מתי נלך לים ונשתכר עד כלות
ותאהב אותי כמו שמעולם לא אהבת
ונצלול בתוך עצמנו
כאילו,
מעולם לא נברא מחר.
והאתמול יבעיר תשוקה
כי,
כולן נישקו אותך אחרת.
ואתה לא אף אחד אחר.

הלב תמיד יחסיר פעימה כי תשתה מהכוס ותשאף עמוק מהסיגריה ותיתן
בי מבט בוחן, מעט מתנשא
ואני לא אוכל שלא להתאהב.
כי לבכות על האסור קל יותר מללכת על בטוח
מלדעת שלא צריך ליפול.
אבל אני צריכה ליפול כדי שרק תתפוס אותי. ותהיה הגבר שאני לא
יכולה להפסיק לבהות בו ישן.

אני בכלל שונאת סיגריות.

שתשבור לי את הלב רק כדי שאני אזכור איך זה מרגיש.
שתלך רק כדי שאתגעגע.
אבל אתה לא בא או לא כאן או שעזבת
ואני שותקת מול צלילי חיוג וקולות מוכרים.
אני מתמכרת לחיבוקים חצי זרים של לילה
ומאמצת את המשפט שידידים מתחלפים, בטוח מכיוון שזו לא אהבה.
ולבד זה לבד זה לגמרי ושתיקח את כולם ונישאר רק אני...
כי אני שוב מתפזרת.

בייבידולים ובשמים של קיץ ורגליים חלקות וגופיות עם מחשוף עמוק
וצלליות שחורות והמבט הזה שלי שמחכה שרק תגיד...
ואולי הלכתי לאיבוד ואולי שכחתי את תווי פניך ואיך זה מרגיש
כשאתה מלטף ואת הקול השקט על הקו ומה טעם שפתיך.
אבל אני לעולם לא אשכח,
שוויתרתי.


14.6.07