שכחנו קרן שמש,

שכחנו עלים נושרים,

חיוך ותום של ילד,

הפכנו כועסים.

שכחנו שמחה,

שכחנו אהבה.

מי יאיר את הדרך,

יסלק חשיכה.

שכחנו מגע מלטף ועדין,

שכחנו ריחו של הגשם.

שכחנו פתאום את הדרך,

בכיוון שכולנו הולכים,

רוצים לבלוע את כל העולם,

שוכחים את הלב שבפנים.

אם נדע לקרוא

את תוכנו נכון ורגיש

ונסיר את החומות,

נהיה נצחיים, אדירים וצומחים

יירגעו בנו כל הרוחות.