חצי עין פקוחה,
התריס השבור סגור וקרן אור מסתננת אל תוך החדר ומעירה אותי
משנת הסיוטים שלי.
מחפשת בעיניים עצומות את הקופסא,
הנה היא שם מונחת על הרצפה,
שולחת יד ארוכה ומוציאה סיגריה,
מנסה להדליק אך ידיי רועדות.
אחרי כמה ניסיונות כושלים היא נדלקת סוף סוף..
לוקחת שאיפה ארוכה, נרגעת...
הסיגריה נגמרת, קמה מהמיטה אל המקלחת,
מביטה במראה ורואה פנים עייפות, עיגולים שחורים מתחת לעיניים.
שוטפת פנים ומסדרת קצת את השיער,
צריך להראות טוב בשביל העבודה שלי...
חוזרת לחדר, מתלבשת בלבוש חושפני מתאפרת בכבדות מסתירה את
העייפות מפני,
ויוצאת מהבית.
מגיעה אל הרחוב אומרת שלום אל שאר הבנות ועומדת.
לאחר כמה דקות מכונית נעצרת לידי, אני רוכנת אל החלון והנהג
מוריד אותו באיטיות.
לפני נגלות פנים מוכרות, פנים עצובות.
"ידעתי שאמצא אותך כאן," אומר הנהג.
אני משפילה את מבטי, יד יוצאת דרך החלון, מחזיקה את סנטרי,
עיני הנהג העצובות מתבוננות בעיני,
"תחזרי הביתה, בבקשה" הוא אומר, "תראי אותך, כולך בת 17, עוד
ילדה! וכבר כאן, ברחוב, חזרי אני מתחנן!" הוא ממשיך...
אני משפילה את מבטי, מנידה בראשי והולכת.