הורדו הקליפות, נותרתי ערומה אל מול רוחות הים
אך את מקום הקרירות הצורבת תופסת ההשלמה.
לא ידעתי שאוכל לדלג מעל מרחבי השממה
אל עבר קצה נוף יפה, מסתורי.
לו הייתי לומדת זאת בטרם יצאתי למסע,
לו הייתי חושבת שיבוא יום בו ארגיש כאדם,
הייתי שקטה, הייתי בטוחה, הייתי מוצאת שמץ אושר.
בין גלי הים אין צורך בכיסוי,
המרחב הכחול עוטף אותי בהגנות חדשות.
הטורפים המוכרים חושפים את שיניהם החדות,
העור מנסה להתעבות, הפה מנסה להגן במילים.
והם מתקרבים, ומתרחקים ואני כבר לא לבד,
כאן, בין גלי הים, אני שייכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.