דואט אכזר אנחנו מנגנים
בקוצי המקלדת.
ושור הדם הזועם, שותת מן העור הקרוע, התפור
בחוט חפוז וגס של רופא החזית
הממהר מפצע לפצע
זוכר ששמעתי אותי נשבע:
להקפיא לנו לעד, את פרץ נהרת הפריחה,
שאין יפה ממנה.
אך היא נמסה שוב אל תוך
בשר הקוצים הדרוך -
אני ואפסי עוד! עז תם הנער, שהיה
כלוא בגופי
ועכשיו, מנגנים ומנגנים
בקוצי המקלדת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.