פאנפיק מתורגם של הארי פוטר.
שיפ: הארי/דראקו
דירוג: NC-17 (על תיאור סקס בין גברים. מי שזה מפריע לו שלא
יקרא.)
זמן: אחרי המלחמה.

התרגום נעשה ופורסם באישור מחברת הפיק.
(קישור לפיק המקורי באנגלית-
http://emmagrant01.livejournal.com/259928.html )

חלק ראשון

"מתי פנסי פרקינסון נהייתה כל כך שווה?"

רון גיחך ולגם ארוכות מהוויסקי שהחזיק. הוא אפילו לא טרח להעיף
מבט דרך אולם הכניסה העמוס אל המקום שבו היא עמדה, מוקפת
באנשים יפים לבושים בגלימות אלגנטיות. "הגיע הזמן שתשים לב."

הארי נענע את ראשו, לא מסוגל להסיר מבטו מצורת ישבנה של פנסי
מתחת לחצאית השחורה והצמודה שלבשה. "היא אף פעם לא נראתה ככה
בבית הספר."

בעברו השני של החדר פנסי צחקה, ראשה מועף לאחור, השער השחור
והקצר שלה נע על כתפיה בקצב המוזיקה. הפנים שלה היו מכוונים
אליהם מספיק כדי לגרום להארי לחייך. הוא נענע את ראשו שוב, לא
מסוגל להאמין שהוא החמיץ את זה כל השנים.

"על מי שניכם בוהים כמו טיפשים?" נוויל הופיע מאחורי כתפו של
רון, כוס מרטיני בידו. "הו, פרקינסון?" הוא השמיע נחרת בוז
ולגם מהמשקה הירוק-בהיר שבכוסו.

"מה אתה?" הארי שאל, מסתובב כדי להביט בנוויל. "אתה יודע
משהו?"

נוויל נשך את שפתיו ונראה כאילו הוא משתדל לא לחייך. "רק שלא
יהיה לך שום סיכוי אתה."

"למה לא?" רון שאל, נעלב בשמו של הארי. "הארי לא נראה רע."

גבותיו של נוויל התרוממו. "הו, אני יודע. אבל תאמין לי - הוא
לא הטיפוס שלה."

זה היה תורו של הארי לגחך. "מאיפה אתה יודע מה הטיפוס שלה?"

נוויל השמיע נהמה של כעס מלגלג. "פשוט תבטח בי לשם שינוי, טוב?
לי יש יותר סיכוי אתה מלך."

רון גיחך. "באמת, נוויל. אתה הומו."

נוויל חייך. "בדיוק."

הארי הביט בנוויל ואז בפנסי, ושוב בנוויל. "חכה רגע - אתה אומר
שהטיפוס שלה... שהיא אוהבת לצאת עם הומואים?"

"לפחות אתה לא נכנע מהר מדי." רון נחר.

"זה פתטי, למען האמת," נוויל נאנח. "אבל היא יצאה עם שורת
גברים שיצאו מהארון תוך שבוע אחרי שנפרדו ממנה. הראשון היה אתה
יודע מי."

הארי כמעט הפיל את המשקה שלו. "מה?!"

נוויל גלגל את עיניו. "נו, לא הוא. התכוונתי למאלפוי."

"דראקו מאלפוי?" הארי חזר. "לא ידעתי שהוא הומו."

הפעם, גם נוויל וגם רון הסתכלו עליו מוזר.

"איך לא ידעת את זה?" נוויל שאל.

"כן," אמר רון. "אפילו אני ידעתי את זה."

הארי הרגיש את לחייו מתחממות, והוא החזיר את מבטו אל המקום שבו
עמדה פנסי. היא הייתה יפהפייה, קורנת, ולבושה יפה - כל מה שהוא
חיפש באישה. הוא יכול היה לבהות בה שעות, להעריץ אותה. ועם
המזל שלו, היא אף פעם לא תתעניין במישהו כמוהו. "לא הוגן," הוא
נאנח, מסתובב חזרה אל חבריו.

חיוכו של נוויל היה עגום, והוא נמנע מלהביט בעיניו של הארי.

הרעיון הכה בו כשהוא סיבן את פניו במקלחת, עיניו עצומות
בחוזקה. הוא היה כל כך מבריק - דבר שגרם לו לפקוח את עיניו
בהפתעה, מה שהוביל לכמה דקות של גידופים ושטיפה אינטנסיבית
שלהן.

הוא השתמש באבקת פלו כדי להגיע למשרד ומיד הלך לקומה השלישית,
לא טורח לדפוק על דלתו של נוויל לפני שנכנס פנימה.

"הארי?" נוויל שאל, מרים את מבטו מהקלף שכתב עליו. "הכול בסדר?
אתה נראה קצת - "

"אני יכול לדבר אתך על משהו?" הארי שאל, סוגר את הדלת מאחוריו.
נוויל הנהן בראשו, והארי לא חיכה להזמנה לפני שהתיישב מולו על
הכיסא בקצה השני של השולחן. "חשבתי על מה שאמרת אתמול בערב."

פניו של נוויל הוארו. "בקשר לחקירה של רנדקינגס? זה מצוין, כי
- "

"לא, לא," הארי אמר, מנופף בידו. "בקשר לפנסי פרקינסון." נוויל
בהה בו, כאילו לא מאמין למה שכרגע שמע. הארי החליט להמשיך לדבר
לפני שיאבד את האומץ. "אמרת אתמול בערב שהיא אוהבת גברים
הומואים, אז חשבתי ש - "

"הו, לא," נוויל אמר, שוקע בכיסאו. "לא, לא, לא. אני יודע מה
אתה מתכוון להגיד, ואני חושב שזה רעיון גרוע."

"אולי תקשיב קודם?" הארי ענה בחדות. "חשבתי שאני אוכל להעמיד
פנים שאני הומו, רק כדי להשיג את תשומת הלב שלה, ואז - "

"לתת לה לשנות את דעתך?" נוויל סיים. "הארי, זה רעיון נורא."

"לא, זה מבריק!" הארי אמר. "אני אעמיד פנים שאני מבולבל והיא
תרצה לנסות לשנות את דעתי, זה יהיה מצוין!"
"אתה מקשיב לעצמך?" נוויל ירק. "אתה לא יכול פשוט להעמיד פנים
שאתה הומו! זה לא עובד ככה."

"אתה יכול לעזור לי," הארי הציע. "למען האמת, חשבתי שתוכל
להעמיד פנים שאתה החבר שלי."

נוויל חרק את שיניו. "כבר יש לי חבר."

הארי הסמיק. "באמת?"

"חבר טוב, זה מה שאתה," נוויל רטן. "לא שהייתי מצפה למשהו
אחר."

"נו, נוויל," הארי אמר. "בבקשה תעזור לי. אני באמת מחבב
אותה."

"אתה אפילו לא מכיר אותה."

"טוב... אני בטוח שאני אחבב אותה אחרי שנכיר."

נוויל גלגל את עיניו. "אתה סתם רוצה לזיין אותה. לפחות תהיה כן
בקשר למניעים שלך."

"כן, כמובן," הארי חייך. "זה אומר שתעזור לי?"

נוויל עצם את עיניו ועיסה את רקותיו. "יש לך מושג למה אתה
מכניס את עצמך?"

"לתוך התחתונים שלה, אני מקווה. אם היא לובשת אותם בכלל."

נוויל הביט בו בזעף. "בסדר. אבל אל תאשים אותי כשכל העניין
ייהרס." הוא נאנח, ואז המשיך בחוסר רצון, "יש מסיבה בברייטון
בשבת בערב, לואיס ואני הולכים."

"מי זה לואיס?" הארי שאל.

נוויל הביט בו בכעס לפני שהמשיך, "ואני מתערב אתך על עשר
אוניות שמאלפוי יהיה שם, ואם מאלפוי שם היא תהיה דבוקה אליו."

"למה מאלפוי?"

"הם ידידים," נוויל הסביר. "אם תשאל אותי, היא עדיין מאוהבת
בו. מה שיסביר הרבה. בכל מקרה, אם תתלבש יפה ותנסה להיראות
מעוניין בכל גבר שנמצא שם, אולי היא תתעניין בך. אחרי זה אני
לא רוצה שום חלק בעניין."

"מאוד נחמד מצדך, נוויל." הארי חייך.

נוויל מלמל משהו על כך שחבל שהארי לא שם לב לכך מוקדם יותר,
אבל לא הרים את מבטו כשהארי עזב את החדר.

לואיס, מתברר, היה לואיס למפקין מהפלפאף, שנתיים מתחתיהם
בהוגוורטס. הוא היה מבולבל לחלוטין מהנוכחות של הארי, ממלמל
הרבה ומעביר יד בשערו מדי דקה. אבל זה לא מנע ממנו לדבר
במהירות עצומה.

בזמן שלואיס פטפט, נוויל ערך תיקונים בלבוש של הארי בעזרת כמה
קסמים קוסמטיים. תנועותיו היו נוקשות מעט, כאילו מנסה להסתיר
את עצבנותו מכך שלואיס נראה מעוניין יותר בהארי מאשר בו.

"אז," הארי אמר, קוטע את לואיס באמצע סיפור מפורט על הפעם
האחרונה שבה ראה את הארי משחק קווידיץ', "איך אתה ונוויל
נפגשתם?" פניו של לואיס איבדו את הבעתם לשבריר שנייה, אבל אז
הוא התחיל לדבר שוב באותה התלהבות שבה דיבר על קווידיץ'.

לאחר שתי דקות מסיפורו של לואיס, שהיה מפורט מדי לטעמו של
הארי, נוויל קטע אותו בעדינות. "חמוד, אתה מוכן ללכת להביא לי
מסרק מחדר השירותים?" לואיס הלך, ונוויל התקרב אל הארי ולחש,
"אתה בטוח שאתה הולך להיות בסדר עם כל זה?"

"כמובן," הארי השיב. "אני אהיה בסדר גמור."

נוויל היסס. "אז... כמה רחוק אתה מוכן לקחת את זה?"

הארי מצמץ. "למה אתה מתכוון?"

"מה אתה מוכן לעשות כדי להשיג את תשומת הלב שלה? אתה מוכן
לפלרטט עם גבר? לנשק אותו?"

הארי בלע את רוקו. "אני... לא ממש חשבתי על זה."

"זה מה שחשבתי," נוויל אמר, שולח אליו מבט מלא משמעות.

הארי חש את לחייו מאדימות. "נישקתי גבר בעבר, אתה יודע."

נוויל נראה כאילו הוא מרגיש שלא בנוח. "ושנינו יודעים כמה
נהנית מזה, נכון?" הוא נאנח וליטף את כתפו של הארי בהססנות.
"תראה, המסיבה הזאת... ובכן, היא בדרך כלל מקום שבו מכירים
אנשים, ואתה צריך לצפות שיתחילו אתך." הוא העיף מבט במורד גופו
של הארי. "הרבה."

"ובכן, אני פשוט אצטרך לגרום לה להבחין בי מהר."

"ואם היא לא?"

הארי הכריח את עצמו להעלות חיוך שחצני. "אל תדאג, נוויל. זה
עומד לעבוד."

נוויל פתח את פיו להגיב, אבל לואיס חזר עם המסרק לפני שהוא
הצליח להוסיף מילה.

הם התעתקו ביחד, לואיס תופס אחת מזרועותיו של נוויל והארי את
השנייה, כיוון שהוא היה היחיד שידע לאן הם הולכים. הם מצאו את
עצמם במוסך, שהיה מואר רק על ידי חץ מנצנץ שמישהו כישף להצביע
לעבר הדלת הסגורה. אור ומוזיקה הגיחו מקצותיה של הדלת, שנראתה
כאילו היא זזה בקצב הבאס.

"מוכן?" הוא שאל, דוחף מרפק לצדו של הארי. הוא נראה מודאג.

הארי חייך אליו, למרות שחיוכו היה נוקשה. "כמובן. בוא ניכנס,
טוב?"

נוויל לא נראה משוכנע, אבל לואיס צחקק ודחף אותם לכיוון הדלת.
הארי המשיך ללכת, מנסה להתעלם מתחושה הרעה שמילאה אותו.

נוויל פתח את הדלת ושלושתם נכנסו לחדר. הייתה מוזיקה, מוגברת
בקסם לעוצמה מחרישת אוזניים. האוויר מעל ראשיהם היה מלא
בזיקוקים קטנטנים שריצדו ונצנצו כנגד התקרה כמו אורות בדיסקו.
מגשי אוכל ומשקאות ריחפו סביבם, מכושפים להשתהות מול מי שנראה
מעוניין בתוכן שלהם. אחד מהם - מכוסה בקונדומים ובחטיפים -
נתקע בהארי כשעבר, וגבר חסר חולצה ושרירי נופף אליו מאחת
העטיפות. המגש הסתובב והתקרב אל הארי כדי להראות לו את תוכנו,
כך שהוא הסתובב מהר ככל שיכל.

לואיס משך את נוויל לתוך הרחבה, כבר רוקד לקצב המוזיקה. הארי
ניסה לעקוב אחריהם, אבל היו כל כך הרבה אנשים בחדר שהיה קשה לא
לאבד אחד את השני. מישהו לפת אותו מאחורה והוא הסתובב כדי
לראות גבר קורץ אליו לפני שנעלם בהמון. כשהארי הסתובב שוב,
נוויל ולואיס לא היו בסביבה.

"לעזאזל," הוא סינן, מקפל את זרועותיו סביב חזהו המכוסה בחולצה
מנצנצת. אנשים נעצו בו עיניים, וחלק מהם אפילו הצביעו והתלחשו.
למה הוא חשב שזה רעיון טוב? זה רק יוביל לכך ששמו יוזכר בעיתון
שוב, מה שלא יועיל לו במיוחד בעבודה.

הוא החליט לעשות סיבוב בבית, לעבור מחדר לחדר ככל שיוכל. הוא
יהיה חייב להיתקל בנוויל בסופו של דבר. תוך דקה הוא הצליח
לגרום למשקה להישפך עליו, לבעלים שלו לסנן בכעס עד שראה את
הארי והציע ללקק אותו ממנו. הארי סירב בנימוס והמשיך ללכת לחדר
הבא, שהיה עמוס באותה מידה. הוא נעצר במרכזו והסתובב באטיות,
מנסה לבחון כמה שיותר פרצופים.

"פוטר?"

הארי נעצר - הוא הכיר את הקול הזה. הוא סובב את ראשו כדי לראות
את דראקו מאלפוי עומד קרוב אליו, בוהה בו. הוא היה לבוש ללא
רבב ונראה שונה מהפעם האחרונה שהארי ראה אותו. כמובן, זה היה
לפני כמה שנים, ואף אחד מהם לא נשאר אותו דבר בסיומה של
המלחמה. הם גם לא לבשו את המכנסיים שלהם כל כך צמודים אז. הארי
הזעיף מבטו.

"אני חייב להודות שאתה האדם האחרון שציפיתי לראות כאן הלילה."
מאלפוי הרים גבה ומבטו ריחף במורד המכנסיים שנוויל יצר ממכנסיו
של הארי.
הארי לא הצליח למצוא משהו להגיד. הוא ציפה שיתחילו אתו, אבל
הוא לא חשב שזה יהיה מישהו שהוא מכיר. ובכן, מתעב היה מדויק
יותר. אבל זה לא כאילו הוא באמת הכיר את מאלפוי אי פעם, אחרי
הכול. הוא נשך את שפתיו במאמץ לא לזעוף.
"אין לך משקה", אמר מאלפוי, חיוך מוזר מופיע לאטו על פניו.

