אגם כחול וצלול בוהק בשמש ושחור בלילה. המים קרים מאוד, לצד
האגם, אני ואתה מסתכלים על השמים בלי לומר הרבה.
זה האוהל שלנו שם בפינה, וממנו בוקעת מנגינה ישנה, אני מתלווה
אליה בשיר על העבר ופה זה נגמר.
זה היום האחרון שלנו יחד, אין לנו מחר, וכשאני אומרת את
המילים, שנינו רוצים לא לחשוב וקופצים לאגם כשהרוח מתחילה
לנשוב, המים קפואים גורמים לי לעצור נשימה. אני מביטה בך ואתה
יפה ומרוחק, כשאני יודעת שלא אראה אותך עוד אני אוהבת אותך
יותר.
זה רגש שאני יכולה להתחבר אליו, זאת הפנטזיה של שנינו, הירח
מביט עלינו.
אני מתחילה לרקוד ועשן של מדורה מרקד סביבי, לא יכולה להחזיק
את זה וזה עוטף אותך בשחור. הנה לאט אנחנו נבלעים בתוך עצב
ושאר החיים שלנו מושכים הלאה.
אני זוכרת ליטוף קל על המצח, ואיך נישקתי אותך עם הכול ואת כל
הפעמים שאחזת בידי ומיששת אותה בהיסח דעת מקסים .
זה סוף מתוק, שגורם לנו לאהוב עוד יותר ובחום המדורה אנחנו
נמוגים, נעלמים בין הזרדים.