בחושך הצהוב
של הדיכאון שלי
אני מחכה לך
בשמלה צהובה
נאבקת ברגשותיי.

בחושך הצהוב
של אהבת האמת שלי
אני מחכה לך עכשיו.
יום אחר יום,
עד שתמצא את האומץ
לעמוד בפניי
ולא לפחד
מעיני.

מתוך החשיכה הלא ברורה
של שנות ילדותי המוקדמות,
שדים מתעוררים לתחיה
רוקדים זועמים בחלומותיי.
אני מחכה עכשיו לרופא השבט
שיבוא ויוציא אותם
מגופי.

בתוך האור הצהבהב
של אחר-הצהריים מאוחרים
עייפתי מאוד.
נשענת לאחור בכיסא המתנדנד
מוזגת לעצמי תה צהוב
מתחיל להיות קריר
אני מתחילה להזדקן.

בחצות ליל ביעותיים
אני יכולה לשמוע אותך נאבק
אלפי קילומטרים ממני
בתוך שנתך המוטרפת,
נאבק בחלומך
בשנות ילדותך המוקדמות.

הכל חוזר אלינו עכשיו.

בחצות ליל שחורים
אני שומעת אותך בוכה,
זועק החוצה את כאבך
דרך אורגזמה צהובה
מושיט ידך,
מחפש את אימך,
מתחנן אליה שתבוא.

בבוקר הצהוב
מתחיל יום חדש
ברדיו מתנגנים שירים
מסמנים לך שהגיע הזמן לשחרר.
גופך החיוור מונח שקט
בתוך הסדינים.
זה הולך להיות יום צהוב
אומרים ברדיו.