8.5.04

כשהכל יעלם
והקול יאלם
כשרסיסי הטל יתנפצו
בליל קר על גופי,
אז אדע כי נשימותיי
לא יהיו למשענת,
כי אם תהיה זו
ידך ש
אוחזת בידי.

כשרוח הים העצובה
תקרר את ידינו
כשתקתוקי אהבה
יתגשמו בתוכנו,
אז אביט
ותביט בי
באימה כה תמימה,
ונדע כי
זה הזמן לקחת
עוד
נשימה.

כשהשמש תשקע
והירח יצא,
כשהשמיים יתכהו
וניגע בקצה,
כשמבטים ייפגשו
ולא ניפול מצוקים,
כשלא נרגיש כמו מגנט
ל
תהומות עמוקים,
כשהבכי יתאבן
והמודעות תגיע,
כשהעירום לא יביך
עוד
והמגע לא ירתיע,
כשאהבה תהיה יותר
ממילים יבשות,
כשהצללים לא יזכירו
תקופות מתישות,
כשהיד לא תרעד עוד,
כשהלב לא
יצרח,
אולי סוף סוף
באמת
השמש שלנו
תזרח.