"אז מה בא לך לעשות?" שאל רופוס.
"לא יודע, הייתי בטוח שיהיה פה הרבה יותר אקשן..."

גיהינום היה מקום די שקט - מיכאל חשב שרופוס אמור לענות אותו
אבל הוא סתם היה אחראי להשגיח עליו ומדי פעם לומר לו מה לעשות.
כבר שלוש שנים הם הסתובבו ביחד כל יום, מדי פעם רופוס היה נעלם
לכמה זמן בשביל סמינרים לשדים וכל מני כאלה, כשחזר תמיד סיפר
לו רכילויות חדשות על שטן ועל איך כולם נרדמו כשסטאלין עשה
הרצאה.
ביום הראשון של מיכאל הוא ועוד שלושה חבר'ה, שהיו מנהלים
בכירים במקדונלדס, ירדו ביחד במעלית והגיעו למין שביל שבצדדיו
קלחות רותחות מלאות באנשים צורחים, בסוף השביל הם פגשו פקיד
קבלה שמינה לכל אחד מהם שמ"ל (שד מלווה לגיהינום). בהתחלה מונה
למיכאל קונפאוס, לקונפאוס היה סכסוך עם אשתו וכשהם באו לשטן
כדי להתגרש הוא החליט שהם מעצבנים והשמיד אותם - כך מיכאל קיבל
את רופוס.
רופוס בעקרון לא היה אמור להתחיל את המשרה במאה השנים הקרובות,
הוא התחיל את ההתמחות רק לפני 200 שנים והיה לגמרי מאושר
שהחליטו להעלות דווקא אותו בדרגה.
לאחר איזה שבועיים הוא העביר את מיכאל בשביל שאחרי המעלית
והסביר לו שזה הכול מכונות שהם קנו מדיסנילנד כדי להפחיד את
החדשים.

בשנה הראשונה מיכאל ורופוס עשו די הרבה - נתנו להם הרבה משימות
כמו להיות אחראיים על תחזוק האורווה של הטורוסויים ("כלי הרכב"
של השדים - כמו סוסים, רק עם חרא של אופי) - תפקיד די מגעיל
בהתחשב בזה שכל אחד מהיצורים מחרבן 7 טונות של פסולת געשית
ביום. מיכאל היה עובד מצוין - תמיד עושה מה שאומרים לו בלי
להוציא אפילו צליל של ייאוש. פעם אחת הוא אפילו עזר לאיזה שד
שקלקל את מערכת השליטה במזגנים. הוא היה עובד כל כך טוב שהשדים
החליטו שמגיע לו כמה הטבות, אז הם הפגישו אותו עם הבוס.

שטן היה בחור דווקא די בסדר ואחרי כמה זמן אפילו מתרגלים
לפרסות ולקרניים. מסתבר שאלוהים לא היה הכי נחמד לשטן - תמיד
ציווה עליו ללכת להביא לו גלידה או עוד קצף לאמבטיה, יום אחד
לשטן פשוט נמאס והוא אמר לאלוהים את דעתו על האישיות שלו -
אלוהים התעצבן ממש. באיזשהו שלב הם לא יכלו יותר להסתובב אחד
ליד השני ואלוהים החליט לשלוח את שטן למקום אחר כי הויברציות
השליליות שלו חוסמות לו את הצ'אקרות. השמיים ופני האדמה היו
תפוסים אז זה היה או מצולות הים עם הנורדיאים המתחכמים האלה
(היצורים שאחראיים לאינטליגנציית האנושות - וקצת תופסים על זה
תחת...) או לגור מתחת לאדמה - שטן לא הסתדר עם הנורדיאים
(תקרית ישנה בה הוא ניסה לחטוף את המלכה שלהם וזה לא ממש עבד
כי היא די לא יכולה לנשום מחוץ למים...) אז הוא עבר למתחת
לאדמה. אלוהים, המניאק, "שכח" לומר לשטן שחלק מהעסקה זה שהוא
מאבד את הכנפיים שלו ושהוא צריך להפקיד את הגלימה אצל אלברט
בקבלה, לשטן כבר לא היה איכפת - הוא הלווה חתיכת יוטה מאחד
החברים כדי לכסות את עצמו, ביקש טרמפ מפגסוס וירד מטה. בגלל
החום והלחות גדלו לו המון שערות על הרגליים והוא חשב שקרניים
זה סקסי אז הוא יצר לעצמו זוג, השם הרע שלו נוצר מזה שאלוהים
החליט לרכל עליו - היה לו בטחון עצמי נמוך.

