לפצח את האהבה שלי אליך
כמו לפצח את הגנום האנושי
או לפצח פיסטוק סגור
(תהליך אטי וסיזיפי)
גלגול ארוך של העניין
בחלל הפה
הסתיים ברגע אחד
נשכני
של תעוזה
והלשון שלי
אפילו לא מדממת

זה לא השכל החריף
ולא הידיים
(הו, הידיים)
אלו לא היו העיניים
אחרי הכול

(אולי
העינויים)

החדר משתעל
הקירות ספוגים עשן
יש סרטן בקירות
וסרטים
על המרקע
וחושך שבולע הכול
גם החלונות מפחדים ממה
שיכול לבוא
בעדם.
מנגד, הדלת
סגורה.
הרצפה מאובקת,
האוויר עומד לצפירה
של סירנה

לא הזמנתי עזרה
עבורינו אז
היא לא מגיעה

לפני השינה
חשבתי עליך
וחשבתי עליו
באותה מחשבה
ומיד פקחתי עיניי
כי נורא התביישתי
בשבילך
שאתה צריך
לחלוק עם מישהו
כמותו
מחשבה

(יותר מזה, התביישתי
בשבילי שדווקא
לשם
לוקחות אותי
המחשבות שלי)

אני בהחלט מתכוונת השנה
להוריד 11 קילו,
לאמץ ניצול שואה,
לטוס להודו,
לעשות קרחת,
לפרסם ספר שירה,
לקפוץ למזרקה
בכיכר

אני אעשה כל מה שאפשר
כל מה שנשאר
לעשות כדי
לא לזכור
את השנה הזו
כשנה שבה

יש משהו נפלא
בחוסר היכולת שלך
וזה לא שאתה לא רוצה
אתה פשוט לא יכול
ואני אפילו מאמינה
לזה

זו לא אין אונות
זה אין אונים
בזה
אני בטוחה

אולי עדיפה החד-פעמיות
ההתחככות האקראית
הכמעט-מקרית
בין בני אדם
על הרצון בהמשכיות
על הניסיון
לברר עם עצמך
מה את מרגישה לגבי
זה