החדר נאטם לו אט אט מכל שאיפה.
יקום שלי, רווח לי.
נפשי חיפשה מה הדבר שמשטה בה
ומקנה לה בטחון מזוייף.

המראה שעל הקיר בצידי החדר הייתה שקופה
הרצפה בעודה אטומה כאילו גם אם אתאמץ
לא אוכל לשברה.
הבובה שהייתה שרועה על הרצפה האטומה,
שפתיה סדוקות ולבובה אין רגל.
הבעתה חלולה או סתם נפשי
מתעתעת בי.

בסופו של סיקור הבחנתי,
בחדר לא היו חלונות.
חשבתי לעצמי כמה נורא
להישאר בחיים מקפיצה מגובה
לאחר הנחיתה.

גם אם היה חלון באותו חדר, חשבתי
הגובה לא היה מספיק,

הלכתי בצעדים קטנים מתגברים,
וחיפשתי לי חדר אחר.