תאוות החיים מתחילה ומסתיימת באותה הנקודה, נקודה של האזנה.

מהמילים החמות של הורייך מעט לאחר שנגלית לעולם,

שמיעת החום בקולה של סבתא בעודה מחבקת את נכדה הסורר.

האזנה לקולה הנוזף של אותה המורה מכיתה ג` הגוערת בך בפני
רעייך,

הקשבה כסהרורי לציוצי הציפורים שסביבך בשעה שאתה מגלה את אהבתך
הראשונה ביום שטוף שמש.

האזנה לשירת החזן הצבאי בפרידתך האחרונה מחברייך לכיתה, לבכי.

שמיעת קינתו של בן הזוג בעודו רוטן על טרדות יומו.

הקשבה נפעמת לצלילי המוסיקה, תחושת התווים כשהם נושקים את קצות
האצבעות ומדגדגים בקצה האף.

והאזנה אימתנית לשאון צפירת המשאית הדוהרת לעבר דמותך המטושטשת
באותו מעבר החצייה.