תשובה צינית עמדה על קצה לשונו של הארי, אבל המחשבה שפנסי
בוודאי נמצאת בסביבה מנעה ממנו להגיד אותה. הוא הכריח את עצמו
לחייך. "בדיוק הגעתי, למען האמת. אני מניח שתוכל להוביל אותי
לבר?"

דראקו הביט בו לרגע לפני שהסתובב ופילס את דרכו בין האנשים.
הארי השתדל לא לאבד אותו, וניסה להתעלם מהמבטים שהופנו אליו
מאחורי מאלפוי. הוא קיבל גם כמה צביטות, אבל הוא המשיך ללכת
אחריו, משאיר את עיניו קבועות על ראשו של מאלפוי. הוא קיווה
שבאזור הבר יהיה פחות עמוס.

זה לא היה כך. דראקו דחף אנשים בדרכו לבר הרחב שנראה כאילו היה
בעבר ארון חרסינה עתיק. הוא נעלם ממבטו של הארי לרגע, והארי
ניסה לא להיראות שלא בנוח כפי שהוא הרגיש, עומד שם לבד.

"היי," קול אמר באוזנו. הוא הסתובב וראה איש חסר חולצה עם שער
קוצני כחול בוחן אותו. "אתה לא הארי פוטר?"

הארי בהה בו בתגובה, מנסה להחליט אם הוא יצליח להתחמק מהתשובה
עם שקר.

עיניו של הגבר כחול השער היו נעולות על מצחו של הארי, והוא
התקרב אליו והעביר את ידו על ישבנו של הארי. "לא ידעתי שאתה
הומו, אבל בהחלט פנטזתי על זה." עיניו היו יותר מדי מורחבות,
והוא בלע את סופי מילותיו. הוא נשען קדימה ולחץ את שפתיו כנגד
אוזנו של הארי. "רוצה שאראה לך?"

באותו רגע, מאלפוי הופיע שוב עם שתי כוסות בידיו, והארי כמעט
שמח לראות אותו. מאלפוי ירה לכיוון האיש מבט רצחני, והארי היה
חייב לנשוך את שפתו כדי לעצור את עצמו מלחייך כשראה את המהירות
שבה האיש נעלם.

"באת לפה לבד?" מאלפוי שאל, מכוון אותו לדלת.

"לא," הארי השיב, "אני פה עם נוויל, למען האמת." למראה המבט
המופתע של מאלפוי הוא הוסיף, "והחבר שלו."

הם עברו לחדר שהיה הרבה פחות עמוס, למרות שהתאורה הייתה עמומה
באותה מידה. היו שם ספות וכיסאות שעל רובם היו אנשים שזורים
במגוון תנוחות. הבחילה בבטנו של הארי התחזקה. האם הוא כרגע
התחמק ממפגש מישושים ונגיעות עם מישהו זר רק כדי למצוא את עצמו
בתוך מפגש שכזה עם מאלפוי?

מאלפוי משך בשרוולו והחווה בראשו לקבוצת אנשים בפינה, ונשימתו
של הארי הואצה. פנסי פרקינסון הייתה שם, יושבת על ספה, ראשה
מונף לאחור כשצחקה. היא לבשה שמלה לבנה צמודה שזהרה באור
האולטרה, כך שהיה קשה לפספס אותה. היא נשענה קדימה כדי לגעת
בזרוע של מישהו ושדיה איימו להישפך מקדמת השמלה. שפתיה היו
צבועות בצבע אדום מושך, מנוגד לצבע החיוור של עורה ולצבע הכהה
של שערה.

היא הייתה מושלמת. הארי לא הצליח להפסיק לבהות בה.

מאלפוי תפס את זרועו של הארי ודחף אותו לפינה, עוצר אותו לפני
פנסי. עיניה התרחבו כשהיא ראתה את הארי, והיא הביטה במאלפוי
בשאלה.

"תראי מה מצאתי," מאלפוי אמר, מתיישב על הספה לידה ושותה
מהמשקה שלו. הוא שלח אל הארי מבט בוחן. "הארי פוטר הגדול,
גיבור עולם הקסמים. הוא הסתובב לבד כמו כבשה אבודה, אפילו לא
ידע איפה למצוא את הבר."

שפתיה של פנסי התעקלו לחיוך. "ילד מסכן. אני רואה שעזרת לו עם
זה."

הארי הרים את כוסו והשיב חיוך. הוא הביט שוב במאלפוי, שעדיין
בחן אותו בעניין.

הומו, הארי חשב. אם הוא לא יחשוב שאני הומו, היא גם לא תחשוב.
למרות שזה נגד את כל החושים שלו, הוא חייך אל מאלפוי, חיוך
שהוא קיווה שהיה מפתה. "אכפת לך אם אני אצטרף?"

"תזוז קצת, יקירי," פנסי אמרה, דוחפת את מאלפוי ומלטפת את
הספה.

הארי הצליח להידחף בין שניהם. הוא ראה את פנסי קורנת אליו,
והכריח את עצמו לא לחייך חזרה. במקום זאת, הוא הסתובב והביט
במאלפוי.

"לא ידעתי שאתה הומו," מאלפוי אמר, מערבל את המשקה שלו. "לא
ראיתי אותך בשום מועדון או מסיבה. אפילו לא באלה שלונגבוטום
מצליח להשיג הזמנה אליהם."

הארי משך בכתפיו והסתכל בכוסו. "ובכן, אני... אני לא יוצא הרבה
בימים אלה."

ידה של פנסי על ירכו גרמה לו לקפוץ קצת, והוא סובב את ראשו כדי
להביט בה. "לדעתי הוא רק יצא מהארון לאחרונה. תראה כמה מפוחד
הוא נראה. מסכן." היא קרצה אליו.

הארי פתח את פיו כדי להגיב, אבל ידו של מאלפוי נחתה על ירכו
השנייה, והוא סובב את ראשו שוב. הוא יתחיל להסתחרר בקצב הזה.

"כן," מאלפוי אמר. אצבעותיו התקדמו קצת במעלה ירכו של הארי,
גורמות להארי להתפתל. "הוא באמת קצת מפוחד."

"הוא צריך מישהו שידאג לו, דראקו," פנסי נהמה, "שישגיח שהוא לא
יסתבך בצרות כאן הלילה."

מאלפוי לחץ את ירכו של הארי, קצות אצבעותיו כמעט נוגעות בעיקול
שבין ירכיו.
"מה גורם לך לחשוב שהוא לא יסתבך בצרות אתי?"

"אני כאן, אתם יודעים," הארי אמר, דוחף את ידו של מאלפוי
באגביות ככל שיכל. "אתם לא צריכים לדבר עליי כאילו אני לא
פה."

פנסי צחקה והתקרבה אליו, מוחצות את חזה כנגד כתפו של הארי.
"אנחנו לא מתכוונים להזיק, נכון, דראקו? זה טוב שהוא מצא אותך,
אתה יודע. אי אפשר לדעת אילו טורפים היו מצליחים להניח את ידם
על בשר חדש כמוך." היא נשענה קרוב יותר ולחשה, "היית מוצא את
עצמך על הגב עם שלושה דברים בתוכך באיזה ארון לפני שהיית מבין
מה קרה, אם אתה מבין למה אני מתכוונת."

מאלפוי גיחך, והארי לקח לגימה ארוכה מהשתייה שלו, מנסה להבין
לאן הדבר השלישי היה נכנס.

"לך תביא לנו עוד סיבוב, טוב?" פנסי חייכה, ממצמצת לכיוון
מאלפוי.

מאלפוי חייך לעברה חיוך-יודע-כול, נעמד ונעלם בתוך ההמון. הארי
הסתובב לכיוון פנסי, מאושר מההזדמנות שנקרתה לו להיות אתה לבד.
הוא לא חשב שזה יקרה מהר כל כך.

פנסי חייכה אליו. "הוא מחבב אותך. אני יכולה להבחין."

"באמת?" הארי שאל. הוא לא קיבל את הרושם הזה בכלל.

"הוא לא היה מביא אותך אליי אחרת," היא השיבה. היא שלחה את ידה
להסיט שער מעיניו, והוא כמעט רעד למגעה. "הוא היה פשוט לוקח
אותך לשירותים ומזיין אותך, והייתי שומעת את הפרטים אחר כך."

"הוא תמיד מספר לך על הדברים האלה?" הארי שאל, מסיים את המשקה
שלו.

"כן," היא השיבה, עיניה נעוצות בתוך עיניו. "אנחנו שותפים
לדירה, אתה יודע. לפעמים הוא אפילו נותן לי לצפות."

מול עיניו של הארי הופיע לפתע המראה של פנסי מציצה דרך חור
המנעול, ידה נעה במהירות בין ירכיה, והוא נאלץ להתפתל במושבו.
"באמת?" הייתה התשובה היחידה שהוא הצליח להפיק.

"כן," היא השיבה, קולה צרוד יותר משהיה קודם. היא מצמצה,
וריסים שחורים וארוכים רפרפו כנגד לחייה. "אני אוהבת לצפות."

הארי השתתק. הוא תהה אם זה יהיה מטופש לנסות לנשק אותה, אבל
מאלפוי הופיע שוב לפני שהייתה לו הזדמנות להחליט. הוא הגיש להם
משקאות חדשים והתיישב ליד הארי שוב, הפעם מניח את זרועו על גב
הספה מאחורי כתפיו של הארי.

"אל תאמין למילה ממה שהיא אומרת, פוטר," הוא קנטר. קצות
אצבעותיו נעו באטיות על עור צווארו החשוף, והארי רעד. מאלפוי
נשען קרוב יותר, כל כך קרוב שהארי יכול היה להרגיש את נשימתו
על האוזן שלו, "אף פעם לא הרשיתי לה לצפות."

הארי כילה חצי מהמשקה שלו.

השעה שלאחר מכן הפכה לטשטוש של חיכוכים וידיים ורמיזות ובדיחות
אישיות שהארי לא הבין. הוא לא ידע כמה משקאות הוא כבר שתה,
והוא שכח איפה הוא נמצא כשראה את נוויל מתקרב אליו, נראה
מודאג.

"הארי? אמרתי שאנחנו עוזבים. אתה בא אתנו?" המבט על פניו של
נוויל הבהיר שהוא לא נותן להארי אפשרות בחירה.

"הו, כן," הארי אמר, מנסה לעמוד, "אני מניח שאני צריך."

"הו, אל תלך עכשיו, הארי," פנסי חייכה, אוחזת את ידו, "אנחנו
נדאג לו, נוויל."

"אני בטוח שזה מה שתעשו," נוויל השיב, קולו נוקשה. הוא משך את
הארי לכיוון הדלת.

הם התעתקו בחזרה לדירתו של הארי לפני שהוא הצליח להבין מה קרה.
"היי!" הוא מחה כשנוויל הוביל אותו לחדר השינה שלו ועזר לו
להתפשט. "לא הייתי מוכן ללכת."

"כן," נוויל נאנח, פותח את מכנסיו של הארי, "היית מוכן."

"נהניתי שם."

"מובן שנהנית. תוריד אותם."

הארי הוריד את מכנסיו ומעד אחורה אל מיטתו. נוויל נאבק בחולצתו
כמה שניות, ואז נאנח והוציא את שרביטו. שנייה לאחר מכן הארי
היה עירום לגמרי.

"אופס," נוויל אמר. "אני רגיל להשתמש בכישוף הזה בסיטואציה
אחרת. עכשיו תתכסה." הוא כיסה את הארי וליטף את ראשו, מביט מטה
אליו. "יש לך שיקוי נגד ההנגאובר?"

"נראה לי," הארי מלמל. הוא עצם את עיניו כשהחדר התחיל
להסתובב.

"אתה עומד להזדקק לו בבוקר. לילה טוב." הייתה הפסקה קצרה, ואז
הארי הרגיש את שפתיו של נוויל מרפרפות כנגד שפתיו.

"נישקת אותי שוב." הארי מלמל, אבל נוויל לא הגיב. הוא שמע את
הדלת נסגרת, ונרדם.

למחרת הארי לא עזב את הדירה שלו. ההנגאובר שלו היה אחד
מהגרועים שהיו לו אי פעם, והפרטים של הלילה שעבר עליו בברייטון
היו מעורפלים מספיק בשביל שכל ניסיון להיזכר בהם גרם לו לתחושת
בחילה. הוא עשה מעצמו אידיוט גמור, הוא היה בטוח. פנסי ומאלפוי
בטח עדיין צוחקים על כך, על כמה ברור היה שהוא לא שייך לשם.

הוא התחמק מנוויל בעבודה בימים שני ושלישי, מובך מהעובדה שהוא
נאלץ להציל אותו ולהכניס אותו למיטה כמו ילד. הוא לא רצה לחשוב
על מה שיכול היה לקרות אם הוא היה נשאר במסיבה.

הוא כמעט שכנע את עצמו לשכוח לגמרי מפנסי כשהינשוף הגיע. הוא
היה גדול וצחור, וברגע שהארי ראה אותו הוא ידע למי הוא שייך.
המכתב היה כתוב על קלף יקר בכתב מעודן, והוא הדיף ריח של יער
כשהוא פתח אותו.


פוטר,

אני מקווה שהתאוששת מהאירועים של סוף השבוע שעבר. אני חייב
להתנצל על כך שהייתי מארח גרוע כל כך וגרמתי לך לשתות הרבה.
אני מקווה שתיתן לי לפצות אותך. אני משתתף בנשף צדקה בסקוטלנד
השבוע, ביום חמישי בערב. אשמח אם תצטרף אליי.

דראקו מאלפוי.


הארי קרא את הפתק שלוש פעמים לפני שהבין שמאלפוי מציע לו לצאת.
הוא נשען על השולחן שמאחוריו, מזועזע. מאלפוי באמת האמין שהוא
הומו? ואפילו יותר מפתיע, הוא התעניין בהארי?

ינשופו של מאלפוי הניע את ראשו והשמיע קול מעוצבן. הוא לא עמד
לעזוב בלי תגובה. הארי בהה במכתב שוב, ריח היער ממלא את אפו.
הוא לא חיבב את מאלפוי, אבל לא הייתה לו שום סיבה טובה לשמור
לו טינה אחרי כל השנים שעברו. מאלפוי היה ציר חשוב במלחמה,
אחרי הכול, למרות שמעורבותו הייתה מסווגת ברובה. ואורח חייו
היה מכובד למדי מאז - ובכן, אם לא מחשיבים את העניין ההומואי
הראוותני, בכל אופן.

זה רק ערב אחד, והוא יחזור הביתה לפני שעת השינה שלו. וחוץ
מזה, אולי זה ייתן לו הזדמנות לראות את פנסי שוב, והוא חייב
לנצל זאת. הוא נד בראשו לכיוון הינשוף ולקח נוצה בידו.

"אתה משוגע?" נוויל קרא בכעס.

הארי חשק את שיניו. "זה לא ככה."

"אתה יוצא לפגישה עם מאלפוי, הארי! מה חשבת לעצמך?"

"הוא ופנסי שותפים לדירה. אני אוכל לראות אותה שוב."

"הארי, הוא... הוא אידיוט, מהסוג הגרוע ביותר! הוא מזדיין עם
כל מי שמוכן לעשות את זה אתו, משתמש בהם בדרכים הגרועות ביותר,
ואז משליך אותם הצדה כשנמאס לו מהם. הוא לא שווה - "

"תירגע, בסדר?" הארי קרא. "שום דבר מזה לא משנה, כי אני לא
מעוניין בו. זה רק בשביל פנסי."

נוויל שקע בכיסאו ונענע את ראשו. "זה לא עומד להסתיים טוב."

