ועם הזמן
אנחנו מבינים, לא נותר לנו הרבה
אנחנו יכולים לצאת החוצה, לחזור עד הבוקר
לשכור רכב, לחצות את היבשת
בדרכים צדדיות, בשינה אצל מוטלים מוזנחים
בסוף נצטרך לחזור
אל אותה תמונה, שתלויה שם כבר כמה שנים
ואני מבקש
תאהבי אותי בלי תנאי
אני אקח את האחריות עלי
וכל מה שיישאר לנו, זה הזמן שנותר
ועם הזמן
אנחנו מבינים, שאנחנו נאלצים לוותר
על הפינות החשוכות
על הימים מהם נאסוף זיכרונות
ולעיתים שנוסעים,
מגיעים אל אותם מקומות
רק יותר מפוכחים
לעיתים עם פחות זמן שנשאר
אל תגלי לי את הסודות
הם מתבזבזים לחינם
ואנחנו יכולים
לצאת כל בוקר למסע
ולגלות, את עצמנו מחדש
אבל בסוף היום
נחזור אל אותה תמונה
תאהבי אותי בלי תנאי
כמו שניים שיוצאים מן המלחמה
ועכשיו הם מבקשים
לחזור אל החיים
בבקרים, שאוספים את הדברים
וטורקים את הדלת
אין ציפיות לזמן שונה
החלומות נשארו כמו שהם
רק אנחנו השתנינו
ואת אומרת, אל תיקח אותנו רחוק מדי
ואני לא בטוח, לאן אפשר להגיע
כל אחד יכול לברוח
אבל עד לאן ניסע, כדי לחזור
לעיתים אני רואה, איך את מסתכלת על המוניות החולפות
ואיך את מדמיינת את עצמך, במקום האישה שבפנים
אבל לאן שלא תיסעי,
תחזרי אותו הדבר
ואני אתאהב בך מתוך המכות
תספרי לי
כמה זמן נשאר לנו לכל זה?
עוד יום נתלש מאיתנו
ואת אומרת, אולי שלא נשים לב לזמן
הוא ייקח אותנו יותר לאט
ואני חושב
לאן שלא נלך, לאן שלא נברח
בסוף נחזור אל אותה תמונה
גם כשהיא תהיה בלויה.