מעבר לשער המתכתי השחור,
של עיר המתים,
לצד העצים החשופים
מעבר לעשרות המצבות, הנטושות,
שם, על קיברו,
היא יושבת.
שמלתה הלבנה גולשת
על האבן הקרה.
סביבה נופל גשם כתום
של שלכת הסתיו.
כנפיה השקופות
פרוסות לרחבה,
כאילו באות לאחוז במצבה.
עיניה המנצנצות בגוון מטאלי
בוחנות את הכתובית,
ובמורד פניה זולגות
דמעות כסופות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.