צביה מילר / הלילות שלנו |
רחמים ושיער
זמזם בהיסח דעות
איזה דפש מוד שקט וישן
מלא את מרווח הנשיקה
שבינינו,
בחתול שזועף
סרחונות של זקנה.
תחמם לי את
כפות הרגליים
במבט מתפעל של אהבה
או של פטיש
(או של שניהם)
אל תניח
ללילות שלנו
להיות שונים מכך
בכולם אני מכורבלת
בכפייה,
שולחת ידיים סהרוריות.
נער אותי
מסיוט נשנה
כמו בכל הלילות
שלנו
בלי מין וחדווה.
תחזיר לי אותם
עכשיו אני-
במיטה זרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|