כתבתי כמה סיפורים, מרגשים, אישיים.
סיפורים על אנשים, סיפורים של רעיונות.
הדמויות היו כל כך צבעוניות. כל אחת מהן הייתה לי חברה לרגע
הדמויות היו כל כך אנושיות, כל אחת מהן הייתה כישלון שלי.

כבר זמן מה אני מנסה לכתוב,
"להתחבר" כמו שקוראים לזה בהודו
למצוא בי דמות שתעורר בי מחשבה או רגש.
הדמויות נוגסות בי, מציקות לי. אך אף אחת מהן לא מצליחה לצאת.

פעם כשכתבתי כאב לי, הדמויות הסעירו אותי
וכאב לי עליהן.
היום כשאני מנסה לכתוב כואב לי, הדמויות נוגסות בי
אך אני משהה את הכאב.

נעלתי את כל הדמויות בחדר האטום.
לא לתמיד, עד שהסכנה תחלוף.
אני מנסה כבר זמן מה למצוא את המפתח,
אך קולות המלחמה בראש מקהים לי את הנוף.