בזבזתי את היום הזה
כמו שבזבזתי את אתמול
כמו שאבזבז את מחר.
כל כך הרבה מה לעשות
כל כך מעט חשק.
הזמן חומק לי מבין האצבעות
כמו סיגריה שמתכלה מהר מידי.
אני רק רוצה להפסיק, לעצור
לבהות בחלל, להסתכל מבעד לחלון.

אני לא רגועה, ואני לא עומדת בלחץ הנוראי הזה.
בכל הבקשות, הבעיות, הציפיות.
כולן על כתפיי הממילא מתפרקות,
נאחזות עליי כמשא כבד.

עזרו לי להוריד אותו לרגע, לנשום
ולא איאלץ לאכזב אתכם, לקרוס.
אנשי המסגרות.
תנו לי רק מעט זמן להיות עם עצמי
להקשיב לקולות שנשארו מסביב.
לישון, לחלום
לבכות, לצרוח.
להמיס את כל הרעל שנשאר בפנים
על מנת שאוכל להתחיל תקופה חדשה,
מבלי לגרור איתי את הקודמת.
תנו לי להיפרד ממנה
להתאבל עליה
בקצב שלי.