכי קרוב שהיה לו לתכנית.
שיידי צדקה. הוא אכן היה ממזר בר-מזל. בשעות אחר-הצהריים של
אותו יום הוא מצא פתח בצד גבעה שהוביל למנהרה תת-קרקעית טחובה
ונמוכת-תקרה שללא ספק נבנתה ביד אדם. היא נחפרה בעפר, כך שהיו
לה תמוכות עץ מדי כמה מטרים כדי שהעסק לא יקרוס - אם כי גם הן
נראו רקובות אחרי כל השנים האלה. הוא הלך עוד ועוד לאורך
המנהרה, שזולת כמה עיקולים הייתה ישרה. הוא לא חשש להשתמש
בתאורה קסומה מאחר ועיני המעקב לא יכלו לראות מה קורה מתחת
לאדמה. עם קצת מזל, האנשים של איקרוס לא גילו את המנהרה; עם
קצת מזל, המנהרה אכן נמשכה אל תוך הכפר; עם קצת מזל, אין חלקים
שקרסו, לפחות לא קרוב לעמק-ערפל.
וכפי שנאמר, ג'יי מקאליסטר אכן היה ממזר בר-מזל. דבר מאלה לא
קרה. לאחר ירידה בפיר עמוק (הוא הניח שהגיע סוף סוף לנקודה
מתחת למדרון היורד אל עמק-ערפל) המנהרה המשיכה לאורך כמעט
קילומטר נוסף עד שנגמרה בגומחה תחת דלת סתרים עשויה קרשים.
מעבר לחרכים בין הקרשים לא נראה אור, אבל ג'יי הרגיש את האוויר
מסתנן דרכם. לפתע הוא שמע בחדר מעליו יפחה חרישית. הוא דחף את
הדלת לאט ובשקט; אף אחד לא צריך לשמוע אותה חורקת. היא נפתחה
לחריץ מספיק רחב כדי שג'יי יראה שהיא נעולה בשרשרת חלודה. אם
היה יכול להשתמש בקסם היה יכול לפתור את העניין הזה בקלות -
להמיס את השרשרת, להקפיא אותה או לפרוץ את הקרשים. אבל ג'יי
היה בטוח שהוא כבר בתוך העיירה השורצת מגים. לבסוף הוא שלף את
פגיונו, פגיון חד עשוי פלדה שחושלה בארמון אמו, והחל לנסות
ולנסר את העץ מסביב לחיבור הדלת עם השרשרת באמצעות דקירות
חוזרות ונשנות. זה היה מגושם, וג'יי מאוד הכאיב לשריריו בצורה
הזו, והיבבות הקלושות מן החדר המשיכו בעוד הוא מנסר. אבל בסופו
של דבר, הוא הצליח.
הוא פתח את הדלת וטיפס אל החדר באנקה לא-רצונית. החדר היה
חשוך, אבל דלת סגורה בצד הנגדי הפיקה חריץ של אור עששיות.
מסתבר שדלת הסתרים הייתה מאחורי שורה של ארגזים בחדר, ולכן לא
נראתה מן הצד השני. זה היה מרתף של פונדק, כך נראה. חביות
נערמו בפינה אחת, אבל רוב החדר היה ריק; או שאנשיו של איקרוס
ניקו את המקום מהזבל הרגיל שאנשים מאחסנים במרתפים שלהם או
שהבעלים לקח את הכל כשעזב. היבבה החרישית הגיעה מדמות מכורבלת
בשמיכות בצד החדר. הקוסם אץ אליה.
האם זה מאט? האם זו איימי?
למגע יד הדמות הפנתה ראשה אליו. זה לא היה אף אחד משניהם.
זה היה כריס.
