גברת קברט, קראו לה.
היא הייתה השאיפה הבלתי ממומשת של כל בחור צעיר, וכל מה
שוויאגרה לא הצליחה לעשות לזקני העיר.
זה היה בדיוק בשעת חצות, בסופי השבוע. כל הגברים עם נעלי העור
המצוחצות חבשו את כובעיהם הטובים ביותר, התיזו על עצמם כמויות
בלתי מוגבלות של בשמים זולים ומיהרו לצפות בה. אפילו הקבצנים
היו מתאספים מסביב לבר, משחקים תופסת עם השומרים הקשוחים
בניסיונות לספוג מעט מצליליה ויופיה.
אלו היו דקות הזוהר של כל אדם אשר נכח באולם באותו הערב - את
גרזניהם של חוטבי העץ, נשקם של החיילים ומסמכיהם של עובדי
העירייה החליפו כוסות שופעות בירה, או לחילופין גופן החשוף של
המלצריות הידידותיות עד כדי סקס-אחרי-ההופעה, כי אף אחד,
כמובן, לא יעז להפסיד את גברת קברט.
וכשהמחוג הגדול נחט על שתיים עשרה, יחד עם ידידו הקטן, האולם
השתתק מלבד כמה גניחות נבוכות מן הצדדים האפלים של הבר.
האורות התעוררו לחיים במלוא עוצמתם, מחליפים את צבעיהם בניסיון
להשוויץ בטכנולוגיה החדישה ביותר שפקדה את העיירה הקטנה, או
אולי, משום שעובד הבמה היה סנדלר במקצועו, ושיכור בזמנו
החופשי. ומיותר לציין, שהוא לא תיקן נעל אחת בעשרים וחמש השנים
האחרונות.
בין האורות המסנוורים נחשפה רגלה השמאלית של גברת קברט, עטופה
בגרב ניילון רשתית, שבתוך שניות הביאה למילוי חלל מכנסיהם של
כל חייל שופע הורמונים בקהל. אפילו הג'נטלמנים עם החליפות
היוקרתיות, השיער החלק והשמות הנסיכיים כמו ארנסט, ריצ'ארד או
אדוארד עצרו נשימתם.
בשלב זה, גם ידיה החלקות והעדינות עד כדי כאב הציצו מבעד
לווילונות שבמהרה הונפו במלואם וחשפו אותה, את גברת קברט.
הו, גברת קברט, המרקדת והשרה, המושכת את יפי הקהל בעניבותיהם,
ודוחפת בעקביה את החיילים המיוחמים חזרה אל מושבם.
כל נוכחי המקום לא הורידו את עיניהם מריקודיה החינניים
והאנרגטיים של הגברת הסקסית עד דמעות. כמה כישרון, כמה
אלגנטיות, כמה מין נטפה היישות המיוחדת ההיא, אשר במהלך
צעקותיה המוזיקליות משכה את הגברים המגודלים ואת נשותיהם
המוזנחות אל רחבת הריקודים והצמידה ביניהם.
ובאותם רגעים, שבהם במו ידיה הפיגה את כל לחצי החיים מכולם, לא
היה אדם אחד שלא רקד לצליליה באנרגטיות מסחררת.
אובדן החושים שבו שקעו כל הנוכחים היה כה חזק, עד כי אפילו
כאשר פרצו פנימה אנשי הגסטפו ושלפו את אקדחיהם לעבר כל
השיכורים העליזים, (כי לעזאזל - מה הסיכוי שאדם שיכור הרוקד
ייענה לבקשה לשכב על הקרקע עם ידיו מאחורי ראשו?) הקברט ההמוני
לא נעצר. כך, הכדורים שנורו תחילה באוויר ולאחר מכן במשתתפים,
לא מנעו מהם להמשיך לרקוד, או מגברת קברט לשיר.
ולעזאזל, יקיריי - היה זה הטבח היפה ביותר שראיתי בחיי.