הדלתות נפתחו
וכאילו יחד אתם גם
התודעה.
נכנסתי לבד
בלי שעיניי זכו להכנה
רהוטה.
פה המוח לא קובע מתי הרטיבות
בעיניים תחל
ומתי לעזאזל תעצור.
השכל הביט בתקרה,
הלב היה
עם כיוון התחתונים
התחתונים היו חשופים לעיניי קול
ההרגשה הייתה של חיתול, החונק
את גופי מלזרום.
דמי נדמה שקפא
אבל רק אחד אדם שלא היה לי אכפת
בחדר
שוכבת עם מעט אונים.
אני הייתי החדר שהמוות שר בו
בלי קידוש אוונגרדי
בלי משפחה מסביב למיטה
הדם החליף את היין
בשרי היה הלחם
הפחד הוא המלח
החנק המרכזי מחשל
כך שאינך נכנסת לעומקו של עניין.
כולם שרים מסביב וזה מה שמדגיש את החרפה.
העגמה עולה עד הצוואר
ואת מחכה ויודעת שתקיאי את נשמתך.
אני בלי תחתונים
והשתן שלי בצבע אדום.
|
