לוקח את האש בכף ידי,
מעביר אותה מנחלתי.
למען טובת הכלל,
בכוחי אשתמש למנוע המחדל.

כי מה שריק מתוכן וצנום בדיבורים,
לא ניתן להסביר בעזרת גפרורים.
לפיד התמיד ממשיך לבעור,
ולרצד,בעודו מחליף ידיים,
צילו על הקיר מרקד.

ובתוך האש חיים,
כמו מקסם שווא.
ארנב קטן רץ,
וקופץ לו על צב נטול שריון.
ללא חשש מלמעלה,
ללא מורא מלמטה.

מצויים להם ממסגרת קפואה,
מתוך מודעות והכרה.
כי המהירות היא מהשטן,
חשב לו הארנב.
ונטול השריון מתוך חלחולת,
עיטר ראשו בכרבולת.

כבוד לאש ככוח טבע,
יאפשר להגיע לרמה גבוהה פי שבע.
ואף אם המספר נזרק סתם כך,
כלאחר יד אשרבט לי שיר.
בחטף.

כך האש מכלה,בשריפה,
בתנועה.
והאש כמכחול,
היא זו שיצרה עולם עגול.
אנוש מה תזכרנו, בל נשכח,
עשוי מחול.