אני מאוד מכבדת אנשים שלא לוקחים את עצמם ברצינות.

די טיפשי לעלות לכאן את התמונה הזו .

אני רואה את עצמי כרגע מאוחרי גבי (לפני שלוש שנים), עומדת ומסתכלת על יצירה
של בחור שצייר נקודה אדומה על בריסטול לבן עצום וכתב ליד
.THE PLANET

הוא - היה רציני למדי.

אני הייתי מכבדת יותר צלמים, אומנים, או כל דבר אחר עם היה בזה פחות גאווה
עצמית.

זהו. נזכרתי שהכל מוכן.

לפני מס' שנים הכל היה מוכן והחסר היה הכלים.
ועכשיו הכלים פה אבל הנפש קצת ל...א  פ...ה...

זו שטות. באמת. ענן. אוויר.
סלע.

אני רואה אנשים שעוברים מולי ואני לא מבינה למה הם מוכרים לי.
אולי אלו רק הקווים,
רק הקווים
תווי הפנים שלהם.

מפנה שניה מבט לעבר הווטרינה, ואני רואה עירבוב של מטוסים ואנשים שמעשנים.

מלא ידיים עם פילטרים דקים
קדימה לתוך הפה
להוציא את העשן

ושוב...שוב...


תזכירי לי  שוב, למה אנחנו לא שם?
אני שואלת אותה, עד שהיא עונה, מתקרבים כמה אנשים מעבר לוויטרינה ומכבים את
הסיגריות, כולם לבושים כמו עורכי דין.
בזמן שהיא מנסה לבנות תשובה מתוחכמת אנחנו שתינו בוהות בוויטרינה וההשקפות
שלנו פתאום נראות על הבגדים המכובדים של האנשים.

אוי.
אני רואה את עצמי
את?
כן,

גם אני
-----
האישה הצרפתיה הזו... מה יש לה? נמאס לי!
כבר יותר מעשר דקות והיא לא משנה את הבעת הפנים הקשה שלה
איך שהיא מחזיקה את מכשיר הנייד שלה כאילו היה הכל בשבילה!
את לא רואה שאת חונקת אותו?? איך את מצפה שישאר שלך?

היא מקבלת צילצול.
היא עונה,
שואלים אותה שאלה נידמה לי,
והיא עונה
''אני מצוין!! פשוט מעולה!!''
Super !vraiment tres tres bien!

רק הקול שלה השתנה אבל תמיד אותה הבעת הפנים קשה.

על מה היא מדברת?
מה את אומרת?!
תאמרי לו!
תאמרי לו שאתה אומללה...
שקשה לך לחיות. עיר גדולה.
תגידי לו שאת רוצה ללכת לספרד,
או לגרמניה גם טוב.
פריס זו לא עיר לחיות בה. את יודעת.

משהו על צידי פתאום הקפיץ אותי
הזזתי את עיני לצד השני של המושב וראיתי בחורה צעירה שלמה עם עצמה!
כן! סגורה לחלוטין עם עצמה שהיא היום ועכשיו
יושבת פה!
''אני יושבת פה!!! טוב ?!?!'',
היא זרקה את התיק שלה על הריצפה
גם את זר הפרחים שלפני שניה אחזה באלגנטיות רבה בידיה והתנפלה על המושב.
-פה ליד.

החושים שלי מתעוררים
אם אני לא טועה, של כולם.

מה קורה...?
היא כנראה אוכלת משהו מאוד מיוחד.

אני קמה
לוקחת את המזוודה
והולכת.

הולכת לשירותים.
מה? שאלך בגלל הריח?
מה פיתאום...
זה לא מנומס. היא בסך הכל רעבה,
ואני בסך הכל אלך לטייל עד שהריח יתפזר

ויהרוג את כולם!
------

אני עצבנית
ואני מעצבנת כשאני עצבנית ומעוצבנת
זה מעצבן אותי.

------
''אי קרין! תביאי לי ניקוטין''
לפחות הבנתי שאף אחד מסביבי לא מעצבן.
אני הקוץ בתחת...
אז עכשיו אני בשקט בשקט אצרח על עצמי
''סתמי''!
(שיט. כל השדה תעופה מסתכל...)
-----
כבר פעם שניה שאני הולכת לשרותים
כבר לא נעים לי מהמנקה
עליה, אני באמת עצבנית.
למה היא כל היום בשירותים?
גם כשהכל נקי,
היא פשוט בפינה אחת לא זזה(בא לי לאמר לה שתצא לאיזה פארק ירוק ותנשום
אוויר).
''שלום''
אני אומרת. ומהר נכנסת לתוך השרותים.
-----

זה מצחיק.
אנשים כועסים על אנשים אחרים שלוקחים להם את מקום המושב, ואז האנשים שיושבים
כועסים על האנשים שכועסים ואז
המושבים כועסים.
-----
אני מתנהגת נורא
והיא אומרת לי
''את מתנהגת נורא''
אז אני שותקת,
ואז היא מתנהגת נורא אז אני אומרת לה,
''את מתנהגת נורא''
הו. אני מבינה שהתנהגתי (כך) לפני כמה דקות.
נורא.