כריסארד באליפורד קאנון היה איש ממוצע-קומה בעל שיער שחור
שמנוני וזקן קצוץ שכיסה בדרך-כלל רק את סנטרו ושפמו, אך גדל
בתוך שבועיים בשבי לזיפים עבותים, כמעט בדומה לג'יי. הוא היה
בן גילו של ג'יי וחברו ללימודים. הוריו היו איכרים שחלו במגפה
בעודו ילד ונפטרו, והוא אומץ ע"י מג-קרב קשוח שדחף אותו לאותו
כיוון. בהתחלה הוא וג'יי היו יריבים; ג'יי גנב לכריס רבות מן
הבנות שיצאו איתו, וכריס היה מפתיע את ג'יי במתיחות זדוניות
שעירבו אמצעי-קסם. הם התחרו אחד מול השני בכל תחרות, על כל
מלגה, על חסדי המורים ועל אהבת הבנות; ושניהם היו הטובים ביותר
במה שעשו. זה היה בלתי-נמנע שילמדו בקורס לוחמה בקסם יחד,
ישובצו לחטיבה 88 יחד ואף יעבדו יחד כסמויים באקדמיה של
איקרוס. זה היה בלתי-נמנע שממזרה של המלכה והאסופי שאומץ ע"י
קוסם יהפכו להיות החברים הכי טובים.
ג'יי סחב את שותפו לשעבר על כתפו חזרה לאורך כל המנהרה; כריס
היה מחוסר-הכרה, והוא לא יצא מזה. ג'יי לא ידע מתי יבחינו
המגים של איקרוס בהיעלמותו של כריס, והוא לא אהב את זה. הוא
השתעשע במחשבה של למוטט את המנהרה מאחוריו, אבל בוודאי הצוות
ששיידי שלחה יוכל להשתמש בה להסתננות, וג'יי לא היה מוכן לוותר
על היתרון הזה. השמש בדיוק שקעה כשיצא. ג'יי מצא מסתור נוח
במהירות.
הוא השכיב את כריס על קרקע מכוסה עלים והשקה אותו מים מן
המימייה שלו. כעת הבחין ג'יי ששפתיו היו סדוקות ויבשות, וכן גם
עורו. הוא היה מכוסה זיעה קרה ומצחו קדח. ג'יי לקח כמה ממחטות
ספוגות מים וניקה את פניו עד כמה שניתן. הוא בחן את גופו עטוי
הסחבות של כריס אחר פציעות ומצא כמה פצעים מזוהמים שהחלו
להגליד באופן מכוער מאוד; הוא ניקה גם אותם. הקוסם לא עסק
בריפוי מעולם, אבל הוא ידע דבר או שניים על פציעות, ויוכיחו
זאת כל הצלקות שנשא בגאווה כבר בגיל עשרים. כשחשב שעשה כל מה
שיכול, כיסה את כריס בשמיכה וחיכה שיתעורר. הוא החליט שלא
ייצור קשר עם שיידי עד שכריס יתעורר. ג'יי רצה לדעת את כל
הפרטים לפני הפשיטה, גם אם יפספס את ההזדמנות. וכריס הוא אולי
האיש היחיד שהיה יכול לשפוך אור על שרשרת התעלומות שהזינה את
הפרנויה של ג'יי.
לפתע ג'יי שמע אנחה. כריס היה חצי-בהכרה. הקוסם מיהר אל צידו.
"כריס." קרא. "כריס, זה אני."
"ג'יי?" לחש כריס. לפתע פקח את עיניו, נשען קדימה ואחז בחוזקה
בכתפיו של הקוסם הרכון. "ג'יי! הם כאן! באסטלון! הארגון של
איקרוס - הם ב-"
"אני יודע." אמר ג'יי והוריד את ידי חברו מעליו בעדינות.
"תירגע, חבר. הוצאתי אותך משם."
כריס נרגע מעט, אך עדיין היה נסער מאוד. "הם לקחו אותי בשבי."
אמר כריס. "איך יכולתי להניח להם לקחת אותי
בשבי?!"
"זה בסדר, כריס. אתה בטוח עכשיו." חזר ג'יי. "אני יודע שאתה
זקוק למנוחה, אבל-"
"אני לא זקוק למנוחה!" מחה כריס. "אני צריך מטה, רכיבי קסם ו-"
הוא הסתכל מטה אל השמיכה והרים אותה כדי להסתכל. "לעזאזל, מה
אני לובש?"
"כריס, תירגע." אמר ג'יי. "שיידי שולחת צוות פשיטה על הבסיס של
איקרוס. אני צריך שתסביר לי מה אתה יודע על המקום שבו
הוחזקת."
כריס סיפר לו כמה פרטים מועילים בעודו אוכל בתיאבון פרוסת לחם
עבשה מהתרמיל של ג'יי. הוא לא ראה הרבה מהעיירה, אבל מה שראה -
חדר ההסבה של הפונדק, הרחוב הראשי, השערים - נחקק בראשו.
