באקטיספון,
אתה יכול ללכת
ופשוט לזרום עם כולם,
להעלם בזרם
האין סופי של האנשים.

כשהם הולכים
הם הולכים עם
הפנים ארצה.
והם כך
גם כשהם דוממים.

עם עיניים עצומות,
נבלעים אחד בשני,
מתערבבים
לתמצית מהות בודדה.

אחד נופל ומתעקם,
ויש עוד
בליטה במדרכה.
הם חיים בתוך
חליפות שחורות
וכובעי צילינדר גבוהים.

צפוף, וחם, כל השנה.
ילדים
רק קופצים לכביש ונדרסים,
על ידי עגלות סוסים.

כולם שם
עוורים-חרשים-אילמים.

ורק לירון,
לא נבלעת בהמון,
למרות שלמראית עין,
זה אחרת, מצחקקת
ומסתירה חיוך
מתחת לכובע הצילנדר
ובורחת מהכלום.

וגאה, גאה בעצמה מאוד.