מיכאל לא היה אף פעם בן אדם מרושע או טיפש, אך כמו כל בן אדם
גם הוא עשה כמה טעויות לא נבונות, ואחת יותר מדי - שרבים היו
טוענים שהובילה לשרשרת של אירועים שפגעו לו קשות בקרמה ועקב כך
גם לפגיעה קשה באיכות חייו - סיומם:
מיכאל התחתן בגיל 21 עם מיכל נויבלום, בחורה סימפטית ונאה שאבא
ואמא נורא נורא אהבו. הוא אישית חשב שהוא צעיר מדי כדי להתחתן
אבל היא נתנה לו.

והבטיחה שהם נהדרים ביחד.

הם התחתנו בחתונה עצומה - למיכל הייתה שמלה נפוחה וורודה -
מיכאל חשב שזה מצחיק שהיא נראית כמו ערימה של צמר גפן. הם חיו
ביחד שנתיים, לא רואים אחד את השני יותר מדי - בלי שזה יפריע
להם יותר מדי. מיכל הייתה מוצלחת יותר ממיכאל - שותפה זוטרה
בחברת רואי חשבון. בערך פעם בשבועיים היא גררה אותו לאיזו
מסיבה פלצנית שבה היה צריך לשתוק ולהראות יפה. באחת מאותן
המסיבות נמאס לו להחזיק למיכל את המשקה והלך לשבת באיזו פינה
לבד - שעשע את עצמו ע"י קליעת חטיפי גבינה לפונץ'. אחרי שעה של
שעמום טוטאלי נכנסה פתאום לפינתו אישה - מהממת - היא לא שמה לב
שהוא שם, עמדה עם הראש מושען על הקיר במשך שתי דקות עד שמיכאל
אמר היי - היא חטפה התקף לב. שלושה שבועות אחרי הלוויה שלה
דרסה את מיכאל משאית זבל - אירוני שהוא היה היחיד ברחוב שהוציא
בשבילם את הפחים.


הוא גם היה סוחר סמים.


אז לא היה לו על מה להתלונן...

מיכאל ורופוס בילו עוד 4 שנים ביחד עד שהגיע הזמן שמיכאל יבחר
תעסוקה מקצועית - רופוס הציע לו לקחת את מסלול הרדיפה, למרות
שהרבה אמרו שהוא כבר לא יעיל בגלל שאנשים חושבים שלראות דברים
זה חלק מהפרעה נפשית עקב בעיות בתפקוד המיני או משהו כמו
סכיזופרניה - רופוס אמר שהוא אישית חושב שיש עוד מספיק אנשים
בעולם שמתאבדים בגלל שראו מישהו מת שהם מכירים. אחרי שהם חתמו
על כל המסמכים ומיכאל עבר את קורס הרדיפה למתקדמים הגיע הזמן
לבחור את הנרדף - מיכאל הגיע לחדר עם מחשב בו קבצים המראים כל
אחד ממכריו וקרוביו במצבם הנוכחי - כך מיכאל גילה שחברו הטוב
ביותר, סהר, ניחם את מיכל אחרי מותו בהצעת טובות מיניות - סיבה
טובה לרדוף בן אדם.

סהר היה בטוח שהוא משתגע, הוא ניסה הכול - פסיכולוגים, יוגה,
אבני מזל ואפילו ביקור אצל כומר ז'חבונזי בקיסריה, מיכאל ידע
בדיוק איך להרוס את חייו - בהתחלה הבהיל אותו כל כך עד שהוא
מעד ושבר את שולחן הפינג פונג האהוב שלו, לאחר מכן גרם לו
להשתין במכנסיו שעבר דרך הבחורה שאיתה סהר היה בדייט, הוא סיים
את עבודתו כשסהר עבר למנזר וחלק מטקס החניכה היה כריתת "החבר"
שלו למטה, מיכאל חשב שאיבוד חבר כה קרוב מספיק כדי לקבל 90+
בהערכה על ביצועיו ועזב את סהר לנפשו.
מיכאל באמת קיבל 98 בסוף - איבד שתי נקודות על זה שחשף עצמו
לעוברת אורח תמימה כי היה לו משעמם.

