אולי זה הרגע האחרון
שנשאר לנו.
אולי זה הזיכרון
שלא חמק ממני.
עכשיו אני מבינה
שעד כה לא הבנתי, לא ידעתי.
שקועה לבד, בכאב שיצרתי לעצמי
זאת אשמתי.
כולי רטובה מדמעות של אהבה כאובה
אין לי רגע מנוחה, הרגשות הופכים למילים
על פיסת נייר אטומה.
שוב אתה מופיע - נעלם כמו בעבר
האחד שלי - שום דבר בשבילי
עד הקצה והעולם עגול
אין לאן ללכת הכאב נשאר - לא יעזוב
הלב כואב - הרגשות במוח
אתה נשאר - והלכת לי
בורחת מכאב אתך
וכואבת בלעדיך
ההחלטה היא -
שאני עוד ילדה קטנה
ילדה-אישה-בוגרת ועדיין קטנה
מבולבלת ומבלבלת לא יודעת,
מה את רוצה... |