רויטל יצחקי / הווה |
שוקולד שעושה לי פרפרים
ובטן מתהפכת
כי זה הריח של ההתחלה שלנו
אני מובלת אחורה
כמעט בעיוורון
מהופנטת מהריח
למחוזות ההתאהבות שלי בו
משחזרת את הכיף הזה
שבהתחלה
ואז לרגע נפקחות עיניי
ועכשיו מולי מביט בי נעלב
נוזף בי שאני מתעלמת
בוגדת בו עם העבר המתוק
על אף שהוא עצמו יותר עמוק
מבוכה
אני לא מנסה לכבושה
מודה באשמה
ואוספת אותו לחיקי האוהב
המתרגש שוב מבלבול הזמנים
ולוחשת להווה שלי
אני אוהבת אותך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|