את לא חושבת שאת קצת מסתכנת?
מקדישה שעה מזמנך לכל אחד,
הראשון יבוא
והשני אחריו.
ואת מחכה להם בחדר
הצפוף
האפוף
ניחוח קטורת.
מעפעפת בעיני האזמרגד שלך,
שואלת מה נשמע,
כאילו מתעניינת,
אך יודעת שהם
רואים רק שפתיים מדברות,
חזה שעולה ויורד כשאת
נושמת
נשימה עמוקה וצוללת
אל תוך שכרון החושים הזה
שמהדהד לך כל כך חזק בכל הגוף.
את מורידה את הצעיף
ועיני האזמרגד שלך מצטעפות.
אומרת שחם לך,
אבל בעצם קר לך,
רק שלא ידע
שזו הסיבה שהפטמות שלך מזדקרות.
את רואה אותו נופל
כעבד לרגלייך
ומחייכת חצי חיוך פלרטטני,
נוטף סקס אפיל של אשה צעירה
ותמימות של ילדה בת חמש.
עכשיו זה רק הוא ואת
ומה עכשיו?

אם יום אחד תרצי לראות
את הכל בברור,
להפוך את החבל הדק עליו את מדלגת
לקרקע יציבה,
בואי אלי, יפתי, אהובתי,
ואני אלטש לך את העיניים.