"מובן שכן," הארי אמר. "אמרת את זה בעצמך - הוא ישתעמם ממני
תוך שבוע ויזרוק אותי, ואני אוכל להתנחם אצל פנסי."

"זה אידיוטי."

"לא, זה לא," הארי השיב. "זה גאוני. כל מה שאני צריך לעשות זה
להעמיד פנים שאני מעוניין במאלפוי במשך כמה ימים."

נוויל נחר בבוז. "הו, זה הכול. ואיך אתה מתכנן להראות לו שאתה
מעוניין?" הארי הזעיף את פניו, ונוויל הרים את מבטו. "הוא עומד
לצפות לקצת יותר מחיוך, אתה יודע. אם אתה אפילו לא מתכוון לנשק
אותו, הוא יידע שאתה לא הומו."

"אני כבר אחשוב על משהו", השיב הארי.

"כמו מה?" נוויל שאל, מבט ספקני מופיע על פניו.

"אני לא יודע," הארי אמר, זועף לתסכולו של נוויל. "אבל אני
אדע."

נוויל נראה לא משוכנע. "בטח."

בשעה שבע ביום חמישי בערב, הארי דפק על הדלת המקושטת של הדירה
במייפיר שמאלפוי ופנסי חלקו. לאחר רגע הדלת נפתחה ודמותה של
פנסי הופיעה שם, לשמחתו של הארי. היא הייתה לבושה בגדי
יום-יום, למרות שהיא לא נראתה פחות יפה מבסוף השבוע שעבר. הוא
תהה אם היא תמיד נראית ככה כשהיא רק נמצאת בבית.

"שלום, הארי," היא אמרה, מחייכת. "דראקו עדיין מתלבש. אתה יודע
איך בנים יכולים להיות." היא קרצה וצעדה אחורה, מחווה לו בידה
להיכנס.

היא הובילה אותו לספה והתיישבה לידו, מחייכת אליו. "באת ישר
מהמשרד?"

"אממ, כן," הארי השיב, פניו הופכות אדומות. הוא לא היה בטוח
איך להתלבש הערב, כך שהוא התפשר על גלימת עסקים, מניח שזה יהיה
בסדר. "הייתי צריך להחליף בגדים?"

"נשאיר את זה לדראקו," היא אמרה, מתקרבת אליו במקצת. "הוא
המומחה. הוא מלביש אותי כשאנחנו יוצאים."

"השמלה שלבשת בסוף השבוע שעבר הייתה רעיון שלו, אם כך?"

"כמובן," היא אמרה, קורנת. "קסם הכיווץ היה הרעיון שלו. ולא
הייתי מצליחה לסדר את החזה שלי בתוך החזייה ההיא בלי עזרתו."

הארי לא יכול היה לעצור את עצמו מלהרים גבה בתגובה לכך, והיא
צחקה. הוא חייך אליה, שבוי בתוך עיניה הכהות. הוא תהה אם היא
תיתן לו לעזור לה להתלבש מדי פעם. ומעניין אם יהיה אכפת לה
כשהיד שלו תחליק קצת?

"נחמד מאוד, איך שנוח שם על הספה." ראשו של מאלפוי הופיע
ביניהם כשהוא נשען על גב הספה. "את מקווה שהוא יחליט להחליף
צד, פנסי?"

הארי קפץ בהפתעה, אבל פנסי רק צחקה. "אתה מכיר אותי טוב מדי,
יקירי. אבל הוא כולו שלך, אני חוששת." לאחר שאמרה זאת היא קרצה
ונעמדה, והארי היה קרוע בין הקלה ואי נוחות מכך שהיא לא חשדה
בתרגיל שלו. "רק אל תעשו יותר מדי רעש כשאתם חוזרים הביתה
הערב, בנים. אני נוטה להיות עצבנית כשאני לא מסיימת את שנת
היופי שלי." היא נשענה לכיוון מאלפוי, שתלה נשיקה מהירה על
שפתיו, ואז נעלמה לתוך מה שהארי הניח שהיה חדר השינה שלה.

"נלך?" מאלפוי שאל, מושיט אל הארי את זרועו.

הארי בהה בו כמה רגעים לפני שהבין שמאלפוי הציע לו להתעתק אתו
אל היעד שלהם. מאחר שלא היה לו מושג לאן הם הלכו, לא הייתה לו
ברירה. הוא אחז בזרועו של מאלפוי ונרעד כשהוא משך את שרוול
גלימתו וקירב אותו אליו. הארי ניסה לא להגיב, אבל הוא כמעט
נדהם מאותו ריח יערי שנשפך גם ממכתבו של מאלפוי מוקדם באותו
שבוע. הוא הרים את מבטו וראה שאפו בגובה סנטרו של מאלפוי.
מאלפוי היה גבוה ממנו בכמה סנטימטרים. הארי בדרך כלל לא היה
מוטרד מגובהו, אבל מסיבה מסוימת הוא חש מאוים מעט.

"תירגע," מאלפוי אמר, מוריד את מבטו. "אני לא נושך." הוא קרץ
וליפף את זרועותיו סביב מותניו של הארי במה שהיה כמעט חיבוק.
"אלא אם מבקשים ממני יפה. תחזיק חזק."

הארי לא היה בטוח אם התחושה המוזרה בבטנו הייתה מההתעתקות או
מהתחושה של זרועותיו של מאלפוי סביבו, אבל הוא לא רצה לחשוב על
כך. הוא פתח את עיניו ומצא את עצמו בארון מלתחה בבית פרטי
מרוהט בקפידה. הוא התרחק ממאלפוי, מנסה להעביר את תחושת האי
נוחות שעברה בגופו.

"אכפת לך?" מאלפוי שאל, מנפנף בשרביטו ומחווה לכיוון הארי.

"סליחה?" שאל הארי.

"אתה לא בדיוק לבוש מתאים לאירוע," מאלפוי אמר. "פשוט תעמוד
בלי לזוז." הארי התעלם מהרצון לברוח דרך הדלת הפתוחה, ומצא את
עצמו לבוש בגלימה אופנתית למדי רגע לאחר מכן. "הרבה יותר טוב,"
אמר מאלפוי, מניח את שרביטו ומחייך כאילו הוא לא העליב כרגע את
חוש האופנה של הארי. "נזוז?"

הארי עקב אחריו אל מחוץ לדלת לתוך החדר המרכזי של הבית, אימה
גועשת בבטנו. מאלפוי לקח שתיים מכוסות השמפניה שהוצעו לו על
ידי איש צעיר הלבוש בגלימות משרת, והושיט אחת מהן להארי.

"הנה זה מתחיל," מאלפוי אמר, נוקש בכוסו קלות על כוסו של הארי
ולוגם ממנה.

הארי חייך והלך אחריו. זאת הייתה שמפניה טובה, מהסוג שלא זוכים
לשתות לעתים קרובות, המזכיר לך עד כמה שמפניה יכולה להיות
נהדרת. רק כאשר הוא עמד באמצע קהל הקוסמים והמכשפות הלבושים
באלגנטיות, חצי מכוס השמפניה בבטנו, הארי הבין שהוא שכח לשאול
עבור מה נערך אירוע הצדקה.

זה לא היה חשוב, מסתבר, כיוון שכולם נראו יותר מעוניינים לפטפט
עם הארי מאשר לדבר על הסיבה שהם נמצאים שם. מאלפוי הסתובב בחדר
בחופשיות, מנחה את הארי מקבוצה לקבוצה ומציג אותו כאילו היה
אורח הכבוד. לשמו של הארי היה משקל די גדול בעולם הקסמים, ועד
מהרה הוא מצא את עצמו לוחץ ידיים עם מעריצים על ימין ועל שמאל.
הארי החל לתהות אם מאלפוי הביא אותו לשם רק כדי להעלות את
מעמדו ולא כי היה לו עניין אישי מסוים.

אף אחד לא נראה מעוניין בסיבה לכך שהארי פוטר, גיבור המלחמה,
משתתף באירוע כזה עם הגבר ההומו הידוע לשמצה של עולם הקסמים,
והארי היה אסיר תודה לכך שהוא לא הציג אותו בתור יותר ממכר.
למעשה, לא רק שמאלפוי הרחיק את עצמו מהארי, הוא גם נטש אותו
לאחר חצי שעה.

להארי לא היה אכפת בהתחלה, אבל אחרי שעה של שיחות חסרות משמעות
עם אנשים שהוא בקושי הכיר, הוא התחיל לכעוס. הוא התחמק מזוג
מקסים שניסה לשכנע אותו לספר (בפעם הרביעית באותו ערב) מה באמת
קרה בלילה שבו הוא נלחם בוולדמורט, והלך לחפש את מאלפוי.

בסופו של דבר הוא מצא אותו משוחח עם מלצר צעיר במטבח, אותו אחד
שהגיש להם שמפניה כל הערב. הם צחקו בזמן שהארי נכנס לחדר,
ועמדו קרוב יותר מהמידה ההולמת אחד לשני. מאלפוי שלח את ידו
ללטף את לחיו של הגבר השני עם אחת מאצבעותיו וגל של רוגז בלתי
מוסבר שטף את הארי. הוא כחכח בגרונו.

עיניו של מאלפוי התרחבו כשהוא ראה את הארי, והוא התרחק מהמלצר
במהירות, "היי," הוא אמר, מעקל את שפתיו לחיוך.

הארי בהה בו כמה שניות, ואז הסתובב ועזב את החדר. הוא לא ידע
למה המראה של מאלפוי מפלרטט עם המלצר הטריד אותו. זה לא כאילו
הוא באמת מעוניין במאלפוי, אחרי הכול. כל היציאה הזאת הייתה
זיוף אחד גדול, תחבולה שנועדה לגרום לפנסי להבחין בו.

הוא מצא את דרכו חזרה למלתחה והתיישב על ספסל, מובך ומבולבל.
זה היה העיקרון שבכל העניין, באמת. מאלפוי הביא לכאן את הארי
בתור הדייט שלו. באמת ככה הוא התייחס אל אנשים, בדיוק כמו
שנוויל אמר? הוא פשוט מבולבל - זה הכול. מאלפוי לא באמת
מעוניין בו. הוא רק השתמש בהארי, בדיוק כמו שהארי השתמש בו.
הארי נאנח. זה היה רק לטובה שהוא נזכר בעובדה הזאת.

הדלת נפתחה לאחר כמה דקות, ומאלפוי הציץ דרכה, מבטו מלא חרטה.
הארי זעף לכיוונו בלי לחשוב. מאלפוי רעד ונכנס לחדר, סוגר את
הדלת מאחוריו. "זאת הייתה התחלה רעה, נכון?"

הארי נחר בבוז. "זה מה שאני צריך לצפות לו כשאנחנו יוצאים?
אולי זה טוב שגיליתי עכשיו." היה לו מאוד קל להזעיף את פניו.

מאלפוי נאנח וחצה את החדר אל הארי והתיישב לצדו על הספסל. "רק
דיברנו, ואתה היית עסוק, אז - "

"הייתי עסוק בלדבר עם כל אותם אנשים שאני לא מכיר בכלל!" הארי
התפרץ. "משהו שאתה היית אמור לעשות, אבל השארת אותי שם כדי
ללכת לפלרטט עם מלצר מזדיין." הארי הרים את מבטו וראה שמאלפוי
בוהה בו בהבעה מוזרה. הוא נענע את ראשו ונעמד. "גם כן פגישה
ראשונה. נראה לי שעברתי מספיק."

"חכה," מאלפוי אמר, נעמד ותופס אותו בכתפיו. "אני מצטער. לא
חשבתי שאתה... אני מתכוון..." הוא בהה בהארי במשך שנייה ארוכה
ומביכה, ואז נשען קדימה בפתאומיות ונישק אותו.

הארי מצא את עצמו שעון על קיר של גלימות, פיו מלא בלשונו של
מאלפוי. הוא היה המום מכדי לעשות משהו חוץ מלתת למאלפוי להמשיך
לנשק אותו. מסתבר שמאלפוי מנשק טוב, משהו שהפתיע את הארי מסיבה
מסוימת. ובשנייה שהמחשבה הזאת חלחלה למוחו, הוא התפכח ודחף את
מאלפוי מעליו.

"מה לעזאזל?!" הוא ירק, מנגב את פיו בגב ידו.

מאלפוי נראה מבולבל. "אני..."

ראשו של הארי הסתחרר. הוא כרגע נושק על ידי דראקו מאלפוי, מכל
האנשים, והוא הגיב כמו נערת בית ספר מגושמת במגדל האסטרונומיה.
הוא חייב להתעתק משם ולהעמיד פנים שזה אף פעם לא קרה. אבל אם
הוא יעשה זאת, הוא יפסיד את ההזדמנות שלו עם פנסי. הוא העביר
יד בשערו והביט במאלפוי, תוכנית מתהווה בראשו. "אתה חושב
שנשיקה מפצה על איך שהתייחסת אליי הערב?"

"לא, אני..."

"אתה תצטרך לעשות יותר מזה," הארי אמר. הוא צעד קדימה ודחף את
מאלפוי על הדלת, חזק מספיק לגרום לראשו להיחבט בה. הוא הניח יד
אחת בכל צד של ראשו של מאלפוי והביט בו בכעס. "אני לא אחד
מהסטוצים שלך. אני לא מישהו שתוכל לזיין ולזרוק. אם אתה רוצה
אותי, תצטרך לעבוד בשביל זה."

מאלפוי פשוט בהה בו, עיניו פקוחות בהפתעה. נשימתו הייתה מהירה
ולחייו היו סמוקות, והארי הרגיש רטט קטן של התרגשות כשהוא הבין
שזה לא היה מכעס - הנאום עשה לו את זה. בטח הייתה לו איזו
סטייה מוזרה והוא אהב להיות נשלט. רעד של משהו יותר מדי דומה
לתאווה עבר במפשעתו של הארי למחשבה הזו. שפתיו של מאלפוי היו
פתוחות, וכל כך קרובות. הארי שקל לנשק אותו שוב, רק כדי להוכיח
שהוא השולט בסיטואציה.

הוא התרחק, משחרר את מאלפוי. הוא שתה יותר מדי כוסות שמפניה,
והוא רק התבלבל קצת - זה הכול. חוץ מזה, כבר חודש שהוא לא עשה
סקס, והוא היה מגורה באופן יוצא דופן בימים האחרונים. אי אפשר
לצפות שהוא יחשוב בצלילות תחת הנסיבות האלה, נכון?

"פוטר - " מאלפוי התחיל, אבל הארי יישר את הגלימות שלו והתעתק
בלי מילה נוספת.

בדירה שלו הוא שכב תחת הסדינים זמן ארוך לפני שנתן לידו, בסופו
של דבר, להיכנס מתחת לגומי שבפיג'מה שלו. הוא חשב על פנסי,
מדמיין את שפתיה האדומות בולעות את הזין שלו, והוא ליטף את
עצמו ארוכות וחזק. אבל בסופו של דבר הוא דמיין את מאלפוי על
ברכיו במלתחה, וזה מה שגרם לו לגמור.

ינשופו של מאלפוי הופיע בחלון משרדו בשעה תשע בדיוק בבוקר
למחרת. הארי קרע את המכתב בלי לקרוא אותו. עיניו של הינשוף
התרחבו בהפתעה והוא עף משם בזעם.

כמובן, הסקרנות שלו התגברה לאחר עשר דקות, כך שהוא אסף את
הקרעים מהפח והטיל כישוף שחיבר אותם בחזרה.


הארי,

אני אידיוט. בוא אליי הערב ואני אפצה אותך.

