אחי הצעיר תפס את היום
בזרועו שקעקע
מהשחי החם שלו
עד ראשית אצבעותיו
הלא יכולות

אחי הצעיר תפס את יומו
תפס את אמי בגרונה
תפס את עצמו
תפס אותי
חנק אותנו בשתי ידיים
את עצמו
חנק בלי יד

אחי הצעיר ייקח עוד מעט
את מצב הצבירה שלו
ויחלק אותו
לשורות סדורות לבנות
של אהבה עצמית
של שנאה עצמאית
שמתקיימת משברי זכוכית
בפה חסר שיניים

אין לי אח ואין לי רע
לשחק אתו בארגז חול
הארגז היחיד שפנוי
הוא ארגז קבורה פשוט
שעוד מעט ישחק בו הוא
לבדו
כפי שהוא אוהב
ועוד מעט יהיה אחי
אבי
הכי אבי שהוא יכול
מקועקע וצלול מסמים
משוקע עד צווארו בתהום
שיכרה בשמחה
והנה אחי מגלה לי -
העבודה משחררת

ברדיו מספרים על האחים המוסלמים
אימא שלי מספרת לי על אחי
יהודי טהור וקשה
שיכול ללמד את האחים המוסלמים שיעורי גרילה
בהתנגדות אורבנית
בהתנגחות קרבנית
עם קצב
בלי קצב
עם עצב
עם עצב
ברדיו

ילדי בית הספר חוזרים הביתה
אין קטטות
אני נינוח
שתוי ונטוי
משוחחים לידי באנגלית
והכעס נועל לי את הברכיים

ילדי בית הספר חוזרים הביתה
הם יהיו, בתורם, מוצלחים ממני
כמו הוריהם
כמו ילדיהם שלהם
אני ננגח בעצמה
על ידי שוטר רחוב
אחר כך מוצמד לקיר אבן
ומשתין על עצמי
ועל השוטר
עד שהוא מוצא אותי אשם

ובחלומות האחרונים
הכול ברור מדי
התרחשויות מאורגנות
שקטות ומצייתות
אני מכריח את עצמי
לשכוח את החלומות בהתעוררות
בכוח הזרוע
ובכל בוקר אני נדבק
מחדש
במחלות העור של אמי
ועוד מעט אצבעותיי ישרפו
אם לא אתן
טיפול נמרץ
או לפחות נלהב

זיכרון ילדות קטנטן, לא משמעותי:

הייתי נער צעיר
משובש ועשוי
קראתי את הפילוסופים הגדולים
לגזרים
שגיתי מהבטן כבר אז
הייתי צריך לקרוא מהאוזניים
בלי להקשיב באמת
בלי הרגשה
לא היה מי שיציל אותי מזה
מחוסר הערך הלא מובן
מהפשטות הקרה שהפשיטה אותי
בתאי השירותים של בית הספר
מחוץ לספרייה המוגנת
מול תאוותניות שרצו להכניע את זה
ולא ידעו איך