הוא ישב על סלע דהוי, מתחתיו האוקיינוס וכתב שעות - על המקום
בו הוא נמצא, על הרוח שהוא חש מבפנים, על הגלים שמתנפצים לא
הרחק משם, על הירח שנעלם, מופיע ושוב נעלם, על היד שנוגעת ולא
מורגשת, על האישה שאיתו אבל לא אוהבת, על פרחים שנובלים בטרם
פריחתם, על אובדן החיים ועל הסוף המושלם, על געגוע ישן, על
אחיו הקטן, על שנאה בין עמים, על מעוף הציפורים, על חלומות
שחלם ולא הבין את פשרם. הוא עצר לרגע והתבונן בים. סירה קטנה
עמדה מולו, היה נדמה לו שהתקרבה. כמו חיזיון בעיניו היא הלכה
וגדלה וכשהפסיקה לגדול הבחין, כי זו איננה סירה, אלא הזדמנות
שנקרתה בדרכו ועכשיו היא חלפה.
הוא הוסיף וכתב - על עיוורון הימים ועל חדות הלילה, על הגשם
שמכה בו מאז היום שעזבה, על האוכל שלא משביע את תאבונו ועל
הרעב שהוא מרגיש בכל דקה ביומו. על זוג אנשים או יותר שהוא
אמור לאהוב, על כל מה שעושה לו רע מול קומץ דברים שעושים לו
טוב, על הרגע בו חש אובדן ורצה לאבד גם את חייו, על אכזבה ועל
עצב מכל מה שאהב.
על תמימות, על חום השמש, על היום שעבר,
על הבטחה שלא קיים ועל נדר שנדר,
על מהות הדברים ופשטות החיים,
על היום בו נסע מבלי להגיד לה שלום,
על הרגע בו צעק כשהקיץ מהחלום
ולקח את דפי הנייר והשליך אותם לים
ונשאר עם ההרגשה שזהו עוד יום מושלם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.