"הו, ועוד דבר." הוסיף כריס. "יש משהו שאתה צריך לדעת. הבנתי
שהייתה פשיטה על מעיינות טיוגה."
"שיידי אמרה לי." השיב ג'יי. "איך אתה יודע?"
"לפני יומיים השבויים הגיעו, ושמו אותם בחדר איתי." אמר כריס.
"שאלתי עליך, כי ידעתי שאתה אמור להיות שם."
"נו?"
כריס היסס לפני שענה. "רק בחורה אחת טענה שהיא מכירה אותך.
אפילו אמרה שעשיתם לילה ביחד, אבל אני מפקפק בזה. אמרתי לה שזה
בלתי אפשרי שהיא מכירה אותך, כי היא זונה, ואתה לא טורח לשים
לב לבחורות, בטח שלא לשלם עליהן."
"מה?!" ג'יי היה מזועזע. "מה קרה לה?"
"הו, בשם קית'אן," אמר כריס. "אתה כן מכיר אותה? הו, קית'אן
הקדוש!" המבט שלו נראה מפוחד פתאום.
"
כריס!" שאל ג'יי. "
מה קרה לה?!"
"הם... עינו את האסירים." כריס בלע את רוקו. "הם לקחו איזה זקן
אחד... אבל הבחורה התנגדה-"
"איימי." אמר ג'יי. "שמה הוא איימי."
"איימי התנגדה, ו... והם לקחו אותה במקום."
"בשם יוניס..." לחש ג'יי.
לרגע צינה אחזה בג'יי. היה נדמה כאילו לבו היה חסר בתוך גופו,
והוא שלח יד אל הקרקע כדי לייצב את עצמו, אפילו שישב.
"הם לקחו אותה לחדר אחר או משהו? יש סיכוי שהיא עדיין..."
"אני מצטער, ג'יי." כריס פער עיניים. "אני... ראיתי... ראיתי
הכל."
"זה היה מהיר?"
כריס לקח רגע לפני שענה. "אני לא עונה לך על זה."
"למען קית'אן," מלמל ג'יי. "למען קיירון, למען יוניס, למען
לודראן הנביא המזורגג."
היה יכול להיות לי משהו מיוחד עם
הבחורה הזו, רק צ'אנס אחד. ועכשיו היא מתה, והיא מתה בגלל שלא
הייתי שם כדי להציל אותה.
"ג'יי." קרא כריס.
"מה?"
"זה אולי לא זמן טוב... אבל רציתי להשאיל את כדור התקשורת שלך
לרגע. אני צריך לעדכן את שיידי."
"בטח." אמר ג'יי. "הוא בתיק."
בעוד כריס מדבר עם כדור התקשורת בצד, ג'יי פשוט ישב שם בדממה,
גבו עדיין זקוף, ידו עדיין מחזיקה בקרקע. הוא לא ידע כמה זמן
ישב כך בלא תנועה, בלא מחשבה, נתון בהלם. כשכריס סיים את השיחה
הוא זה שהוציא אותו מזה.
"ג'יי." אמר כריס. "הצוות עורך את הפשיטה בעוד שעה. הפקודות של
שיידי הן שניפגש איתם במסגרת הזמן הזו ונצא מפה עד אז. אנחנו
צריכים לזוז."
ג'יי הצליח לצאת מההלם מספיק כדי לשרוק לסוסו. סער בא מיד,
וכריס עלה עליו ראשון, מאחר והוא כיוון אותם אל מקום המפגש של
הצוות. ג'יי עלה מאחורה כשתרמילו עליו ומטהו חגור מאחוריו; לא
היה מקום לשים את התרמיל על הסוס כפי שהיה רגיל.
הם פגשו את הצוות לאחר רבע שעה בקרחת-יער. היו אלה עשרים איש
בגלימות שחורות, והם נראו מיומנים ורציניים. ג'יי לא הצליח
להקשיב, ואף לא הצליח לתרום דבר לשיחה, למרות שתצפת על המקום
בלילה הקודם. למעשה, בשעה שכריס דיבר, הוא היה עסוק בלהחניק את
הדחף לקחת את כריס ואת הסוס ולדהור במהירות מילוט. לבסוף כריס
השאיל מאחד מהם גלימה, פאוץ' של רכיבי קסם ומטה פשוט. הוא סיים
ועלה חזרה למקומו על סער. הם רכבו הלאה ביער החשוך באיטיות;
סער היה יכול בקלות למעוד על שורש בדיוק כמו בן-אדם אם היו
דוהרים, רק שהיה מפיל אותם מהאוכף אם היה עושה כן.