דראקו.


הארי גלגל את עיניו וקרע אותו שוב.

המכתב השני הגיע חצי שעה לאחר מכן. הארי שקל לזרוק אותו מיד,
אבל הינשוף נראה מאיים במקצת. הוא פתח אותו, מנופף בידו
בניסיון להעביר את ריח הקולון של מאלפוי.

בסדר, זה באמת היה מעט חסר טאקט, אני מודה. התכוונתי שאני אבשל
לך ארוחת ערב. יותר נכון, אני אכריח את פנסי לבשל, היא הרבה
יותר טובה בכך ממני. בבקשה?

למרות שלרעיון שפנסי תבשל לו ארוחת ערב הייתה משיכה גדולה,
הארי קימט את הקלף והשליך אותו לפח האשפה. הינשוף הביט בו בכעס
לפני שהלך שוב. הארי גיחך.

בפעם השלישית שהינשוף הגיע, הוא נשא חבילה. כשהארי פתח אותה זר
ענקי של פרחים קפץ החוצה, לתוך אגרטל זכוכית שהופיע על שולחנו.
הוא בהה בהם, מסמיק עמוקות, ושכח להביט בפתק המצורף עד שהינשוף
נשך אותו.

תגיד לי ללכת להזדיין אם אתה רוצה, אבל לפחות תואיל בטובך
להגיב הפעם.
הו, ופנסי אומרת שהיא יכולה לבשל לנו הערב, והיא רוצה לדעת אם
יש לך בקשות מיוחדות. שמונה בערב מתאים לך?

הארי לא הצליח לעצור את עצמו מלחייך. המשמעות של זה הייתה
שמאלפוי סיפר לפנסי כמה אידיוט הוא היה. היא תהיה מבינה
ואוהדת, וכשמאלפוי ימשיך להתנהג בטמטום הוא יוכל ללכת אליה
לדבר על זה, היא תנחם אותו, וזה ימשיך משם.

הוא הרים עט נוצה ושרבט 'בסדר' מתחת להודעתו של מאלפוי, ואז
קשר אותה בחזרה לרגלו של הינשוף. הוא התעופף משם בהקלה. הארי
סגר את החלון בעזרת קסם, והסתובב להביט על הפרחים.

הם היו מאוד נחמדים, למרות שלא היה לו מושג מאיזה סוג הם. אף
פעם לא נתנו לו פרחים בעבר, והוא לא היה בטוח אם הוא צריך
לשמור אותם. זה היה מביך במקצת.

דפיקה מהירה נשמעה על דלת משרדו לפני שהיא נפתחה וראשו של
נוויל הציץ דרכה בעליזות, "היי, אתה רוצה ללכת לאכול ארוחת
צהריים?" הוא הביט בזר הפרחים הענקי על שולחנו של הארי ולסתו
נפלה. "מה לעזאזל...?"

"זה שום דבר," הארי אמר, מסמיק. "כן, ארוחת צהריים. נהדר." הוא
נעמד וחצה את החדר לכיוון הדלת, אבל נוויל כבר נכנס למשרד כדי
להביט מקרוב.

"הו, לא... אל תגיד לי."

"אז אל תשאל," הארי אמר. "בוא פשוט נלך, טוב?"

נוויל סגר את הדלת ופנה להביט בהארי, מחוויר קצת. "לא שכבת
אתו, נכון?"

"לא!" הארי זעק. "ברור שלא!"

שיניו של נוויל נחשקו. "באמת, הארי. אתה יודע בדיוק כמוני
שגברים שולחים פרחים רק כשהם עשו משהו רע או שכבו עם מישהו."

"זאת האופציה הראשונה," הארי אמר, מביט בנוויל בכעס. "הוא היה
אידיוט גמור אתמול בערב ונטש אותי כדי ללכת לפלרטט עם בחור
אחר, והתעצבנתי קצת בגלל זה. עכשיו הוא מנסה לזכות בי בחזרה,
וזה הכול."

נוויל בהה בו. "הארי, אתה מקשיב לעצמך?"

"כמובן," הארי השיב, לובש את מעילו. "אני יודע מה אני עושה."

נוויל הביט בו מספר רגעים, ואז הבעתו השתנתה להלם. "הו, לא...
נישקת אותו, נכון?"

הארי לא יכול היה לשקר לנוויל, לא משנה כמה הוא רצה בכך. הוא
הסיט את מבטו במקום זאת, ונוויל נאנח.

"אני לא מאמין שסוף סוף אתה מתעניין בכל הקטע, ואתה עושה את זה
עם מאלפוי."

"נוויל..."

"לא, אל. אל תגיד כלום. התגברתי עליך לפני הרבה זמן, ואני שמח
עם לואיס, אבל אני לא אעמיד פנים שזה לא כואב."

"אני מצטער," הארי השיב. "אני לא מתעניין בזה. אני משתמש בו
כדי להשיג את פנסי, זוכר?"

"תמשיך להגיד את זה לעצמך," נוויל ענה ופנה לכיוון הדלת.

"מה עם ארוחת צהריים?" הארי שאל.

"אני חושב שיש לי איזו עבודה לעשות, למען האמת. אולי בפעם
אחרת." נוויל לא הביט בהארי כשעזב.

הארי נאנח ונשען על השולחן. הייתה לו תחושה רעה בקשר לזה.

הארי נאלץ לעמוד מחוץ לדירתו של מאלפוי ולהרגיע את עצמו במשך
כמעט דקה. הוא היה לחוץ, מה שלא היה הגיוני במיוחד - מאלפוי
אמור להיות זה שרועד מפחד כי הוא לא יודע איפה הוא והארי
עומדים, ולא להיפך.

הוא נשם עמוקות ודפק על הדלת. כמה שניות לאחר מכן היא נפתחה,
חושפת את דמותו של מאלפוי הנשען על המשקוף, חיוך שחצני על
פניו.

"ידעתי שתבוא."

הארי הרים גבה. "כמעט לא באתי." הוא נכנס פנימה, גופו מתחכך
במאלפוי כשעשה זאת.

מאלפוי תפס את ידו ומשך, מסובב את הארי כך שהיו פנים מול פנים.
"אני שמח שבאת." הוא הרים את ידו של הארי אל שפתיו ונישק אותו,
מבטו לא עוזב לשנייה את עיניו.

הארי הרגיש, לתדהמתו, שהוא מסמיק. חיוכו של מאלפוי הפך לכמעט
זדוני, והארי משך ממנו את ידו במהירות. לא כך הערב היה אמור
להתנהל.

"אני מפריעה?" ראשה של פנסי הציץ מעבר לפינה. "מסתבר שלא.
הארי, יקירי!" עד מהרה היא הייתה בזרועותיו, מנשקת את לחייו.

"היי," הוא אמר, מרגיש את נשימתו נעתקת מקרבתה אליו. הוא הסיט
את מבטו אל מאלפוי וראה אותו מניד את ראשו בשעשוע.

"אני מקווה שתסלח לה על ההתלהבות. היא לא שכבה עם מישהו כבר
חודשים."

"אתה שכבת מספיק בשביל שנינו," היא השיבה, קורצת להארי.
"משקאות?"

"חודשים?" הארי מלמל כשהם הלכו אחריה למטבח.

"זה פתטי." הוא לחש חזרה.

הם פטפטו ושתו, וזה היה נעים למען האמת, להפתעתו של הארי.
פנסי, מסתבר, הייתה די רכלנית, והארי מצא את עצמו מרותק מכמות
המידע שהיה לה על אנשים שהם למדו אתם. ההערות של מאלפוי היו
ציניות ומצחיקות, ולמרות שהוא שמר על מרחק מכובד מהארי, בכל
פעם שהארי הביט בו מבטו היה מכוון עליו בחזרה.
זה היה צריך להרתיע אותו, אבל מסיבה מסוימת זה לא היה כך. הוא
נהנה להיות במרכז תשומת הלב שלהם.

לאחר שני משקאות פנסי הלכה למטבח להמשיך לבשל, משאירה אותם
לבד.

"רוצה סיור?" מאלפוי שאל.

הארי העיף מבטו על הדירה הקטנה. "אי אפשר לעשות את זה מכאן?"

"בוא," מאלפוי אמר בעודו נעמד. הארי הלך אחריו כמה מטרים לדלת
היוצאת מהסלון, שמאלפוי פתח. "השירותים."

"אף פעם לא הייתי מנחש," הארי ענה.

"זה," מאלפוי אמר, עוקף את הספה ומצביע על דלת סגורה, "החדר של
פנסי." הוא כיווץ את אפו והנמיך את קולו ללחישה, "הוא מאוד
מבולגן ומלוכלך, אז לא ניכנס."

הארי חייך. פנסי תמיד נראתה לו מישהי מאוד רצינית ונקייה,
והפתיע אותו לשמוע שהיא מבולגנת.

"וזה," מאלפוי אמר, פותח דלת אחרת, "החדר שלי." הוא הטה את
ראשו כדי לסמן להארי להיכנס.

הארי הציץ מבעד לדלת בהיסוס. סביר מאוד להניח שזה יהיה רעיון
גרוע. הוא באמת שלא רצה להטעות את מאלפוי, אבל מצד שני הוא
חייב להשתמש בכל הקלפים שלו. הוא צעד לתוך החדר הקטן והמואר
בקושי ובחן אותו. הרהיטים היו מאוד ישנים ושמורים, אבל היו
הרבה קישוטים אופנתיים שהארי אהב. למאלפוי היה טעם טוב.

הוא שמע את הדלת נסגרת, וראה את מאלפוי נשען עליה, מביט בו.
הארי בלע את רוקו.

"אני גורם לך להרגיש לא נוח?" מאלפוי שאל.

"לא," הארי שיקר. הוא הפנה את תשומת לבו למיטה שמילאה את רוב
החדר, הרבה יותר גדולה ממה שמצפים למצוא בדירה כזאת קטנה.

"אני מתכוון להטיל קסמים שיגדילו את החדר," מאלפוי אמר. עכשיו
הוא עמד מאוד קרוב להארי, והארי הרגיש שהוא משתדל כמה שיותר לא
לגעת בו. "אבל אני צריך לחפש אותם, ואני עצלן."

הארי נחר בבוז. "אם כי זה רק יוכל להועיל לך. איך הצלחת להכניס
לכאן את המיטה הזאת?"

"קסם," מאלפוי אמר. "ברור."

הארי שמח שהחדר חשוך - אולי מאלפוי לא יוכל לראות את מבוכתו.
הוא הזעיף מבטו כשהבין שהוא הסמיק ליד מאלפוי בימים האחרונים
יותר מאשר ליד כל אחד אחר במשך הרבה זמן. הוא הסתובב והתקדם
כמה צעדים כדי להגדיל את המרחק ביניהם, ושם לב מאוחר מדי שהוא
בעצם התקרב למיטה.

מאלפוי סגר את הרווח, כמו חיה המשחרת לטרף, והארי מצא את עצמו
שעון על המיטה. "אני באמת גורם לך להרגיש לא נוח," מאלפוי אמר.
הוא תפס את ידו של הארי. "למה?"

"למה?" הארי חזר. לא היה לו מושג איך לענות על השאלה הזאת.

מאלפוי נענע את ראשו. "אני לא מצליח להבין אם אתה פשוט משחק
אותה קשה להשגה, או אם אתה מפחד."

"אני לא מפחד," הארי אמר. "אולי אני פשוט לא מחבב אותך."

מאלפוי חייך. "אבל אתה כן מחבב אותי. זה ברור. אתה לא יכול
להפסיק להביט בי, ואתה תמיד לחוץ לידי. אפילו עכשיו, אני יכול
להרגיש שאתה רועד."

"אני לא רועד," הארי אמר, מושך את ידו. הוא היה לחוץ משום שהוא
לא הרגיש בנוח, כיוון שלא היה לו שום עניין בלהיות לבד בחדר
חשוך עם דראקו מאלפוי - זאת הייתה הבעיה.

"אני יכול לנשק אותך?" מאלפוי שאל.

הארי הרגיש רעד מוזר עובר בגופו. "אני... סליחה?"

חיוכו של מאלפוי התרחב מעט. "הייתי רוצה לנשק אותך, אם לא אכפת
לך."

"לא טרחת לשאול אותי לפני כן."

"וזאת הייתה טעות," מאלפוי השיב. ידיו נחו על מותניו של הארי,
והוא קירב את גופו אליו. "אני לא אעשה שום דבר שאתה לא רוצה
שאעשה."

הארי הרגיש דקירה מוזרה של אכזבה. הוא לא רצה להצטרך לבקש
כלום. זה היה יכול להיות הרבה יותר קל אם מאלפוי היה אידיוט
ודוחה, אבל הוא פשוט היה נחמד. אפילו מתחשב ורגיש.

הארי בהה בו במשך כמה שניות ארוכות, לא בטוח מה לעשות. לנשק את
מאלפוי לא היה רעיון דוחה - הוא כבר עשה את זה פעם אחת, וזה לא
היה לא נעים. אם הוא יסרב עכשיו מאלפוי יניח שהוא לא מעוניין,
וזה יהיה הסוף. אבל אם הוא יסכים מאלפוי יחשוב שיש לו סיכוי,
וזה היה חיוני לתוכנית שלו.

הארי הנהן.

"סליחה?" מאלפוי אמר. "לא הבנתי את זה."

הארי גלגל את עיניו. "כן. אתה יכול לנשק אותי."

מאלפוי נשען קדימה, מחליק את ידיו סביב גבו של הארי. נדמה היה
כאילו עבר נצח לפני ששפתותיהם נפגשו, כל כך הרבה זמן שהארי החל
להרגיש מתוסכל מכך שזה כל כך אטי. ואז שפתיו של מאלפוי היו
לחוצות על שלו, נעות בעדינות. לשונו נלחצה בין שפתיו של הארי
אחרי זמן מה, אטית ועדינה, והארי נאנח לפני שהצליח לעצור את
עצמו.

העובדה שמאלפוי גבר לא הייתה חשובה - הוא נישק כל כך טוב שכל
מה שהארי הצליח לחשוב עליו היה כמה טוב זה הרגיש, וכמה שהוא
רצה להמשיך להתנשק אתו ככל האפשר. הוא לא הצליח להיזכר בפעם
האחרונה שהוא הרגיש ככה רק מנשיקה, או אם בכלל הייתה פעם כזאת.
זרועותיו נכרכו סביב מאלפוי והוא משך אותו אליו, נדהם מהלהט
ביניהם ומאיך שגופיהם התאימו אחד לשני. זה היה שונה מכל מה
שהוא אי פעם חווה, וזה לא הרגיש לא נוח בכלל. כמעט מתוך הרגל,
יד אחת החליקה מטה לקימור ישבנו של מאלפוי ולחצה, ומאלפוי גנח
לתוך פיו. זה העביר רטט של התרגשות בגופו של הארי והוא לפת את
אחורי ראשו של מאלפוי בידו השנייה והעמיק את הנשיקה, תופס
שליטה עליה.

רק כשהארי הרגיש זקפה נלחצת כנגד ירכו הוא התנתק מהנשיקה. הוא
היה חצי קשה בעצמו, והוא לא רצה לחשוב על המשמעות של העניין -
לא עכשיו. הוא התרחק ממאלפוי, לבו הולם בחוזקה.

"אנחנו לא צריכים לגרום לפנסי לחכות," הוא אמר, מקווה שזה לא
תירוץ קלוש מדי.

מאלפוי השעין את שתי ידיו על המיטה ונשען קדימה, משמיע קול
חנוק. "תן לי דקה." הארי לא הצליח לעצור את עצמו מלגחך,
ומאלפוי העיף אליו מבט מלגלג. "אתה זה שעשית לי את זה. המעט
שאתה יכול לעשות זה להושיט יד ולעזור."

