ושוב בקשני מי
לצאת לחפש
את עצמי.
נקלעתי למבוך
שאדמתו יבשה.
נזהרתי מדרוך
על הבקעים
שנפערו בה
מחמת הבצורת.

דרך הקירות
השקופים
ראיתי דמויות
אך בכל אחת
נדמיתי אחרת.
על כן לא ידעתי
איזו מהן שלי.

האדמה תבעה מים
ופיותיה התרחבו
ולפתע בלעו
את כל הדמויות.
ולא נותרו
אלא הקירות
אשר הפכו מראות -
אך דמותי
לא נשתקפה בהן.

אז נכמרו
רחמי שמים
וגשם החל יורד
בקצב הולך וגובר,
והאדמה ינקה
מן המים בתאווה
והחלה למוץ
את דמי ולשדי
עד כי שקעתי בבוץ
מעבר לראשי.

ובפנים
היתה מערבולת
חמה וגועשת
אשר לפתה
ומעכה
ולשה אותי
עם הדמויות
שראיתי ממעל.

וכאשר נפלטתי
אל בין המראות
ובקשתי לראות
האם זו אני -
לא היו עוד
אלא מסגרות.
נקבעתי
בתוך אחת מהן -
אך לא היה מי שיביט
ולא ידעתי להחליט
האמנם מצאתי עצמי?