"אתה בסדר, ג'יי?" שאל כריס.
"בסדר?" חזר הקוסם. "לא, אני לא בסדר. אני לא מצליח לחשוב כמו
שצריך."
"אתה רוצה לדבר על זה?" שאל כריס.
"לא." השיב ג'יי. "לפחות לא עכשיו. לא ישנתי כבר שלושה ימים."
"למה?" שאל כריס. "ומה אתה בכלל עושה כאן?"
"רודף אחרי קצוות-החוט הלא-נכונים, ככל הנראה. האיש שחיפשתי לא
פה."
"מה הכוונה?"
ג'יי סיפר לו הכל. הזימון לארמון המלכה, ההיעלמות המסתורית של
אחיו, הריגתו של גאנט ונטרולו של המלך. ג'יי בחר להשמיט את
החרב האדומה, כמו גם הקיר המפוצץ; לא הכל היה צריך להזכיר.
"המממ." אמר כריס. "מעניין... זו חתיכת מגיה מתקדמת. לא היו
עקבות מאנה? פעילות כזו התרחשה מתחת לארמון שלכם
ולא היו
עקבות מאנה?! או שאנחנו מתעסקים עם איש שיכול לכסות על עצמו
בצורה מדהימה או שאנחנו מתעסקים עם-" הוא השתתק.
"מה?" שאל ג'יי.
"חצי דבר ששמעתי בשבי. הייתי בקושי בהכרה אז, כך שלא ייחסתי
לזה יותר מדי חשיבות עד עכשיו, אבל החצי הזה מתחבר לי עכשיו
למקרה שלך. האנשים של איקרוס דיברו ביניהם על בעיות שיש לארגון
עם קבוצה של עלפים אפלים ממערב לאגם פורגון. איזושהי יריבות
ביניהם."
"עלפים?" שאל ג'יי. "באותה מידה הם יכלו להגיד שהמגאיי הקדושים
רודפים אחריהם."
"אני יודע. אבל עכשיו אני משוכנע ששמעתי נכון. לעלפים יש
דרואידים, ג'יי, ודרואידים משמשים בקסם שאנחנו אפילו לא
מתקרבים להבין - לפחות ממה ששמעתי עליהם. הגנב היה אחד מהם.
אתה רוצה למצוא את אחיך, תתחיל משם."
"מה שמעת על דרואידים, כריס, אגדות? אני לא יכול פשוט לרוץ לשם
ולהתחיל לחפש עלפים."
"חכה שניה." אמר כריס. הוא עצר את הסוס. ג'יי עמד לשאול מה
קרה, אבל לאחר שניה גם הוא הבחין בכך.
פעילות קסם נרחבת מצפון
לנו. אנחנו יותר מדי רחוקים מעמק-ערפל כעת, כך שמה שזה לא
יהיה, זה לא הפשיטה.
ג'יי שילח את סוסו. חושיו התחדדו, הוא הסתכל סביב וראה דמויות
שחורות מתקרבות אליו. אלו לא היו אנשי-הצל שפגש ליד אסטלון
סיטי, שכן אלה השמיעו קולות בשיחים, ושום צינה לא עברה בגופו.
הוא הסתכל לצד השני, והתחוור לו שהם מקיפים אותם לאט לאט. הם
היו עשרים אנשים או יותר.
"ובכן, גראדן," אמר קול צרוד מוכר, "נראה כאילו מצאנו את החתול
שלנו."
"חתולים לא ידועים כנאמנים לאדוניהם, דאס." השיב קול מוכר אחר
לידו.
חמתו של ג'יי עלתה בו. אלה היו אנשיו של איקרוס, חלק מן הכוח
ששרף את מעיינות טיוגה, שבה את חברו ורצח את אהובתו. הוא שמח
שנתקל בהם. אם פרצופו של ג'יי היה נראה יותר בחושך, כריס היה
ודאי מבחין שחברו עוטה חיוך מפלצתי.