-אנשים-

יש מבוגרים שהולכים כמו ילדים אבודים
כאלה שהולכים בחצי הליכת היסוס... ואז... חצי הליכת ריקוד.
ואת הישראלים
מיד מזהים.

מדקה לדקה השדה תעופה נהיה אפור
כל החלונות הענקיים ו...ו, והבטון שעוטף אותם.
ואז השמיים
(העיניים ממשיכות לעלות עוד קצת עד לתיקרה ו)
עננים
שחורים
וציפורים מכנים
כלומר
מטוסים
וגשם
הו. יורד גשם.
וחושך

אני נרדמת.

----
מתעוררת.

הטור לאל על עוד ארוך.
אנחנו כמעט היחידים בשדה תעופה.
כבר מאוחר.

אנשים
המון מזוודות
ילדים
זקנים צעירים
יהודים
וישראלי אחד

בחור אחד שמרעיד (כניראה) ומנסה להעיר את הרגל שלו
ואז את היד
ואז עוד רגל
ועוד יד
Dude?
הו זה מצחיק.

תינוק מודהם
פותח עניים גדול גדול ורידים בעניים - דקים דקים. מאוד אדומים
מסתכל על המזוודת שעוברות ליידו
אנשים
המון מזוודות
ילדים
זקנים צעירים
יהודים
וישראלי אחד

הופ והנה דיילת שחורה עם חליפה טורקיז אחושלוקי טורקיז. וואו.
כל כך יפה.

אנשים
המון מזוודות
ילדים
זקנים צעירים
יהודים
וישראלי אחד

כמה מידע לעיניים
ומה עם האוזן את שואלת?
אני שומעת פתאום מישהו צועק
''זו לא מצלמה אני אומר לך!!! זו לא מצלמה!!!''
שוב.
ושוב
אנשים
המון מזוודות
ילדים
זקנים צעירים
יהודים
וישראלי אחד

מישהו עובר עם פאלפון
מישהו עובר בלי פאלפון
מישהו עובר עם פאלפון
מישהו עובר בלי פאלפון

מישהו עובר עם פאלפון
מישהו עובר בלי פאלפון

עם...
בלי...
בחורה עם עקבים
בחורה בלי עקבים
בחורה עם עקבים

בחורים עם עקב...
בלי...
עם...


אנשים
המון מזוודות
ילדים
זקנים צעירים
יהודים
וישראלי אחד
שצורח את כל מה שהוא יודע!!
''אני אומר לך!!! זה בלי קלוריות!!!!
גריל!! גריל!!!''

זהו. כן. הנה אני חוזרת לישראל. עכשיו
מה עכשיו?
עכשיו
תצריחי הצילוווווווווווווווווווווווו.


בשדה תעופה.
כולם רעבים
גם אם הם לא באמת רעבים.
הקיבה עושה משהו. איזה תרגיל קיבתי שיגרום לך להזות שאתה רעב.
ואז אתה מתחיל לאכול סרטים,
שחור, לבן
צבעים,
בית קולנוע...
אבל הבעיה היא - שמונת המזוודות שיש לך שאיך שהוא התפזרו סביבך ובנו לך גדר
הגנה או בית כלא...
ואם אתה רק מעז לדמיין את עצמך יושב ושותה קפה, שם ברחוק. שם איפה שעינך
מונחות כבר עשר דקות ארוכות
''מה? ללכת? ולהשאיר את המזוודות? זה רק כמה דקות. עניין של לחכות שהקפה יתקרר
כמה שניות ובשלוק מהיר לשתות הכל ולרוץ חזרה למזוודות... אפשר לא? אבל מה עם?
ומה עם? ומה עם.
וזה נגמר ב - לא או אין מצב! אני פשוט אשאר פה ואסתכל על הנוסעים ו...הו זו
שיושבת מולי אוכלת...יש לה עוגי...תסלחי לי!? זו עוגיה??''.

אז יש
כאלה שמתעסקים בשיניים שלהם
אחרים שמשחקים עם הלשון
מתעסקים עם חתיכת פלסטיק
ילדה אוטיסטית רצה ומחייכת
מוסיקאי שחור שנירדם עם הצוואר בצד ומצד שני הגיטרה גם על הצד
בחור שמנמן נירדם על המדרגות עם הקרס בחוץ ומלא שקיות אוכל לאורך כל המדרגות
פיזור...

מישהו מטייל עם כלב בשדה התעופה... איזה יופי...
רגע. רגע...
מה קורה פה?