התעוררתי היום מוקדם בבוקר
מכוורת הדבורים שרחשה לי בבטן
זמזמה עד שהייתי מוכרחה להקיץ -
לשטוף את הכלים, לרחוץ את גופי.
בזמן כל זה חשבתי על שבתות אחרות בבוקר
וחדרי שירותים אחרים, כמו שלך,
בהם מדף עם ספרים מונחים עליו,
שירה ובדיחות -
כי זה בעצם כל מה שצריך.
נדמה לי שחלמתי בהקיץ על בית משלנו
וחמישה ילדים שלא קוראים לנו בשמנו הפרטי -
אנחנו ההורים שלהם.
מתיקות תאנתית התפשטה לי בבטן לצד
חומץ תפוחים.
אני כותבת עכשיו על העבר שלי ועל ההווה -
יש לי עבר, הוא מלא בזיכרונות ממך,
זיכרונות מהנערה שהייתי.
בהווה שלי אני כמעט אישה, אני כמעט אישה
שכותבת, שיודעת :
מאוחר בשבילנו, מאוחר מדי.
16/6/07 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.