דמיונות עולים בראש
הוויה שיוצרת מציאות.

זיונים בלילה חשוך,
סוגרים עוד קצת את הדלת.

לילית ואדם.

הקירות רועדים מבית התועבות

שותפה מוזרה וחברה הנודד,
אוכלים סלט אבוקדו.

עם המוקיונים לקרקסיהם, הנוודים לנדודיהם
ועם השטן,
ברשעותו.

קצת לפני הסקס הגרוע,
שלא לומר המאולץ,
הוא הגיע מתל אביב או בא,
על סיפוקו.


דמיונות עולים בראש,
זאת המציאות.

בדידות בלילה חשוך,
חם.

מזיע עד אימים, לא נרדם.

לילית גרה עם אדם
לילית גרה עם אדם

אינני רואה, אינני מקשיב, אינני יודע,
אני לא לוקח חלק במחול השדים,
שמתנהל מתחת לאף,

בביתי הצנוע.