עיניו של הארי התרחבו בתדהמה, אבל הוא הכריח את עצמו לחייך
אליו.
"מצטער," הוא אמר. "תצטרך לטפל בזה בעצמך."

הם יצאו כמה דקות לאחר מכן. פנסי הייתה עסוקה בעריכת השולחן,
ועצרה כדי לשלוח לכיוונם מבט מלא משמעות.

"זה מריח נפלא", הארי אמר בעודו מתיישב.

פנסי קרצה אליו ונעלמה לתוך המטבח המעוגל של הדירה. מאלפוי עקב
אחריה והם נשארו שם זמן מה, לחישות וצחקוקים בוקעים מהדלת.

הם הגיחו מחייכים מהמטבח, כל אחד מהם נושא מגש. פנסי התיישבה
בראש השולחן ומאלפוי התיישב מול הארי, ושניהם בהו בו. הארי
ניסה לא לרעוד תחת מבטם, אבל הוא לא יכול היה שלא להרגיש
מיותר. כל המטרה של העמדת הפנים הזאת הייתה להתקרב אליהם, אבל
הוא לא היה בטוח שזה עבד.

פנסי העבירה צלחת לכיוון הארי, והוא שכח את חוסר הנוחות שלו
למראה התכולה שלה. "קרבונארה?" הוא הרים מבטו אל פנסי בהפתעה.
"זה המאכל האהוב עליי."

היא חייכה והעבירה את ידה בשערה. "יש לי מקורות משלי." היא
קרצה אל מאלפוי, שנענע את ראשו בשעשוע.

זאת לא הייתה הקרבונארה הכי טובה שהוא אי פעם אכל, אבל העובדה
שפנסי ביררה במיוחד מה הוא אהב לאכול גרמה לו להתרגש. הוא היה
חייב להכריח את עצמו להתייחס יותר למה שמאלפוי אמר לאורך
הארוחה, אבל שניהם לא שמו לב. הם ניהלו שיחה נעימה, לפעמים
כוללים אותו בתוכה ולפעמים לא. הארי לא הבין את כל הבדיחות
הפרטיות שלהם, אבל הוא צחק בכל זאת כדי לא לתת את הרושם שהוא
לא נהנה.

מאלפוי התעקש לנקות את הכלים כשהם סיימו, כך שהארי ופנסי
השתרעו על הספה עם כוסות קוניאק. פנסי הייתה פלרטטנית ומתוקה,
וכנראה שתתה לא מעט מהיין האיטלקי שבישלה אתו. היא נשענה על
הספה והניחה את רגליה היחפות בחיקו של הארי, והזיזה אותן קצת
יותר ממה שבאמת היה צריך.

הארי דחף את רגליה ממפשעתו ונשם עמוקות. "דראקו לוקח את הזמן
שלו, לא?"

"הוא כל כך אובססיבי בקשר למטבח," היא השיבה, מותחת את
זרועותיה מעל ראשה. "הוא חולה ניקיון."

"שמעתי את זה." קולו של מאלפוי הגיע מהמטבח.

הארי חייך. "זאת לא תכונה רעה כל כך בשותף."

פנסי גלגלה את עיניה בזלזול מדומה. "אולי זה מקסים כשאתה מזיין
אותו. אבל אני זאת שצריכה להקשיב לו מתבכיין על איך שהשארתי את
המטבח מבולגן במשך יומיים."

הארי לא היה בטוח איך להגיב לזה, אז במקום הוא אמר, "תודה על
ארוחת הערב. היה מאוד נחמד."

פנסי העיפה כרית על ראשו של הארי. "נחמד שיש מישהו לבשל עבורו.
מישהו אחר, אני מתכוונת."

"את לא מבשלת בשביל החבר שלך?" הארי שאל, מנסה ככל האפשר
להישמע אגבי.

"חה." פנסי השיבה. "הייתי מתה."

"הוא לא אוכל?"

"זה לא זה," היא אמרה, מיישרת את החצאית שלה, "למען האמת, אני
לא יוצאת עם אף אחד עכשיו."

"את צוחקת," הארי אמר, כאילו הוא נדהם לשמוע זאת. "אבל את כל
כך יפה ומתוקה ומצחיקה. הייתי חושב שהם רודפים אחרייך
בכמויות."

היא צחקה, והביטה בו שוב. "יש לחשים עבור זה, אבל אני עדיין לא
נואשת מספיק כדי להשתמש בהם. פשוט לא היה לי הרבה מזל עם
גברים." היא הרימה את גבתה.

"אולי פשוט לא פגשת את הגבר המתאים", הארי הציע.

"אולי כן פגשתי את הגבר המתאים," היא השיבה. "אבל אני לא הייתי
הגבר המתאים בשבילו."

"אני מבין," הארי השיב. הוא אחז באחת מכפות רגליה ועיסה אותה,
שומע אותה נאנחת באושר.

"למה דווקא הגברים ההומואים מעסים הכי טוב? אם רק לא היית נגעל
כל כך מלאכול כוס..."

הארי כמעט נחנק. "את תמיד כל כך בוטה?"

"כן!" מאלפוי צעק מהמטבח.

פנסי העבירה את ידה מאחורי ראשה ושלחה תנועה מגונה לכיוון
המטבח. "אבל ככל הנראה אני אאלץ להסתפק, לפחות בזמן הקרוב,
בסקס חסר משמעות עם זרים."

הארי עבר לכף רגלה השנייה. "אני מכיר את ההרגשה. זה מתסכל
להצטרך לשחק את המשחק הזה, ואז... ובכן, לפעמים עדיף לך להישאר
לבד במחלקה הזאת."

"אני אוהבת להגיד לאנשים שיש לי מערכת יחסים עם עצמי," פנסי
צחקקה, "אבל לפעמים, אתה לא רוצה את הזין בתוכך, פשוט... לעשות
את זה כמו משוגע? אין שום קסם שיכול לגרום לך להרגיש ככה."

הארי ניסה לצחוק, אבל זה יצא יותר כמו שיעול.

"אתה יודע למה אני מתכוונת?" פנסי שאלה, מחייכת אליו.

"כן," הארי השיב, מחייך חזרה. "אני מניח שכן."

"אז," פנסי התחילה, ההבעה שעל פניה לגמרי מרושעת, "אתה אוהב
לרדת?"

הארי הכריח את החיוך לא לעזוב את פניו. "כמובן. מי לא?" זה לא
היה שקר לגמרי - כמובן, הוא תמיד ירד רק כדי שירדו לו בחזרה.
למען האמת, הוא אף פעם לא אהב את זה במיוחד, עכשיו שהוא חושב
על זה.

"אני אוהבת את זה," היא אמרה, נאנחת כאילו היא מדמיינת שהיא
עושה את זה ברגע זה, "אני אוהבת איך שזין מרגיש לי בפה."

הארי בלע את רוקו וניסה לא להסיט את מבטו, "כן, אני יודע למה
את מתכוונת."

"אז," פנסי שאלה, מנמיכה את קולה ללחישה, "אתה מעדיף לירוק או
לבלוע?"

הארי כמעט נחנק. "זה לא קצת אישי?" הוא הצליח לשאול.

פנסי צחקה ונשענה כל כך קרוב אליו שהוא חשב שהיא עומדת לנשק
אותו. "אני תמיד בולעת," היא אמרה, מבטאת כל הברה כל כך ברור
שהוא לא יכול היה להימנע מלבהות בשפתיה. אלוהים, הן היו כל כך
אדומות.

אם הוא לא רוצה לבייש את עצמו, הוא חייב לשנות את נושא השיחה.
הוא הסיט את מבטו וליטף את כף רגלה עם אצבע אחת. היא משכה אותה
במהירות, מצחקקת.

"רגישה לדגדוגים?" הוא שאל, מנסה לתפוס את הרגל השנייה. היא
צווחה והזיזה את רגליה, ורגע לאחר מכן הם התקוטטו על הספה,
צוחקים ומנסים לדגדג אחד את השנייה.

"נהנים?"

הארי הרים מבטו וראה את מאלפוי עומד ליד הספה, מביט עליהם
בהבעה מוזרה על פניו. הארי לא הצליח להבחין אם זה היה כעס או
חשד.

"למען האמת, כן," פנסי השיבה. היא שלחה לכיוון מאלפוי חיוך
זחוח. עיניו הצטמצמו והוא הביט בה בחזרה.

הארי ידע שהם עברו את הגבול - מאוד התרחקו ממנו אפילו - והוא
לא ידע איך הוא מרגיש בקשר לזה. הוא התרומם מפנסי ומהספה,
והעמיד פנים שהוא בוחן את שעונו. "אני צריך ללכת, למען האמת.
יש לי ישיבה מוקדמת."

מאלפוי הפנה את מבטו אל הארי, הבעת פניו בלתי ניתנת לקריאה.
"הו."

הארי יישר את חולצתו. "תודה," הוא אמר, מביט בשניהם לחליפין,
"נהניתי מאוד מהארוחה." הוא קרץ לדראקו ופנה לכיוון הדלת.

מאלפוי יצא בעקבותיו, סוגר את הדלת מאחוריו ונשען עליה. "אז...
אתה רוצה לצאת מחר בערב?"

"לצאת?" הארי חזר, מסתובב כדי להביט בו.

"לדייט נורמלי. ארוחת ערב, ריקודים, משהו כזה." מאלפוי חייך
בציפייה, למרות שהבעת הפנים הזאת נראתה מוזרה על פניו, כאילו
הוא אינו רגיל לא לדעת איפה הוא עומד ביחסים עם מישהו.

הארי כמעט הסכים, ואז שינה את דעתו. מאלפוי מוכן לרדוף אחריו,
אחרי הכול, אז אולי עדיף שהוא ימשיך לשחק קשה להשגה בינתיים.
"יש לי משהו לעשות מחר."

חיוכו של מאלפוי נשאר לחלוטין על פניו, כאילו רק מכוח רצונו.
"אולי ביום שלישי, אם כך?"

הארי משך בכתפיו. "אני לא בטוח. אני יכול להודיע לך?" הוא
התחיל לפנות משם, אבל מאלפוי תפס את זרועו ומשך אותו קרוב
אליו.

"אתה בטוח שאתה לא יכול להישאר עוד קצת?" הוא שאל, קולו רק קצת
יותר מלחישה.

עיניו האפורות והקרירות היו פתוחות לרווחה, כמעט מזמינות, ולקח
להארי כמה שניות להיזכר שלא רק שזה דראקו מאלפוי, מישהו שהוא
שנא רוב חייו, אלא גם גבר שמביט בו בצורה זו. הארי לא אהב
גברים - לא ככה. בלי להתחשב באירועים של הערב, הוא היה בטוח
לחלוטין בקשר לכך. הוא בלע את רוקו וניסה לדבר, אבל פיו היה
יבש. הוא ליקק את שפתיו.

ואז הוא נישק את מאלפוי, ולא היה לו שום מושג איך זה קרה. זה
הרגיש נפלא בדיוק כמו קודם בחדר השינה. הוא עצר את הנשיקה
והשעין את מצחו כנגד מצחו של מאלפוי, מבולבל. הוא כרגע ישב על
הספה עם פנסי והיה לגמרי מהופנט ממנה, אבל שנייה לאחר מכן נישק
את מאלפוי וכמעט נעמד לו מכך. זה לא היה הגיוני.

זה בטח רק בגלל שהוא התחרמן מפנסי כל כך. זאת חייבת להיות
הסיבה. ושפתיו של מאלפוי היו פתוחות בדיוק כפי ששפתיה היו,
ואולי קצת אדומות כי הוא נשך אותן.

הארי נאנח. זאת הייתה הסיבה. הוא כמעט השיג את פנסי, ומאלפוי
הפריע. הוא רק חייב להמשיך לשחק במשחק הזה עוד קצת.

הוא הבריש את שפתיו כנגד שפתיו של מאלפוי שוב ונאנח. "מה אני
עומד לעשות אתך?"

זרועותיו של מאלפוי החליקו סביב מותניו, והארי יכול היה להרגיש
שהוא מחייך כנגד שפתיו. "הו, אני יכול לחשוב על כמה דברים.
רוצה שאני אראה לך?"

"לא הלילה," הארי השיב, מתרחק ממנו. הוא נענע את ראשו.

"בפעם אחרת, אם כך." מאלפוי אמר, מחייך.

לא בטוח איך להגיב, הארי הנהן והתעתק.

בדירה שלו, הוא שכב ער במיטה עד אחרי חצות, תחושת שפתיו של
מאלפוי לא עוזבת את שפתיו שלו. הוא נבהל מאיך שהרגיש הערב, אבל
עד כמה שהוא ידע זה יכול להיות נורמלי. הוא היה בטוח לחלוטין
שהוא הטרוסקסואל, אחרי הכול. נשיקה טובה היא רק נשיקה טובה. זה
לא אומר כלום. הוא עצם את עיניו וחשב על רגליה היחפות של פנסי
נוגעות במפשעתו דרך הג'ינס שלבש, ואיך שהיא חייכה אליו
בביישנות ואמרה לו מה היא אוהבת במיטה, וניסה להירדם.

חלק שני

הארי חייך אל רון, ששתה מהלאגר שהזמין כאילו לא שתה כבר שנים.
"יום קשה?"

רון ניגב את פיו בשרוולו. "בערך. אפשר להגיד שזה סוג של
התכוננות."

"עבור מה?"

רון משך בכתפיו ולגם ארוכות. "יש משהו חדש אתך? לא ראיתי אותך
הרבה לאחרונה."

"לא, לא ממש." הארי השיב, בוהה בכוסו.

"שמעתי שאתה יוצא עם מישהו," רון אמר, קולו מהוסס.

הארי פנה להביט בו, מופתע. "באמת?"

רון נאנח, וזז בכיסאו באי נוחות. "אני מניח שאני יכול להבין
למה לא רצית לספר לי. אני מתכוון, זה לא כאילו שלא ידעתי, אבל
אף פעם לא דיברנו על זה, ו - "

"לא ידעת מה?" הארי קטע אותו, לבו הולם בחוזקה.

מבטו של רון נשאר תקוע עמוק בתוך כוסו. "אתה יודע. שאתה...
אוהב בנים."

"אני לא הומו!" הארי השיב, קצת יותר חזק משהתכוון. כמה ראשים
הסתובבו להביט בהם, והארי התכווץ במקומו. למה דווקא הלילה הם
לא הלכו לפאב של מוגלגים? פה רוב האנשים הכירו אותו.

מצחו של רון התקמט. "אבל... אתה לא יוצא עם מאלפוי?"

"שקט, טוב?" הארי סינן, מביט סביבו. "אני לא רוצה שזה יופיע
בנביא מחר."

"אבל זה נכון?" רון שאל, מסמן לברמן להביא סיבוב נוסף של
משקאות. "כי דיברתי עם שיימוס אתמול והוא יוצא עם סוזן בונס,
שעובדת עם פנסי פרקינסון, והיא אמרה שהיית בדירה שלהם די הרבה
לאחרונה."

"רק פעמיים," הארי אמר, וכשראה את גבותיו של רון מתרוממות
בהבעת הפתעה, הוסיף, "וזה לא מאלפוי שאני מעוניין בו. זאת
פנסי."

רון עצר לסיים את משקהו ולשלם לברמן על הסיבוב הנוסף. "אז...
אתה מעוניין בפנסי, אבל אתה יוצא עם מאלפוי?"

"כן, בדיוק."

