השפתיים שלי יבשות, סדוקות, דבוקות העליונה לתחתונה.
אני מדליקה סיגריה ודוחפת אותה בכוח אל הפה שמסרב להיפתח,
כאילו והיה תפור.
לא מצטערת על שום רגע איתך במוחי. בתוך ראשי הייתי זונה איתך,
עשינו דברים שלא יאמנו, וזה בטח לא היה מוצא חן בעינייך.
אני נמסה על הרצפה ומדמיינת אותך שותה את כל גופי רטוב הזיעה,
דוחפת לשונך לתוך פי המריח מבירות אינספור. מי יודע כמה שתיתי?
מי בכלל זוכר? מי בכלל סופר?
בדמיוני את אוהבת כל פגם בי, מנשקת ונושכת כל איבר באנטומיה
הדפוקה שלי, מחבקת בזרועותייך הפתוחות את בטני הנפוחה, נושקת
לרחמי הרקוב. את אוהבת, לשם שינוי. את בהחלט אוהבת אותי,
במחוזות הרחוקים של דמיוני.
כל סודותייך מתגלים לי פתאום, ואני מרגישה שנולדתי מחדש אלייך,
את נרתעת כשאת מבינה שאני יודעת הכל ומרחיקה אותי, דוחפת אותי
בגסות - ואני אוספת אותך בחזרה. את כמו כלב חולה, רע ומלא שנאה
שרק מת לקרוע לי את הצורה, אך האמת היא שהוא רק זקוק לאהבה
טובה ואמיתית, אהבה נכונה.
אפשר לנשוך אותך?
התרשי לי לגעת? נסיכת כל הפיות, התרצי מפלצת שכמוני?
מי נכון לך, היפה בילדות? מי הכי ראוי לך?
לפעמים אני מאמינה שזו לא אני. אני לא ראויה לאף אחד, אני אמות
בשביל כל אחד.
ומצד שני, כמה את מכירה שבאמת ימותו בשבילך?
כמה את מכירה שאף פעם לא מוותרים על הרצון להוסיף ולאהוב אותך,
ולהוסיף ולהתחנן לאהבתך?
על העקשנות שלי אף אחד לא יגבור, כי את הנסיכה הנוראית שבחרתי
לשים בה את כל נאמנותי הנצחית, והרי אני נאמנה כמו כלב, מרשה
לך לבעוט בי בכל פעם, לשנוא אותי כשבא לך, לחבק אותי כשאת לבד,
ולעולם לא להפסיק לנשום מקיומך, כי את השמש שממנה אני שואבת את
הרצון לחיות.
הוא לא בשבילך, האידיוט ההוא, את זה אני יודעת.
את חכמה וטובה מידי בשבילו, והוא לעולם לא יספק לך מה שאת באמת
צריכה, ואני מוכנה לשים את החיים שלי בהתערבות שהוא לא ישרוד
אצלך.
אבל אני ממשיכה לקשקש לך בזנב, כי אני לא יכולה לבוא ולמלא את
המקום שלו, ואת יודעת מה- את גם לא תסכימי לי.


בחלום אחד שלי יצאתי מתוך עורי והתפתלתי לך מול העיניים, צעקתי
שאני יהרוג את עצמי כאן ועכשיו אם לא תסכימי לאהוב אותי פעם
אחת, לפחות כדי לסתום לי את הפה, ואת כרגיל ביטלת את הרעיון
בהינף יד ובחיוך דקיק, ואז אני אמרתי שאני עוזבת אותך, "נמאס
לי מזה" אמרתי לך והתחלתי לפסוע דרך המוח שלך החוצה לעולם,
ובפעם הראשונה בחיים, באמת לקחת אותי ברצינות.
הייתי כזאת פצפונת כשיצאתי לך מהמוח שבלי לחשוב פשוט אמרת
וכמעט גיחכת "חשבתי שתהיי יותר גדולה".
מי יודע כמה שתיתי? מי בכלל זוכר? מי בכלל סופר?

את יודעת,

גם אני חשבתי שאני אהיה יותר גדולה.