והכלורופילים כאן נוראיים
תודה ששאלת, זה בדיוק זה
תמצית הריחות באוויר
כמחסן בגדים בזויי-זיעה, חוסר השליטה
כעיוות מרוכז-רצון. העיניים
כמלכודת דובים ענייה
ומפוצחת, כך
גם הנפש
מבוקעת מכל מישוריה
ברורה, כמו שיר עממי
וחסרת רגישות, כמו המשפחה
שגידלתי על הברכיים
עד רחם הרצפה. קרני השמש
מושכות לי חורים החוצה
ומיישרות את גופי בברזלי הסרגל
שד-קרטון ל:יד-גומי
בוא תהיה הצל שלי
ותכסה את כל גופי, מבלי שיראו את קמטי האוויר
כאילו
היינו נוראיים בטובנו

- - -

מי יחוש בשלמות המים
בעמקם. הרי אתה ירא מהפחד
ואני מאשררת אותו כמו היה עוד חשבון
לחסל ביננו. לא היו מספיק מפות רקומות
כסויות-שולחן
וכסותנו: כתינוק אבהי חלוט-לב. ואיך תדע לחוש
מבעד ללויתנים הקטנים בין הגדרות כאן,
אני קוראת לך מבעד למודעות האבל
הרתחתי את העצב במיטתי
כמו היה ויבראטור
ואני גומרת לך נשימות
שעוד לא התחלת