"החתול הזה ילמד." אמר דאס. "וגם הכלב שלידו."
"סלח לי," התריס ג'יי. "אני לא כלב, אני ממזר."
"גם אני לא משתגע מן ההשוואה לחתולים." העיר כריס.
"הכלב מדבר." העיר גראדן. "זה מופלא, במיוחד לכלב מת."
"אני רואה שכדי שתפסיק לקרוא לי כלב ולו חתול, אנו נצטרך להציג
את עצמי." אמר ג'יי. "אבל אם נאמר לכם את שמנו, נצטרך להרוג
אתכם."
"זה קטע חדש?" לחש אליו כריס.
"כן." השיב ג'יי. "אנחנו נציג את עצמנו ונתחיל לירות."
"נשמע טוב." אמר כריס. "גב אל גב?"
ג'יי הנהן. ריח הזיעה שלו עלה בו, וריח היער הלח והקר. אדים
יצאו מפיו כשנשף.
"אני ג'יי."
"אני כריס."
הקרב המתוק החל.
"
קאי זאסאכס!" שאגו ג'יי וכריס וזינקו לגובה של שבעה מטרים,
אל ענפיהם של שני עצי אורן שונים. הם החלו לירות משם חזיזי
ברקים. המגים היריבים הגיבו מלמטה ביריית כדורי אש אל העצים,
אבל ג'יי וכריס היו מהירים מדי בשבילם. הם קפצו מעץ לעץ, אל
הקרקע וחזרה אל העצים. כריס ביצע הבהוב אל מאחורי מג אחד ושיסף
את גרונו ביעילות, בעוד ג'יי מתיז חצי-קסם מקצה מטהו בדיוק
מרשים אל שני המגים שמאחוריו. כריס צעק לג'יי אזהרה, וג'יי קלט
מג מענף גבוה בעצים סביבם מנסה לשלוח אליו חזיז-ברק. ג'יי
הפעיל בועת הגנה בלתי-נראית במהירות, כך שהברק פגע במגן
הבלתי-נראה וניתר אל אותו ענף - שם פוצץ את בסיס הענף והפיל את
המג שעליו. הנפילה הסיחה את דעתו של מג נוסף שהסתער על ג'יי,
וכריס ירה אליו חץ-קסם עוד לפני שג'יי הספיק. במהרה כריס חזר
להתקיף מג נוסף, שהתפוגג מיד לעשן כשכדור האש פגע בו. ג'יי
הספיק לירות מטח של חצי-קסם אל המג האמיתי,
שקפץ על כריס
מאיזשהו עץ, ומייד להתחמק מלחש שיתוק של מג נוסף. למרבה המזל,
אף שהמטח של ג'יי לא פגע, כריס התחמק מהאיש הנופל והנפילה הרגה
אותו.
השותפים התקיפו ונסוגו כרוחות-רפאים, ולא היה כדור אש, חזיז
ברק או חץ-קסם שיכל להשיג אותם. כל אימת שאויב הבהב אל מאחורי
אחד מהם, או שאחד מהם נלכד במלכודת, או הוכה בלחש מנטרל, שותפו
היה אץ כדי להסיר ממנו את האיום; והם אף-פעם לא נלכדו יחדיו.
אבל הם הלכו והתרחקו; אויביהם בחרו לנסות ולבודד את השניים,
שכמדומה היו בלתי-מנוצחים יחד. הם בחרו נכון, והם הצליחו.
לחשים נצרחו, מבחנות-שיקוי התפוצצו ואויבים נקטלו, לעיתים
בייסורים. במהרה העצים סביבם החלו לבעור, והאוויר התמלא צחנת
שריפה ובשר צלוי. לאחר דקות של קרב אינטנסיבי, שנמשכו כנצח,
ג'יי לא ראה יותר את כריס בשום מקום, אבל היו לו בעיות אחרות.