רון מצמץ. "זה ממש דפוק, הארי."

"זה סיפור ארוך," הארי מלמל. הוא שתה את מה שנשאר מהלאגר
הראשון שלו, ודחף את הכוס לאורך הבר. "כולם חושבים שאני
הומו?"

"לפחות כל מי שעובד עם סוזן, אני מניח," רון השיב. "אתה יודע
איך המחלקה הזאת פועלת. ושיימוס - ובכן, אני רק אגיד לך שהוא
לא נשמע מופתע. ולמען האמת, הארי, אני בעצמי די חשבתי על זה."

הארי שמח שהאור בפאב מעומעם, כי הוא ידע שהוא מסמיק. "אתה...
אתה חושב שאני הומו?"

רון נראה כאילו הוא מרגיש לא בנוח. "ובכן, אתה יודע... אף פעם
לא הייתה לך חברה למשך יותר מכמה שבועות."

"יצאתי עם אחותך, רון!"

"לפני חמש-עשרה שנים בערך... וזה לא הלך לשום מקום, נכון? ולא
ממש יצאת הרבה מאז."

"הייתי די עסוק, אם אתה לא זוכר," הארי השיב. "אתה יודע, הצלתי
את העולם וכל זה?"

רון עיווה את פניו. הוא שתה עוד קצת מהלאגר שלו, ונראה כאילו
הוא מנסה להכריח את עצמו להביט בהארי. "הייתי לידך לאורך כל
זה, אתה יודע. ואני המשכתי עם החיים שלי."

"אין לך חברה."

"לא, אבל היו לי הרבה קשרים דפוקים עם נשים מרוכזות בעצמן,
וחשבתי שאני מאוהב בכל אחת מהן. בסופו של דבר התברר שהן כלבות
מטורפות, אבל לפחות ניסיתי."

"מה עם הרמיוני?" הארי השיב. "אתה בטח לא מחשיב אותה כחלק מ -
"

"אתה יודע איך הרגשתי כלפיה," רון קטע אותו, "וכמה אני מתחרט
על מה שקרה. אבל זה לא קשור אליי. זה קשור אליך, ואל העובדה
שלא הייתה לך חברה רצינית... אף פעם."

הארי נשך את שפתיו. במשך שנים הוא אמר לעצמו שהוא פשוט לא מצא
את האישה הנכונה, ושזאת הייתה הבעיה. או שהוא פשוט היה מאוד
בררן, והוא יצטרך למצוא מישהי מאוד מיוחדת שתעמוד בתנאים שלו.
אבל מה אם זאת לא הייתה הבעיה בכלל? מה אם הוא לא מצא את האישה
שהוא רוצה בגלל שהוא לא באמת רוצה נשים?

הוא הדף את המחשבה הזאת ממוחו. הוא חיבב את פנסי, אחרי הכול.
לפחות הוא חשב שהוא יחבב אותה, אחרי שהוא יכיר אותה. היא יכולה
להיות האישה שהוא חיכה לה. ואם כולם חשבו שהוא הומו, זה יכול
רק לפעול לטובתו. אחרי הכול, ככל שיותר אנשים יחשבו שהוא הומו,
כך פנסי תאמין לזה יותר - מה שיגרום לה לרצות אותו יותר.

הארי הביט ברון. "אני עובד על זה, טוב? בינתיים, תעשה לי טובה
- אם מישהו שואל אותך על השמועה שאני הומו, אל תכחיש אותה."

"לא להכחיש אותה?!" רון חזר בתדהמה. "הארי, אתה בטוח שאתה יודע
מה אתה עושה?"

הארי חייך והרים את כוסו. "בהחלט."

מאלפוי דפק על דלת דירתו של הארי בשמונה בערב בדיוק. הארי
הזעיף את פניו כשהלך לכיוון הדלת, מושך חולצה על ראשו. מסיבה
מסוימת, הוא חשב שמאלפוי יאחר.

הם התעתקו לתחנת התעתקות ליד רחוב ג'ראד והלכו לכיוון "מסעדת
לינג", מסעדה השייכת לקוסם סיני זקן עם זקן ארוך ועין אחת.
אשתו של לינג הושיבה אותם, רוטנת ופונה להביט בהם מדי כמה
שניות. הם עברו ליד מיכלים ענקיים שהכילו יצורים ימיים שהארי
אף פעם לא ראה בעבר והיו חייבים לטפס מעל מלתעות של דרקון
מפוחלץ, כדי להגיע לחדר האוכל האחורי של המסעדה.

מר לינג בעצמו הגיע לקחת את ההזמנה שלהם, עינו האחת קבועה על
צלקתו של הארי כל הזמן. מאלפוי הזמין עבור שניהם מאחר שהארי אף
פעם לא היה שם לפני כן. לינג רטן בתגובה והלך משם בדיוק
כשמאדאם לינג חזרה עם קומקום תה רותח, שני ספלים, וכמה בקבוקי
בירה. היא מלמלה משהו בסינית כשהלכה משם, מנענעת את ראשה.

"היא קצת עצבנית, אבל האוכל טוב." מאלפוי אמר כשהיא התרחקה
משם.

"יש לי תחושה שהיא לא מרוצה מזה." הארי השיב, מוזג לעצמו כוס
תה.

"ממה?" מאלפוי שאל. "מאתנו? אין שום דבר להיות לא מרוצה ממנו
עדיין." הוא קרץ אל הארי ומזג לעצמו כוס תה.

הארי עצר את עצמו מלהתכווץ במושבו, וניסה לשנות את הנושא
במקום. "אז אתה עובד עבור אגודה פרטית?"

מאלפוי הנהן. "זאת עבודה טובה בשבילי. יש לי קשרים וכישורים
חברתיים בשבילה - או לפחות זה מה שאמרתי להם כשהם שכרו אותי."

"ואני מניח שהם לא שאלו שאלות?"

מאלפוי חשק את שפתיו. "למרות שניסיתי לא להתבלט במהלך שנות
המלחמה, שם המשפחה שלי עדיין הספיק לגרום לי בעיות אחריה. שלא
כמו משרד הקסמים, לאגודה לא היה אכפת מזה."

הארי תהה אם מאלפוי יודע שהארי מודע למה שהוא באמת עשה במהלך
המלחמה, אבל הוא חשב שמוטב לא להגיד כלום. הוא לגם מהתה שלו
במקום זאת.

"ומה אתך?" מאלפוי שאל.

"אני עובד במשרד הקסמים, במחלקה הפיננסית."

עיניו של מאלפוי התרחבו מעל כוס התה שלו. "אתה גובה מסים?"

"הו, לא," הארי השיב, מחייך. "אני רק חוקר חברות חשודות. בעיקר
בנקים לאחרונה. אז אתה לא צריך לדאוג שאני אתרגז ואעשה לך
ביקורת פתע או משהו."

"טוב," מאלפוי אמר, נשען בחזרה על מושבו, "אבל אני מאמין שתדע
עם מי לדבר בקשר לזה."

הארי משך בכתפיו, ולפני שהשיחה המשיכה האוכל שלהם הגיע. מאדאם
לינג שלחה את הצלחות מעלות האדים אל שולחנם בעזרת שרביטה,
ובדקה את תכולת קנקן התה לפני שטפחה עליו עם שרביטה ומילאה
אותו. הארי חייך אליה, אבל היא רק הזדעפה בתגובה וצלעה משם.

"ידידותית", אמר הארי.

"ואפילו יותר אם אתה לא משאיר טיפ נדיב", אמר מאלפוי, שם אורז
בצלחתו.

נושא השיחה שונה לקווידיץ', נושא שהארי סוף כל סוף הרגיש נוח
אתו. הוא הופתע מכך שמאלפוי עקב אחרי כל הקבוצות והמשחקים
הגדולים, ולא רק שידע עליהם כמו הארי, אלא היה כמעט יותר נלהב
ממנו בנושא. הארי הבין שהוא לא חשב שגבר הומו יתעניין כל כך
בספורט, וכעס על עצמו על כך שחשב בסטריאוטיפים.

לאחר שש מנות והרבה סיבובי שתייה של טסינג טאו, הם יצאו לרחוב
הסואן, מבהילים כמה מוגלגים שלא יכלו לראות את המסעדה שממנה
יצאו.

"אופס," מאלפוי מלמל, ומשך את הארי שעמד מול קבוצה של נערים.
"אני שוכח את החלק הזה לפעמים."

הם פילסו את דרכם ברחוב, לכיוון מועדון שמאלפוי אמר שהוא רוצה
ללכת אליו. להקלתו של הארי, הסתבר שזה היה מועדון מוגלגי. הדבר
האחרון שהוא צריך זה שיזהו אותו במועדון גאים ויפרסמו את זה
בעיתונים.

מאלפוי משך אותו לתוך סמטה כדי לשנות את הבגדים שלהם למשהו
מתאים יותר למועדון, ואז הם נעמדו בתור להיכנס פנימה. להארי
הייתה הזדמנות להביט באנשים סביבם כשהם חיכו. היו גברים ונשים
שהיו התגלמות הסטריאוטיפים בלבוש ובהתנהגות שלהם, בעוד אחרים
לא נראו מאוד שונים ממנו. הוא תהה אם כל מי שהלך למועדון הזה
היה הומוסקסואל.

בפנים, מאלפוי קנה לו שתייה ולקח אותו למעקה שממנו יכלו לצפות
על רחבת הריקודים. הוא כבר שילם על ארוחת הערב והכניסה
למועדון, והארי התחיל להרגיש לא נעים בגלל המחיר של כל הערב.

"אני אקנה את הסיבוב הבא," הוא אמר, חצי צועק מעל המוזיקה
הרועשת.

"מה?" מאלפוי צעק חזרה, נשען לעברו.

"אמרתי שאני אביא את הסיבוב הבא של המשקאות," הארי חזר, שפתיו
מאוד קרובות לאוזנו של מאלפוי עכשיו.
מאלפוי החליק את זרועו סביב מותניו ומשך בכתפיו. "אם אתה
רוצה", הוא אמר, לוחץ את אפו כנגד אוזנו של הארי, ואז נישק את
לחיו לפני שהתרחק ממנו שוב.

הארי הביט לכיוון רחבת הריקודים, מרגיש מבולבל לחלוטין. קרבתו
והתנהגותו של מאלפוי היו חייבים לגרום לו להרגיש שלא בנוח, אבל
הוא לא הרגיש כך בכלל. למען האמת, הוא כמעט אהב את תשומת הלב.
הוא נענע את ראשו - הוא חייב להיות נואש לתשומת לב אם הוא מוצא
את התנהגותו של מאלפוי מושכת.

"רוצה לרקוד?" מאלפוי שאל, פיו קרוב מאוד שוב לאוזנו של הארי.


הארי היסס: הוא לא היה רקדן טוב במיוחד, אבל זה בטח יהיה יותר
מעניין מאשר לעמוד פה ולנסות לדבר אחד עם השני מעל המוזיקה.
הוא שתה את שארית המשקה שלו והנהן.

מאלפוי גיחך כשראה את כוסו הריקה של הארי, אבל גם סיים את
המשקה שלו לפני שמשך את הארי לרחבת הריקודים. הארי ראה את
הנחילים הגדולים של האנשים מאיפה שעמד לפני כן, אבל מה שהוא לא
ראה משם היה אנשים כרוכים אחד סביב השני לאורך הקירות, חלקם
עושים דברים שהארי לא היה בטוח שחוקי לעשות בפומבי.

הוא לא הצליח לעצור את עצמו מלבהות באיש שכרע על ברכיו, יורד
לגבר אחר. מאלפוי צחק ומשך את הארי משם. "נו, נו, פוטר. קצת
נימוס."

"אני חושב שצריך להגיד את זה להם," הארי השיב, בקושי מצליח
למנוע מעצמו להסיט את מבטו בחזרה אליהם. זה היה משהו שהוא לא
ראה אף פעם לפני כן - ובכן, אם לא מחשיבים פורנו.

המוזיקה הייתה מאותו סוג של המוזיקה הקצבית שהתנגנה במסיבה
שבוע לפני כן, ולהארי היה קל להתנועע לצליליה. מאלפוי, מסתבר,
היה רקדן טוב מאוד ומשך את תשומת לבם של הרבה מהגברים שהיו
סביבם.

הוא נראה די טוב, הארי חייב להודות. תווי הפנים שלו, שתמיד
נראו לו מחודדים בתקופת בית הספר, התבגרו למשהו שהדרך היחידה
לתאר אותו היא מפוסל - במיוחד כשהאור מרחבת הריקודים מרצד
עליהם. גופו היה רזה - אבל לא צנום - ושרירי, בצורה שבה כל גבר
היה מקנא. החולצה הלבנה שלבש נצמדה לחזהו, ושערו היה מבולגן
קלות, בתסרוקת מאוד אופנתית. גובהו גרם לו להיראות מרשים, והיה
ברור שהארי לא היה היחיד ששם לב לכך.

בחור שרירי וחסר חולצה התקרב אליהם, בוהה במאלפוי בתאווה
מוסתרת בקושי. הוא פילס את דרכו ביניהם והתחיל לרקוד סביב
מאלפוי. מאלפוי צחק, זורק את ראשו אחורה ומסתובב כך שגבו היה
מכוון אל האיש, נלחץ אליו. כשידיו של האיש שוטטו על חזהו של
מאלפוי, הארי בקושי הצליח שלא לזעוף אליו. אבל מאלפוי השאיר את
עיניו קבועות על הארי, כאילו הוא רצה לראות כמה זמן הארי מסוגל
לצפות בזה. הארי נענע את ראשו, רוטן, ומאלפוי סימן לו להתקרב
אליו, מחייך.

הארי, למרות רצונו, עשה זאת ונתן למאלפוי למשוך אותו אליו.
האיש שרקד מאחורי מאלפוי זז הצדה ורקד סביב שניהם, ידיו
משוטטות לאורך הגב של שניהם ויורדות יותר למטה. הארי ניסה ככל
שיכל לא להרגיש שלא בנוח, אבל כנראה ראו את זה עליו כי מאלפוי
כרך את זרועותיו סביבו וסובב אותם כך שהבחור לא יוכל להגיע
אליו.

ואז מאלפוי נישק אותו, והארי שכח איפה הוא למשך כמה רגעים. הוא
העביר את ידיו אל מאחורי גבו של מאלפוי ומשך אותו צמוד אליו,
כמעט נמס מהתחושה של הלשון הנעה סביב לשונו.

אחרי מה שיכול היה להיות חצי שעה או רק דקה אחת, מאלפוי עצר את
הנשיקה והוביל את הארי אל פינה חשוכה ומבודדת בצד. דאגה החלה
לבעבע בגופו, אבל מאלפוי לחץ אותו כנגד הקיר ונישק אותו שוב,
והוא הפסיק לחשוב לחלוטין.

הוא הרגיש את ידיו של מאלפוי נעות על חזהו, עולות למעלה מתחת
לחולצתו, אבל לא היה לו אכפת. אף אחד לא נגע בו כל כך הרבה זמן
וזה הרגיש טוב. האלכוהול שהוא כילה הערב התפרץ בבת אחת,
והשילוב של זה עם פרץ ההורמונים גרם לכך שהוא בקושי הצליח
להמשיך לעמוד. הוא היה מודע בשולי תודעתו לעובדה שלשניהם עומד,
אבל מסיבה מסוימת זה לא הפריע לו. שניהם היו גברים, אחרי הכול,
וזה משהו שקורה להם מדי פעם. זה לא משהו רציני.

ואז מאלפוי עשה משהו שהארי לא ציפה לו: הוא נשען על הארי כך
שחיכך את שניהם ביחד.

