הבוקר טורף את הלילה
מכניס אותו לפיו ולועס לעיסה אטית
שיניים קדמיות אחר כך טוחנות
הלילה מרוכך ומתובל
הוא עשה את שלו
מגיש את עצמו לבוקר
בקידה קלה
בשיכול רגליים
שהוא בלתי אפשרי מבחינת רובנו
הבוקר מסיים לבלוע
מנגב את שפתיו בשרוול
ופולט גרפס יציב
שאחריו תנועה לא נמנעת של יד על כרס
וטפיחה
ועוד אחת
ועוד כמה

שיר בתולים

יש לנו כבר
אנשים על הירח
שתוקעים דגלי לאום פאליים
באדמה הקפיצית
ועדיין נשארו לנו כמה
בתולות זקנות
בבגדי שבת
צווחות בטקס
כמעט רתוחות
וקרירות למדי

יש לנו כבר
תצוגות מין ממוסכות
מאופרות כבד
בולעות הכול בשקיקה
ועדיין
נשארו לנו לא מעט
בתולים זקנים
ברכבי שרד
מהופנטים וקשויים
צווחים בשקט
כמעט רתוחים
וקרים למגע

"החיים מורכבים גניחות בכי, עטישות וחיוכים, והעטישות נגד
כולם." - או. הנרי - מתנת חכמי הקדם

גניחות הבכי שלי
מייצרות תחרות עיקשת
לחיבתי לעטישות
לחיוכים
לחיוכים מתעטשים
לעטישות מחויכות
וגניחות הבכי שלי
נשארות מאוחר יותר
מחיוכיי
וחיי מורכבים
מגניחות בכי
לא מחויכות
לא מתעטשות
אצלי גניחות הבכי נגד כולם

היו לי לילות
בניו יורק סיטי
הייתי
גונב את המזון החם
מדוכני המהגרים
לא היו בי רחמים
לא עליי
ובטח שלא עליהם
לפעמים רציתי לחזור
לקחת את האשמה מאחור
להניח מטבע בחור
לבחור אחרת
להבין את הדיכוי חד יותר
מהר יותר ממני

היו לילות שבקבוקים ריקים
היו הצליל היחיד ששמעתי
מתגלגלים נאנחים
אחר כך הייתי אני
מתגלגל נאנח
מתרוקן מנוזליי
כמו בקבוק
ואי אפשר היה להבחין
ביני לבין הבקבוקים
אותו הריח
אותו שיטיון מתבדח
וקיא כספיתי שחיבר את הכול

המים רחבים
אין לי עניין לחצות לצד השני
הפיוס נמאס עליי
וכל יום מוצא אותי
רע יותר
מחפש קלשוני מוות
להשתפד עליהם בשמחה

רומזים לי
שישנה ספינה
שתיקח אותי מכאן
אומרים שאוכל
להפליג בים אבל הים
עמוק מדי בשבילי
אם אעלה לסיפון
סביר שאקפוץ בעומק הים
ולא אשוב

אני משעין את גבי
על קיר בעיר בה נולדתי
ונאנח