מילים מילים, מילים מילים,
מילים מילים, מילים.

הנה - מילה.
ועוד שתיים.
קבלו עוד שלוש.

בעצמן, חסרות יכולת להזיז,
משוללות כוח.
אך בהקשר, הו כן, בהקשר -
רוטטות בתדרים
של לבבות, של רגשות
של נשמה?

אוי, הקשר חצוף, כמה קרדיט לקחת לעצמך.
בלי האמת אתה רק מבלבל,
משעמם, מלהג, מסיח דעת.
אמנם, אמת עולה יותר, אבל ההפרש מוסיף
את שמוסיפה הטמפרטורה להבזקה של להבה,
את שמוסיפה הצינה לשריקתה של רוח,
את שמוסיף השובע לניחוחו של בשר.

בשר? לא תודה.
גם ככה אני מרגיש רע.
טוב, רע זאת לא
המילה.
בודד? כן, כן,
זו היא החמקמקה.
היא פשר הרעב-עד-כאב,
פשר התשוקה שמושכת מנקודה לא ברורה בין גבי לבטני,
פשר הליטוף הכהה הזה של חנק
שמחליק לי בגרון, בתוכו-מסביבו,
שמוצת על-ידי מבט חולף.

עייפתי. מאסתי. קצרה רוחי מלהמתין עוד.
אך לא "די", לא "מספיק" - אינני מסוגל לכך.
בינתיים,
אחכה.