הארי לא הצליח לעצור את הגניחה שנפלטה מבין שפתיו, וגם לא גופו
שלו שמשך את שניהם אחורה להישען על הקיר. זה הרגיש נפלא, למרות
שהסיטואציה גרמה לו להרגיש מוזר. הוא התחיל לחבב את מאלפוי,
ועם כל כך הרבה אלכוהול במערכת שלו הוא אפילו היה מוכן להודות
שהוא נמשך אליו. אבל יש רק כיוון אחד שאליו ייקח אותם כל
העניין, והוא לא היה בטוח שהוא אהב את הרעיון.

"דראקו," הוא הצליח להגיד בין נשיקות, "אני לא חושב - "

"שקט," מאלפוי השיב, פתח בעזרת יד אחת את הכפתור במכנסיו של
הארי, והכניס אותה פנימה. התחושה של האצבעות של מאלפוי מלטפות
את העור החשוף שלו גרמה לעיניו של הארי להתגלגל אחורה בראשו.
כשמאלפוי התחיל לפתוח גם את הרוכסן, תפס את האיבר שלו בידו
והתחיל ללטף הוא כבר לא הצליח לתפקד.

"אלוהים," הארי הצליח לפלוט לאחר כמה שניות. זה באמת קורה?
הסיטואציה הזאת הזכירה לו חלק מחלום שהיה לו בימים האחרונים.

אולי זה לא יהיה נורא כל כך לתת למאלפוי להמשיך עם זה. אחרי
הכול, הוא היה מאוד מתוח לאחרונה, ולפעמים לעשות ביד במקלחת
פשוט לא מספיק. כמו שפנסי אמרה - לפעמים פשוט צריך לגמור עם
מישהו אחר. הוא היה חייב להודות שהרעיון לזיין את מאלפוי נהיה
יותר ויותר מושך כל הזמן. או שהוא יזיין אותו. אולי זה לא יהיה
גרוע כל כך. עובדה שהיו גברים שאהבו את זה. גם נשים אהבו את
זה.

בושה והתרגשות החלו לפעפע בתוכו לאור המחשבה הזו. למה שהוא
יחשוב על זה בכלל? הוא לא ידע כלום על הדברים האלה. הוא לא
הומו.

החלק במוח שלו שהיה אחראי על לשים לב לדברים - כמו למשל העובדה
שדראקו מאלפוי עושה לו ביד במועדון הומואים - היה חייב לצחוק
על המחשבה הזאת.

היד של מאלפוי שהייתה בתוך המכנסיים שלו המשיכה לזוז, והוא חש
משהו נלחץ לירך שלו שהיה בלי ספק זקפה, אבל הוא היה כל כך קרוב
לגמור בעצמו שלא הייתה לכך שום חשיבות. הקיר הדביק מאחוריו,
שפתיו של מאלפוי על שלו, היד הזאת מלטפת אותו - כל זה התערפל
סביבו עד שהוא גמר, חזק, וגנח לתוך פיו של מאלפוי.

הוא עצם את עיניו ונתן לראשו לנחות על הקיר מאחוריו, המוזיקה
ממלאת אותו, דוחקת את המחשבות שגרמו לו להיות על סף הפאניקה.
פשוט תירגע, הוא אמר לעצמו. זה לא היה משהו רציני.

נשימותיו הרדודות והמהירות של מאלפוי גרמו לו לפקוח את עיניו
שוב. עיניו של מאלפוי היו עצומות בחוזקה והוא חרק את שיניו, יד
אחת מונחת על הקיר מאחורי הארי. הארי הנמיך את מבטו וראה את
ידו של מאלפוי נעה במהירות בתוך מכנסיו שלו. הוא רצה להסיט את
ראשו, אבל מצא את עצמו מרותק למראה איברו של מאלפוי מופיע
ונעלם שוב בתוך ידו, מכוסה ברטיבות שסביר מאוד להניח שהייתה
הזרע של הארי.

הוא הביט בפניו של מאלפוי שוב בדיוק כשגמר, בדיוק בזמן לראות
את לסתו נשמטת ואת לחייו מתאדמות. דראקו לא השמיע צליל, אבל גם
הארי היה ככה כשאונן. הארי לא הצליח לזכור מתי הייתה הפעם
האחרונה שהוא ראה פנים של מישהו גומר. זה היה מדהים ואינטימי,
אפילו אם לו היה מעט מאוד קשר לכך.

עיניו של מאלפוי נפתחו לאחר כמה שניות, והוא חייך אל הארי.
"סליחה - לא יכולתי לחכות."

הארי משך בכתפיו, לא בטוח למה מאלפוי מתנצל.

"רוצה לרקוד עוד קצת?" מאלפוי שאל, רוכס שוב את מכנסיו.

הארי כמעט צחק, מופתע מכמה אגבי מאלפוי היה בקשר לכל העניין.
"אני... בטח."

מאלפוי חייך ותפס את ידו של הארי, מושך אותו חזרה אל רחבת
הריקודים. ידו הייתה עדיין דביקה מעט, אבל מסיבה מסוימת להארי
ממש לא היה אכפת.

"הארי? אתה אתנו?"

הארי מצמץ והרים מבטו אל שישה פרצופים שבהו בו מסביב לשולחן.
הוא התכווץ בחוסר נוחות. "סליחה, מה הייתה השאלה?"

קולינס צמצמה את עיניה. "שאלתי אותך מה אתה חושב על ההצעה של
רודין. לעזאזל, פוטר - לילה קשה?"

הארי הסיר את משקפיו ולחץ על גשר אפו. "כן, אפשר להגיד שכן."

הפגישה המשיכה, משעממת וארוכה, והארי בקושי הצליח להתרכז. הוא
נשאר עם מאלפוי יותר מדי מאוחר אתמול בלילה, והוא לא הצליח
להפסיק לחשוב על מה שקרה במועדון - ועל המשמעות של כל העניין.

נוויל תפס את זרועו בדרך החוצה. "אתה בסדר?"

הארי משך בכתפיו. "אני בסדר. רק עייף."

גבותיו של נוויל התכווצו. "אף פעם לא ראיתי אותך כל כך מוטרד,
הארי. זה בגלל...?" הוא הביט בהארי במבט מלא משמעות.

"לא, כמובן שלא," הארי השיב, אבל כשראה את גבותיו של נוויל
מתרוממות בחוסר אמון הוא נכנע. "אולי."

נוויל החווה בראשו לכיוון המשרד שלו. "בוא."

הארי נכנס אחריו למשרד והתמוטט לתוך כיסא ליד שולחנו של נוויל.
נוויל סגר את הדלת, הלך לכיוון השולחן ונשען עליו. הוא לא אמר
מילה.

הארי נאנח שוב. "אני פשוט עייף, בעיקר. אני יודע שלא הייתי
צריך לצאת עד מאוחר כל כך."

נוויל לא הגיב - הוא פשוט בהה בהארי והמתין.

"הלכנו לאיזה מועדון, ושתיתי יותר מדי ו..." הארי לחץ את ידו
אל מצחו - ראשו החל לכאוב כשהוא חשב על זה.

"אלוהים," נוויל אמר. "שכבת אתו, נכון?"

"לא!" הארי זעק במהירות. "אני מתכוון... לא באמת."

נוויל נחר בבוז. "או שעשיתם סקס או שלא. איזה אחד מהם נכון?"

"הוא... עשה לי, עם היד שלו ואז הוא... עשה לעצמו." הארי הרגיש
את לחייו מתלהטות. הוא ונוויל אף פעם לא דיברו על סקס, ולדבר
על זה בפעם הראשונה תחת הנסיבות האלה היה מביך.

"הוא עשה לך ביד," נוויל קרא. הארי הנהן, ונוויל נאנח. "אני
שונא לבשר לך את זה, הארי, אבל אני חושב שזה נחשב כסקס."

"אבל אני לא עשיתי לו כלום," הארי התווכח. "הוא די תקף אותי,
ואני עמדתי שם. לא נגעתי בו בכלל. לא ככה, לפחות."

"גמרת?" נוויל שאל. הארי הביט בו בחדות, בולע את הרצון להגיד
לנוויל שזה לא עניינו. נוויל הסיט את מבטו. "אני לא רוצה
להיכנס לפרטים הקטנים, אבל אני חושב שאתה צריך להכיר בעובדה
שעשית אתו סקס."

הארי התכווץ בכיסאו ועצם את עיניו. נוויל צדק, כמובן, אבל הוא
באמת שלא רצה להודות בכך. "אני הומו?" הוא שאל לבסוף.

"רק אתה יכול לענות על השאלה הזאת," נוויל השיב, קולו עדין.
"איך אתה מרגיש כשאתה אתו?"

"הוא לא רע," הארי השיב. הוא בהה בכתם על החולצה שלו ונאנח.
"אני מניח שאני מחבב אותו."

"אתה נמשך אליו?"

הארי לא הצליח להרים מבטו אל נוויל. "כן."

"זה מרגיש לך שונה מלהימשך לבחורה?"

הארי משך בכתפיו. "אני לא יודע."

נוויל נאנח. "הרבה אנשים נמשכים למישהו מאותו המין מדי פעם,
אבל זה לא אומר שהם הומואים."

"אבל הם לא שוכבים אתם."

נוויל צחק חלושות. "תהיה מופתע. אבל לעשות סקס עם מישהו זה לא
מה שהופך אותך להומו, הארי. לא הכול קשור לסקס. זה קשור לאיך
אתה מרגיש, מה אתה רוצה, במי אתה מתאהב."

גבותיו של הארי התכווצו. "אתה היית מאוהב פעם?"

"כן," השיב נוויל, קולו חלש. "כמה פעמים."

"אני לא," הארי אמר. "תמיד חשבתי שפשוט לא הכרתי את הבחורה
הנכונה, אבל..." הוא לא יכול היה לסיים את המשפט.

"מה עם פנסי? התחלת את כל זה בגללה."

הארי נענע את ראשו. "אני לא יודע."

נוויל נשען קדימה ואחז בכתפו של הארי. "זה בסדר, הארי. אתה לא
חייב לדעת את התשובה עכשיו."

"קל לך להגיד," הארי השיב, אבל ידע שנוויל צודק גם בקשר לזה.

"תודה שפגשת אותי לארוחת צהריים," הארי חייך אל פנסי, שנעצה את
מזלגה בחתיכת עגבנייה בפאניני שלה.

"כמובן," היא השיבה, קורצת אליו. "לא הייתה לי אפשרות לדבר אתך
כשדראקו לא בסביבה."

"אני יודע," הארי השיב, מחייך. זאת הייתה המטרה של הפגישה הזאת
- לראות אם יש משהו ביניהם אחרי הכול. הוא היה לחוץ מזה כל
הבוקר, עד כדי כך שבקושי הצליח להתרכז. "אמרת לדראקו שאנחנו
נפגשים?"

"לא. הייתי צריכה?"

הארי משך בכתפיו ונגס בכריך שלו.

"אני לא חושבת שאני אספר לו. הוא לא קנאי בדרך כלל, אבל יש בך
משהו שגורם לו להתנהג שונה."

"באמת?" הארי שאל, מסוקרן.

פנסי הנהנה ולגמה מהשתייה שלה. "בדרך כלל הוא לא צריך להשקיע
מאמץ בדברים האלה, אבל אתה היית קשה להשגה בשבילו." היא נשענה
קדימה והנמיכה את קולה ללחישה. "הוא אמר לי שלא שכבתם אפילו,
וכבר עברו שבועיים!"

הארי ניסה לא לגחך - אז גם מאלפוי לא החשיב את מה שקרה כסקס.
"רוב החברים שלו קופצים מיד למיטה, אם כך?"

פנסי נחרה בבוז. "אי אפשר לקרוא להם חברים. סטוצים, אולי. הוא
לא ממש יוצא עם אנשים, אתה יודע."

"הוא יצא אתך, לא?" הארי שאל, מקווה שהוא לא לוחץ יותר מדי.

חיוכה של פנסי דהה. "זה היה לפני הרבה זמן, לפני שהוא יצא
מהארון. אנחנו חברים כל כך טובים עכשיו שנראה כאילו זה רק היה
חלום."

"ולא יצאת עם אף אחד מאז?"

"הו, לא," פנסי צחקה. "יצאתי עם הרבה גברים. זה פשוט... זה לא
הסתדר." היא נגסה בכריך שלה והביטה לתוך עיניו.

הארי השיב לה מבט, גבותיו מתכווצות בריכוז. אם הוא נמשך אליה,
הוא היה מרגיש משהו עכשיו, לא? הוא חיכה, אבל כל מה שהוא הרגיש
היה חרדה שבעבעה לו בבטן.

"אני מחבבת אותך, הארי," היא אמרה לבסוף. "אני לא בטוחה למה
שנאתי אותך כל כך בתקופת בית הספר."

"כי הייתי בגריפינדור?" הארי הציע, לא מסוגל להיפטר מהכעס
שבקולו. "כי דראקו שנא אותי?"

"אני חושבת שאתה שנאת אותו יותר," היא אמרה, עיניה קודחות לתוך
עיניו שלו. "אז למה אתה מחבב אותו עכשיו?"

הארי מצמץ. "אני לא יודע. למה את שואלת אותי את זה?"

פנסי משכה בכתפיה וחזרה להתעסק עם השתייה שלה. "דראקו ואני
חיינו יחד שנים, וראיתי אותו מזיין יותר גברים משיכולתי או
רציתי לספור. אף אחד מהם לא היה חשוב לו, ולא היה לו אכפת מהם.
אבל אתה..." היא נעצרה וניסתה לייצב את עצמה. "אני חושבת שהוא
באמת מחבב אותך, הארי. ואתה לא כמו כל האחרים. אתה נראה לי
מהסוג שמעוניין יותר במערכת יחסים, והוא צריך את זה. אף פעם לא
הייתה לו אחת כזאת."

"אני..." הארי התחיל, ובלע את רוקו. "גם לי לא הייתה, למען
האמת. לא היה לי שום קשר שאני יכול לקרוא לו מערכת יחסים
מאז..." הוא עצר, לא בטוח בעצמו. למה הוא מספר לה את זה? הוא
שכח את המטרה של הפגישה הזאת מתישהו בדקות האחרונות.

"אני מחבבת אותך הארי, באמת שכן. אבל דראקו הוא החבר הכי טוב
שלי. אם הרגשות שלך כלפיו לא באמת אמיתיים - אם תפגע בו, אני
אף פעם לא אסלח לך." עיניה של פנסי היו כהות וגדולות, והארי
ידע שהיא מתכוונת לזה. הוא בהה בה בחזרה, והקשר שבבטנו התהדק.


"אני... אני מחבב אותו. באמת שכן. ואני גם מחבב אותך."

"יופי," היא אמרה. היא נראתה רגועה שוב.

הארי בהה בכריך החצי-אכול שלו. בעיקרון, הוא נדפק.

הנקישה על דלתו של הארי בחצות העירה אותו - הוא נרדם על הספה
כשראה טלוויזיה. הוא פזל לכיוון השעון שעל הקיר כשנעמד, ורק
כשידו נסגרה על הידית באמת קלט מה השעה. הוא נעצר, נותן לעצמו
רגע להירגע. הוא מצא את שרביטו על השולחן והטיל קסם ניקיון על
החדר בדיוק כשהדפיקה על הדלת נשמעה שוב. העץ נצנץ ונהיה שקוף,
והארי כמעט צעק בהפתעה. זה היה מאלפוי, לבוש בגלימת מסע. הוא
זעף לכיוון הדלת והרים את ידו כדי לדפוק שוב.

