שקד שטרית / ציפייה |
עד שתגיע,
אך לעולם אינך מופיע.
תמיד אשב על כיסא
הנדנדה במרפסת,
אביט בעוברים ושבים
כדי לדעת שאיני מפספסת.
אולי יום אחד כשאניח
לעיניי לנוח,
אתה תחלוף ונתתי
לך שוב לברוח.
כך ימיי עוברים בציפייה
ספק מיותרת,
אך אולי כבר מזמן
הלכת עם אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|