הוא תפס מחסה מאחורי סלע גדול שניצב על מדרון גבעה, ומשם החליף
יריות עם ארבעת המגים הנותרים, שהתקבצו בתחתית המדרון, חמישים
מטר ממנו לערך. היריות שלהם אכלו את הסלע אט-אט, אך לא הגיעו
לג'יי. כדי לשבור את התיקו, ניסו המגים לירות על אבנים ממעלה
המדרון כך שיתגלגלו אל המחסה של ג'יי, או לזרוק שיקויים מלאים
בגז רעיל אל המחסה. האבנים שהצליחו להיכנס היו קטנות מכדי
לפגוע, ואלה שלא נכנסו דילגו מעליו התגלגלו במורד הגבעה. את
השיקויים הוא קלט וירה עליהם כדורי-אש מבעוד מועד. השיקויים
התפוצצו באוויר, לפעמים מאוד קרוב אליו, אבל הסלע הגן עליו.
הקוסם היה עייף, ותחת מצור. כמעט ונגמר לו הכוח; הוא הטיל המון
לחשים. המאנה בה השתמש ללחשיו מקורה הייתה בגופו שלו, והיא
התחדשה בקצב איטי לאחר הטלת לחש; אילולא כן כנראה היה ג'יי
בלתי-מנוצח - וכך גם כל המגים בעולם. הוא צריך להסיח את דעתם
של המגים למספיק זמן כדי שיוכל לפגוע בכולם בלי לחטוף אש.
הפתרון עליו חשב הצריך מעט מאוד מאנה, אבל הרבה מאוד ריכוז;
הוא חשב על לחש אשליה.
אבן מתגלגלת? חשב ג'יי בזמן שירה עוד מטח וחזר למחסה. הם
עדיין ירו באבנים מהמדרון למעלה. אם ייצור אשליה של אבן גדולה
שתתגלגל עליהם, היא תמשוך את האש שלהם - אבל האש שלהם תפזר את
האשליה בקלות.
לעזאזל. הוא חשב לזרוק עליהם שיקויים כמו שלהם
(שוב אשליה, כמובן, כי לא היו לג'יי כאלה) אבל הם יוכלו לירות
גם בזה. ג'יי לא יכל ליצור את האשליה של איום. כל איום ניתן
ליירט, והאשליות האלה, שנעות במהירות, היו דורשות מן הקוסם
ריכוז רב.
כמובן! האשליה לא תהיה איום! האשליה תהיה שהאיום הוסר.
ג'יי פסק בחילופי האש וזעק מן המחסה שלו זעקת כאב משכנעת אחרי
שחץ-קסם כמעט פגע בו - אבל לא פגע בו. הוא יצר צמוד אליו אשליה
של גופה משכנעת של עצמו, שכובה על הרצפה, מלוכלכת, לא מגולחת
(מה חדש), וירויה בחזה. הוא שם אותה כך שיראו את הראש מפתח
המסתור. זה לא היה נחמד לראות את עצמך מת, אבל זה ישתלם אם
ג'יי ייצא מזה חי. הוא שמע כבר שני אנשים מתקרבים במעלה הגבעה
לבדוק שהוא אכן נפגע.
זה אומר ששניים נשארו מאחור. הוא לא
יכל להציץ משולי הסלע כדי לא לחשוף את עצמו, כך שיכל להבהב
החוצה משם רק לפי קול התקרבותם. כשחשב שהם נמצאים רק כעשרה
מטרים ממנו, הבהב אל מקום שחשב כי נמצא ממש מאחורי המגים.
למזלו הוא הבהב ממש מאחורי מישהו. הוא תפס אותו במהירות, סובב
לו את המפרקת והשתמש בו כמגן אנושי כאשר ירו בו חבריו. הוא זרק
את הגופה על המג הנוסף שהיה לידו, התגלגל הצידה ופנה לירות על
השניים שאכן נותרו בתחתית המדרון; זאת בשעה שהמג ההוא התגלגל
ביחד עם גופת חברו על המדרון, נחבט באבנים ובשורשי עצים. ג'יי
קטל במהירות את המגים ההמומים בחצי-קסם ופנה אחר המג האחרון,
שהשתחרר בינתיים מלפיתת המוות של חברו וזחל בקדחתנות לעבר עץ
קרוב. רגלו הימנית כנראה נתקלה במשהו בהתגלגלות ונשברה. הוא
בדיוק נשען על עץ כשג'יי הופיע מולו. היה זה איש רזה עם אף
ארוך והוא היה מבועת כאילו ראה את קית'אן עצמו בא לדון אותו.
