נישי בן דוד הטוב / לילות |
מתרסקים, כהרגלם, בחדרי ובראשי
ושוב הבדידות חוזרת ללבי.
אתה מתהלך ברחובות אפלים
רחוקים ממיטתי
ואני עדיין מחכה בשקט עם החושך
לנשימותיך שיפיחו רוח חיים
בדממת השעות הארוכות בהן שנתי נודדת אליך.
עם כל מבט באופק הקודר
עקבותיך מתחילות להתרחק
להיעלם
ולי נותר למנות את צלקות הבוקר
המאירות את חלוני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|