התעוררתי היום מוקדם בבוקר
מכוורת הדבורים שרחשה לי בבטן
זמזמה עד שהייתי מוכרחה להקיץ -
לשטוף את הכלים, לרחוץ את גופי.

בזמן כל זה חשבתי על שבתות אחרות בבוקר
וחדרי שירותים אחרים, כמו שלך,
בהם מדף עם ספרים מונחים עליו,
שירה ובדיחות -
כי זה בעצם כל מה שצריך.

נדמה לי שחלמתי בהקיץ על בית משלנו
וחמישה ילדים שלא קוראים לנו בשמנו הפרטי -
אנחנו ההורים שלהם.
מתיקות תאנתית התפשטה לי בבטן לצד
חומץ תפוחים.

אני כותבת עכשיו על העבר שלי ועל ההווה -
יש לי עבר, הוא מלא בזיכרונות ממך,
זיכרונות מהנערה שהייתי.
בהווה שלי אני כמעט אישה, אני כמעט אישה
שכותבת, שיודעת :
מאוחר בשבילנו, מאוחר מדי.

16/6/07