רופוס ומיכאל היו באקסטזה גמורה במשך שבוע לקראת הסיור הקרב
ובא לגן עדן, רופוס אמר למיכאל שכזו הזדמנות מגיעה רק פעם
ב-100 שנים, אז מיכאל בכלל התלהב. בערב לפני הסיור מיכאל
ורופוס היו בחדרו של מיכאל, ורופוס עזר לו להחליט מה לארוז -
הוא סיפר על הפעם הקודמת שהיו שם ואיך המלאכים החליטו להתעסק
בכוונה עם מזג האוויר ולכן כדאי לקחת בגדים קצרים וארוכים.
בבוקר לאחר מכן עמדו כולם בטור מסודר בעוד שטן מקריא שמות כדי
לבדוק שכולם נמצאים. הם הגיעו לגן עדן - שערים מוזהבים והכול
לבן, רק חבל שהתקלקלו להם הרמקולים יומיים לפני ולא הייתה
מוזיקה שמימית - גם קצת הרס את האווירה שעמד איזה מלאך בכניסה
ושם להם חותמת I ♥ BIG Gעל היד - שמי שייצא לסיגריה יוכל
לחזור בלי בעיות (בגן עדן אסור לעשן - לא אחרי שהודיני הצית
בטעות חצי מהאולמות). בהתחלה היה נהדר ובוהק - ממש כמו בסרטים,
אבל אחרי כמה דקות מבינים את המצב - הכניסה זה בתי העשירים,
אחרי הליכה קצרה מגיעים לשיכונים - הכול מזוהם עם בתים
מתפוררים, מסתבר שלא מתוגמלים בגן עדן.
הכניסו אותם לאולם גדול אחרי השעה החופשית, הושיבו את כולם
ולקח להם די הרבה זמן לקלוט שעל הבמה יושב אלוהים וישו לצידו -
אלוהים כחכח בגרונו והתחיל להסביר איך העסק עובד ואת ההכשרה
הנהדרת והיקרה שעוברים המלאכים הראשיים (תקע מבט כעוס במקצת
לעבר שטן) ואז נתן זמן לשאלות - אחד קם ושאל מה ישו עושה פה,
אלוהים אמר ששכח לגמרי והחל להסביר - מסתבר שישו לא בנו (קצת
קשה להזדווג כשאתה לא מוגדר) אלא גרסה מיושנת לקוסם - התחילו
להאמין בו אחרי שעל ידי עבודת עיניים מהירה גרם למים להפוך
ליין (תעלה ומשאבה - לא כזה מסובך). ישו קם ושאל אם הם רוצים
שיעשה קסם (מסתבר שבמהלך השנים הוא הפך לליצן החצר של אלוהים),
כולם הנהנו - ישו הראה יד אחת ריקה - "כלום", יד שנייה ריקה -
"כלום", הצמיד אותן ואז פתח - "ציפור!", יונה לבנה הופיעה בין
כפותיו, כולם מחאו כפיים בהתרגשות (אחרי ההופעה באו כדי להחמיא
לו והוא הראה להם איך נתלה על צלב בלי להזיק לעצמו).
ארוחת הערב הייתה די נחמדה, אפילו היה קינוח בסוף (כשר, אבל
עדיין נחמד), כשכולם שבעו וכמה פתחו כפתור במכנס, אלוהים עלה
לבמה, אמר שקיווה שכולם נהנו ושישמח לראות אותם בפעם הבאה,
מחיאות הכפיים היו רמות והאולם החל להתפנות. מיכאל ורופוס היו
בין האחרונים לעזוב כשמיכאל הבחין פתאום במשהו נוצץ בקצה
האולם, הוא רץ והרים מין מוט קצר שזהר באור כחול - אחרי
התייעצות של שנייה עם עצמו החליט לקחת אותו כמזכרת.

היו שבועיים די שקטים ורגילים בגיהינום - משימות ונחת. השקט
נפסק כשהגיעה הודעה וירטואלית מאלוהים לשטן (כולם שמעו כי
אלוהים צווח בקולי קולות), ההודעה אמרה כי נגנב "המקל"- שהיה
"אחראי" לכך שאנשים לא יחשבו שהעובדה שהם הגיעו לגן עדן מתירה
להם להתנהג איך שמתחשק, מי שהתנהג כך זכה בעונש - ש"המקל"
ירדוף אחריו כל היום בניסיונות להכותו (האור הכחול היה הקסם
שהוטל עליו כדי שיוכל לרחף). אלוהים היה מעוצבן יותר מתמיד,
הוא התחיל להסביר לשטן שכבר שנים שנמאס לו מאיך שהגיהינום
מתנהל ולאחר כמה שכנועים עצמיים הודיע על החלטתו להשמיד את
גיהינום - אף אחד לא ימות (שוב), הם רק לא יהיו קיימים יותר.
מיכאל ורופוס ישבו לדבר בעוד שההודעה על ההשמדה עוברת לכולם.
"אז מה?" שאל אותו רופוס.
"חבל, דווקא היה פה נחמד."

אולי זה לא כזה נורא כמו שחושבים.