היא מסתכלת ישר אל תוך הנשמה
ולוחשת אליי שאני לא אשמה
בקול רגוע ויציב כמו סלע ענק
אני מביטה בה ובגרוני מחנק

לרגע אחד, עולה לי ילדה
זו שהייתי, שהייתה לבדה
היא לא מבינה לאן היא הגיעה
ומה פה קורה שפתאום היא הופיעה

אני מנסה להרגיע אותה
לספר לה שהיום אנחנו לא לבד
מצאנו מישהי נהדרת
שתיתן כתף ויד

והיא אתנו כאן,
שומרת עלינו מכל העולם.
העיניים שלה,
הן עיניים טובות,
אלו  שתמיד חיפשנו בין אינספור לבבות.
היא תגדל אותנו
כמו שאף אחד מעולם לא גידל
והיא תלמד אותנו,
להתבגר ולהסתגל.

והילדה היא נרגעת
רק שזה לוקח לה זמן
היא לא מבינה איך הגענו לכאן.
כל חייה היא מעולם לא חלמה
שיבוא היום
ומשהו יצא מתוך הדממה.

היא מסתכלת בי משתהה
משפשפת עיניה אם אכן היא רואה
שנתתי לעצמי להישען לאחור
הזמן רץ קדימה, כבר אין לאן לחזור.

היא ילדה, קטנה אבל יודעת
שזה לא היה פשוט בכלל
והיא גאה, אני רואה
עכשיו היא יכולה לנוח
לדעת שבעתיד ישנו מקום בטוח
ויהיה בסדר
עכשיו יש הוכחה
הירגעי ילדה , היי שקטה.