בגיל שלושים וחמש
כשבוודאי
יהיו מאחורי שני סרטים
באורך מלא
אחד מוצלח מסחרית
אחד אמנותית, אבל כישלון קופתי
(כך או כך אשנא את שניהם)
אנעל נעלי ספורט רגילות
ואלבש ז'קט בינוני
בארוחת ערב
בבית משלי או בדירה שכורה
עם אישה שכורה או משלי.

האורות בדירה יהיו בטמפרטורה
העצובה ההיא
ושם, בנקודה אקראית של זמן -

א ר ו ח ת  ע ר ב  ע ם  א י ש ה

בערב בו ארגיש שצריך לסיים את חיי,
שם אמשיך
לנעול את נעלי הספורט הרגילות
שאנעל גם למחרת
ואדבוק בדעה שציירים גדולים יודעים
שהמרחק בין אושר למוות דק
כך שהוא תלוי רק
בטמפרטורה של הצבעים
בחדר.