|
אני חוזר לשביל של הקיבוץ
הוא נראה כל כך ארוך בילדותי.
השביל מוביל לכיוון הוואדי,
לצידו ישנם קברים.
ככה בן עשרים מתחיל את החיים
לפניו ארון מאחוריו הורים
לצידו דמעות של ילדים בדמות חיילים
ככה בן עשרים מתחיל את החיים.
אני חוזר לחיבוק של הקיבוץ
לאנשים שהם אני.
הכל פתאום כל כך נכון לי.
המגע והאוויר.
ככה בן עשרים מתחיל את החיים
לפניו ארון מאחוריו הורים
לצידו דמעות של ילדים בדמות חיילים
ככה בן עשרים מתחיל את החיים
השדות הרחוקים קצת נצרבו
והעיניים הנוצצות כעת השחירו
ואני זה אני, צועד בשביל עם ילדותי.
ככה בן עשרים מתחיל את החיים
לפניו ארון מאחוריו הורים
לצידו דמעות של ילדים בדמות חיילים
ככה בן עשרים מתחיל את החיים |
|
|
אני לא אומר
שהוא לא קיים,
אני פשוט טוען
שהוא ממש, ממש,
ביישן, מכדי
שאני אתייחס
אליו ברצינות
אני, בשיחה על
אמונות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.