|
בגיל שלושים וחמש
כשבוודאי
יהיו מאחורי שני סרטים
באורך מלא
אחד מוצלח מסחרית
אחד אמנותית, אבל כישלון קופתי
(כך או כך אשנא את שניהם)
אנעל נעלי ספורט רגילות
ואלבש ז'קט בינוני
בארוחת ערב
בבית משלי או בדירה שכורה
עם אישה שכורה או משלי.
האורות בדירה יהיו בטמפרטורה
העצובה ההיא
ושם, בנקודה אקראית של זמן -
א ר ו ח ת ע ר ב ע ם א י ש ה
בערב בו ארגיש שצריך לסיים את חיי,
שם אמשיך
לנעול את נעלי הספורט הרגילות
שאנעל גם למחרת
ואדבוק בדעה שציירים גדולים יודעים
שהמרחק בין אושר למוות דק
כך שהוא תלוי רק
בטמפרטורה של הצבעים
בחדר. |
|
|
כיתה, זה סלוגן.
סלוגן ילמד
איתנו מהיום.
בואו נאמר כולם
ביחד סלום
לסלוגן:
("שלום
סלוגן!")
טוב, סלוגן, אתה
יכול לסבת ליד
רעות.
("אוף, לא רוצה
לשבת ליד הילד
החדש... הוא
מתחכם...")
רעותי, מה
סמעתי? צאי
מהכיתה! תחכי לי
ליד המנהלת
ותחסבי טוב טוב
על מה שאמרת.
בוא מתוק, תשים
את הילקוט
סלך... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.