אבל קית'אן ודאי היה רחום יותר בדינו מן האיש השמח לאיד שניגש
אל המג הפצוע.
"ר... רחמים..." מלמל האיש. "בבקשה..."
"זה בשביל שגרמתם צער לאימא שלי." ג'יי כיוון את מטהו לרגלו
הבריאה של האיש. הרגל התפוצצה, וחתיכות של עצם ובשר עפו לכל
מקום. האיש זעק.
"זה בשביל האיש שחטפתם, כריס קאנון!" הוא פוצץ את הרגל השנייה,
השבורה. צווחתו של האיש יכלה לשבור זכוכיות בפורגון.
"
זה בשביל אח שלי!" צרח עליו ג'יי, וירה בבטנו. האיש כבר לא
צרח. הוא איבד את ההכרה מרוב כאב.
"
וזה בשביל איימי!!!" ג'יי ירה בראשו של האיש. הראש התפוצץ
וחלקיו עפו לרדיוס של שלושה מטרים לכל כיוון, כולל על גלימתו
ופניו של ג'יי.
ג'יי קם וניסה לחפש את כריס. הוא קרא בשמו שוב ושוב ביער הריק
והאפל, אך לא קיבל תשובה. במשך שעות על שעות, עד עלות השחר,
הוא ניסה לסרוק את היער בעיני קסם, ובכל דרך אפשרית, אך שותפו
נעלם - או נקטל, אם כי ג'יי חיפש גם את גופתו. ללא דרך תקשורת
וללא אספקה מעבר למטה והגלימה שלקח מצוות הפשיטה, אנשיו של
איקרוס יכולים לתפוס אותו שוב בקלות אם הם עדיין בסביבה.
הפרנויה של ג'יי שבה לרדוף אותו.
עכשיו איבדתי גם את כריס,
וגם את מאט... וגם את איימי.
"איימי..." רגליו של ג'יי לפתע קרסו תחתיו. עיניו התמלאו
דמעות. הוא הביט בידיו וראה שהן מלאות בדם אויביו. הוא הסתכל
סביבו וראה את גופות אויביו, פצעיהן מעשנים ומדממים, פניהם
מתות.
שום נקמה לא תחזיר אותה. היא הדבר היחיד הטוב שקרה לי,
ועכשיו היא מתה, בגלל שהם חיפשו אותי. שום נקמה לא תחזיר
אותה.
הוא צרח את קינתו אל שמי הלילה, שוב ושוב, משך שעות ארוכות, עד
עלות השחר. הייתה רק אישה אחת שיכלה לנחם אותו כעת, שתמיד עשתה
כן; אבל חיבוקה היה רחוק משם, בארמון באסטלון סיטי. אם היה
מדבר איתה, היה חייב להגיד לה שהוא לא הצליח למצוא את בנה
האובד, והוא לא היה מסוגל לעשות את זה. זאת העבודה הזו,
לעזאזל.
בכל פעם שאני מצליח להתקרב למישהו, אני מאבד אותו
לידי אויביי. לעולם לא אוכל לאהוב. הוא הביט במטה עוף-החול
שלו, שנח לידו. הוא חשב לשבור אותו, אבל נמלך בדעתו.
אני לא
יכול להפסיק להיות קוסם, גם אם רציתי. אבל אני תמיד יכול לצאת
מהקרב. הוא יכל לעשות את זה. ללכת לשיידי ולהתפטר. ללכת לאימו
ולהגיד לה לחפש מישהו אחר. התדמית של ממזרים היא של אנשים שאין
לסמוך עליהם, וג'יי עמד להפוך לקלישאה. הוא הרים את כדור
התקשורת שלו, ובבדולח הכחול השתקף לפתע אור חדש ונוצץ. ג'יי
היה מבולבל לרגע, ואז הסתכל לכיוון האור וראה שהשחר עלה. הוא
שפשף את עיניו בידו השנייה, ואז הוריד אותה, כי ידיו היו עדיין
מלוכלכות בעפר ודם קרוש. הוא חזר אל הבדולח והחליט להחזיר אותו
לגלימתו.
התפטרות היא מסוג הדברים שצריך לעשות באופן אישי. חשב ג'יי.
אבל אני אלך קודם לשיידי, כי היא באמת עולה לי על העצבים.