הארי פתח אותה. "מה אתה עושה פה?"

"רק חשבתי לקפוץ לרגע," מאלפוי השיב. "חשבתי שאולי תרצה לצאת."


"אמצע הלילה עכשיו." הארי אמר.

"זה הזמן הכי טוב לצאת."

"יום שלישי היום."

מאלפוי משך בכתפיו. מבטו נע על הארי בעניין, ורק אז הוא נזכר
שהוא לא לובש חולצה. הוא היה עייף מדי בשביל שיהיה לו אכפת -
למרות שהוא בטח לא צריך לעמוד במפתן חצי עירום. הוא צעד אחורה
וסימן למאלפוי להיכנס, סוגר את הדלת מאחוריו.

"הייתי מציע לך משהו לשתות, אבל נגמר לי הכול," הארי אמר.
"ואני חייב להודות שהערת אותי."

"ברור," מאלפוי השיב, בוחן את הספה המבולגנת. נדמה היה שהוא
מוצא את הסיטואציה משעשעת.

"אתה לא צריך לעבוד בבוקר?" הארי שאל בעודו מתיישב על הספה
ומפהק.

"כן," מאלפוי אמר, מוריד את גלימתו ומניח אותה מקופלת על
הכיסא. "אבל לא הייתי בבית במשך כמה ימים ורציתי לראות אותך."

הארי העביר את ידו בשערו. "באמת תהיתי לאן נעלמת."

למען האמת, הוקל לו. הוא לא שמע ממאלפוי כלום מאז ארוחת
הצהריים שלו עם פנסי, והוא התחיל לתהות אם היא סיפרה לו משהו
על השיחה שלהם והבהילה אותו.

"זה היה די פתאומי," מאלפוי המשיך. "אפילו לא הלכתי הביתה
עדיין. באתי ישר לפה."

הארי פיהק שוב, נשען על גב הספה. "ואני מותש. אנחנו יכולים
לצאת בפעם אחרת?"

"כמובן." מאלפוי כרע ברך מול הארי והניח יד על כל אחת מברכיו,
חיוכו רחב וזדוני.

הארי הרגיש את האדרנלין רץ בגופו. "מה אתה עושה?"

חיוכו של מאלפוי התרחב והוא העלה את ידיו במעלה ירכיו של הארי.
"אני משתגע, אתה יודע. בדרך כלל אני לא צריך לחכות כל כך הרבה
זמן כדי לטעום מישהו."

"הו?" הארי השיב, מנסה ככל האפשר להישמע אגבי. הוא היה צריך
למחות, אבל הזין שלו כבר התחיל להתקשות למראה מאלפוי על ברכיו
עם הבעת רעב על פניו.

"חשבתי על זה כל היום," מאלפוי המשיך. הוא העביר את אצבעותיו
לאחורי ברכיו של הארי ומשך אותו קדימה, כך שירכיו היו על קצה
הספה.

"חשבת על מה?" הארי שאל. קולו רעד מעט במילה האחרונה.

ידיו של מאלפוי טיפסו במעלה פיג'מת הפלאנל שלו שוב, והוא מיקד
את מבטו באוהל שנוצר במפשעתו של הארי. הוא נשען קדימה ואז הרים
את מבטו אל פניו של הארי. "הזין שלך בפה שלי," הוא לחש, ואז
לחץ את פיו הפתוח לבד המכסה את איברו של הארי.

הוא נשף, והארי נשם במהירות כשהרגיש את החום והלחץ הקל באזור.
אסור לו לתת לזה להמשיך. הוא צריך להפסיק את זה עכשיו, לפני
שיהיה מאוחר מדי. הוא היה חרמן וקצת נואש, אבל זאת לא הייתה
סיבה לתת למאלפוי -

מאלפוי התחיל להזיז את פיו על איברו דרך הבד, מתחיל בכיפה
ויורד למטה באטיות, תופס את הפלאנל וקצת עור בשיניו בעדינות
כשזז. הארי ניסה לשמור על נשימתה סדירה, נאבק לא להשמיע קול,
אבל כשמאלפוי הגיע לאשכים שלו, הארי לא הצליח לעצור את עצמו
יותר.

"הו אלוהים," הוא אמר, ותפס את ראשו של מאלפוי בידיו. הוא ניסה
למשוך אותו למעלה לנשיקה.

אבל למאלפוי היו תוכניות אחרות. הוא השתחרר מאחיזתו של הארי
ונשען אחורה על עקביו, מחייך. "אז, מה אתה רוצה שאני אעשה?"

"מה?" הארי שאל.

"תגיד לי מה אתה רוצה," מאלפוי אמר, מבטו נפל בחזרה אל מפשעתו
של הארי והוא ליקק את שפתיו. "אני אעשה מה שתרצה." עיניו
התרוממו להביט בהארי שוב. "הכול."

הארי גנח, לא מסוגל לעצור את עצמו. לא מצליח למנוע זאת, מוחו
התמלא בתמונות של מה שהוא רצה לעשות למאלפוי - חצי מהם הוא
בכלל לא היה בטוח שניתן לעשות. ידו נעה לכיוון מפשעתו מתוך
הרגל, אבל מאלפוי העיף אותה משם.

"הו, לא. זה שלי הערב. אני היחיד שמותר לו לגעת בזה."

הארי לחץ את ידיו על עיניו ונאנח. "למה אתה עושה את זה?"

"כי אתה צריך את זה, הארי. אתה צריך לשכב עם מישהו יותר מכל בן
אדם אחר שפגשתי במשך הרבה זמן."

"אני לא יכול להתווכח עם זה," הארי השיב. הוא הוריד את ידיו
והביט במאלפוי. "זה פשוט... לא ממש..."

"לא ממש עשית את זה הרבה?" מאלפוי סיים את דבריו. "עם גבר,
לפחות? כן, זה לגמרי ברור." כשהארי הסמיק הוא הוסיף - "ולגמרי
ארוטי. ובגלל זה אני רוצה לעשות את זה בתנאים שלך. תצטרך להגיד
לי מה אתה רוצה."

הארי נשם עמוקות. הוא באמת רוצה שזה יקרה? האם זאת רק בדידות
וצורך נואש לחיבה שמניעים את הרגע הזה מבחינתו, הרגע שבו אויב
הילדות שלו כורע על ברכיו מולו ומוכן לעשות כל מה שהוא ירצה?
או שהיה בזה יותר מזה? הארי לא ידע, אבל הזין שלו כאב למגע
ומאלפוי, ובכן, היה שם, ו...

הוא נשף. "אני רוצה ש... תרד לי."

גבותיו של מאלפוי התרוממו. "אתה צריך להיות הרבה יותר
ספציפי."

הארי עצם את עיניו ונתן לראשו ליפול אחורה. למה זה כל כך מביך?
אף פעם לא הייתה לו בעיה לבקש מבחורה לעשות מה שהוא רוצה.
"תמצוץ את הזין שלי," הוא אמר, למרות שהוא לא היה בטוח שקולו
היה חזק יותר מלחישה. "בבקשה."

"זה יותר טוב," מאלפוי אמר, קולו צרוד.

הארי הרגיש את אצבעותיו של מאלפוי נכנסות מתחת לגומי של
מכנסיו, שנמשכו למטה. הוא הרים את ירכיו כדי לאפשר למאלפוי
להסיר אותם ביותר קלות, ואז הוא חיכה, לא מסוגל לגרום לעצמו
להביט. נדמה כאילו עבר נצח לפני שהוא הרגיש נשימה חמה עוברת על
העור העדין שבזין שלו, ואז פעם נוספת לפני שהלשון הרטובה של
מאלפוי הצטרפה.

הארי חשב שמאלפוי יהיה טוב בזה, והוא באמת היה. הוא לקח את
הזמן שלו, כמעט משגע את הארי, מלקק ומנשק, מוסיף בדיוק את הלחץ
שצריך כדי לענג, אבל לא מספיק כדי לספק לחלוטין. עד שהוא לקח
את כל איברו של הארי בפיו, הארי כבר לא הצליח להישאר שקט. הוא
קישת את ירכיו וגנח, נואש לעוד מגע, יותר חום ורטיבות ולחץ.
אחת מידיו מצאה את ראשו של מאלפוי והשנייה נאחזה בכריות הספה,
כאילו הוא ייפול אם הוא לא יאחז במשהו.

פיו של מאלפוי היה מדהים, וזאת הייתה, בלי ספק, הירידה הכי
טובה שהארי חווה בחייו. כבר ירדו לו הרבה פעמים בעבר, כמובן,
אבל אף פעם לא ככה. אף פעם לא בכזאת תשומת לב לפרטים ובכזאת
התלהבות, ואף פעם לא בצורה כל כך מדויקת.

הוא הרגיש את האורגזמה שלו נבנית, והוא חרק את שיניו. ואז פיו
של מאלפוי נעלם.

ראשו של הארי התרומם בהפתעה, אבל מאלפוי חייך והמשיך ללטף אותו
בעצלנות. "זה היה קצת מהיר מדי, אתה לא חושב? אני לא מוכן ללכת
הביתה עדיין."

הארי גנח בתסכול, אבל למאלפוי לא היה אכפת. הוא חזר ללקק
ולנשוך בעדינות, בסופו של דבר מכניס את כל איברו של הארי לפיו
שוב, אחרי מה שנדמה כמו כמה דקות ארוכות. הארי נאנח, נמס לתוך
כריות הספה, קרוע בין עינוי לאושר.

מאלפוי המשיך ככה עוד פעמיים, בונה את האורגזמה של הארי באטיות
ואז מפסיק שוב. זה היה משגע ומתסכל, וכל כך טוב שהארי חשב שהוא
יכול למות בו במקום.

"תגיד לי מה אתה רוצה," מאלפוי אמר לבסוף, קולו כמעט צרוד
לחלוטין. ידו המשיכה לנוע עליו בקצב מהיר, והנשימה החמה שלו
נעה אתה, גורמת להארי לרעוד.

"אני רוצה לגמור," הארי התנשם, מאבד את כל הרצון להעמיד פנים.
"אני רוצה שתרד לי עד שאני אגמור."

מאלפוי לא הוסיף מילה - הוא פשוט בלע את הארי. הארי נדהם לרגע
מהתחושה של להיות כל כך עמוק בתוך פיו של מאלפוי, אבל התחושה
של לשונו והמציצה ופיו שנע סביבו הייתה מדהימה. האורגזמה שלו
גרמה לו לזעוק מילים שהוא היה מתבייש לחזור עליהן מאוחר יותר.
זה הרגיש כאילו זה נמשך לנצח, והוא לא רצה שזה יפסיק. הוא לא
הצליח לזכור אם הייתה לו אורגזמה כזאת בעבר.

מאלפוי שחרר את הזין שלו מפיו, מתנשם, אבל הארי לא הצליח לפקוח
את עיניו. הוא הרגיש חום ועקצוץ לאורך כל גופו, והוא לא הצליח
להפסיק לרעוד. הוא הרגיש את מאלפוי מתיישב על הספה לידו, עדיין
מתנשם בכבדות.

"אין מחיאות כפיים?" הוא שאל.

הארי צחק וסובב את ראשו להביט בו. "הייתי צריך לדעת שתהיה
שחצן."

מאלפוי נראה מרוצה מעצמו ומתח את זרועותיו. "זה לא מגיע לי?"

"כן," הארי השיב, חסר נשימה. הוא נתן למבטו ליפול על הזקפה
הברורה במכנסיו של מאלפוי, ואז הרים שוב את מבטו אליו.

מאלפוי בהה בו חזרה במשך כמה שניות, ואז התרומם על רגליו. "אני
צריך ללכת הביתה."

הארי מצמץ. "אתה... אני מתכוון, אתה רוצה...?" הוא עצר, לא ממש
בטוח מה הוא מציע.

"עשיתי ביד פעמיים הבוקר כשחשבתי על זה," מאלפוי אמר, לובש את
גלימתו שוב. הוא קרץ אל הארי. "אני די מותש, למען האמת. אולי
בפעם הבאה?"

"כן," הארי אמר בעודו נעמד ולובש את מכנסיו שוב. איברו עדיין
היה רגיש מעט, והוא התכווץ כשהבד נגע בו.

מאלפוי נישק אותו, עמוק מספיק שהארי יכול היה להרגיש את הטעם
שלו בפיו, ואז הוא צעד אחורה והתעתק.

הארי התמוטט על הספה ונאנח. הוא לקח את זה הרבה יותר מדי רחוק,
אבל הוא לא יכול היה לעצור את עצמו. הגיע הזמן לחשוב מחדש על
כל העניין.

"בוקר טוב," הארי זמזם לכיוון נוויל כשעבר לידו במסדרון. נוויל
בהה בו ללא הבעה, אבל הארי חייך בכל זאת. הוא גם חייך בשמחה
לכיוון ססילי רוברטס וסטרדיוס ת'ורנגוד כשחלף לידם, גורם
לשניהם לעצור ולבהות בו כאילו הוא צימח ראש נוסף.

הוא התיישב ליד שולחנו ולגם מכוס התה שלו, בעודו מביט בהיסח
דעת בדואר. היום היה קיצי בצורה יוצאת דופן, והוא מצא את עצמו
מייחל לכך שיוכל לשבת בפארק שנמצא במורד הרחוב. אולי הוא יעשה
זאת בהפסקת הצהריים שלו. הוא יוכל להאכיל את היונים, לשבת מתחת
לעץ...

"הארי?" הוא הרים את מבטו וראה את ראשו של נוויל מבצבץ מאחורי
הדלת.

"בוקר טוב," הארי אמר שוב, "רוצה לאכול אתי צהריים היום?"

"כן, בטח," נוויל השיב, סוגר את הדלת מאחוריו וחוצה את החדר
כדי להתיישב מול שולחנו של הארי. "הכול בסדר אתך?"

"כן. למה?"

נוויל הטה את ראשו והביט בו. "אתה פשוט... מתנהג כאילו מישהו
הטיל עליך קסם עידוד הבוקר, או משהו."

הארי צחק. "זה כל כך בלתי רגיל שיהיה לי מצב רוח טוב בבוקר?"

"כן," נוויל השיב בלי היסוס. "כולנו מנסים להתחמק ממך לפחות עד
11:00, למען האמת."

חיוכו של הארי התעמעם קמעה. "הו. ובכן, אני בסדר. אין לך מה
לדאוג. זה פשוט יום יפה, אתה יודע."

נוויל פתח את פיו להגיד משהו, אבל שינה את דעתו. הוא עצר למשך
כמה שניות, ואז קם. "ארוחת צהריים, אם כך. נתראה."

הארי בהה בחלון שוב לאחר שנוויל עזב. אולי הוא באמת די עצבני
בבקרים. כמובן, לא בכל בוקר הוא מתעורר משינה עמוקה שחלה
כתוצאה מסקס מדהים.

הוא חש שילוב של שמחה ופאניקה כשחשב על כך. בצורה מסוימת, הוא
הרגיש כאילו משקל עצום הוסר מכתפיו. כשהוא התעלם מעניין המין
(ומהעובדה שזה היה מאלפוי), הוא הרגיש רק תחושה של חמימות
מתפשטת בתוכו. למרות העובדה שהוא נכנס לזה בשביל פנסי, הוא
התחיל לחבב מאוד את מאלפוי.

לאחר שמאלפוי עזב את הדירה שלו בלילה שעבר, הוא שכב ער במשך
זמן מה וחשב על כך שאירועי השבועות האחרונים גרמו לו לפקפק במה
שהוא חשב על עצמו במשך זמן רב. הוא תמיד היה סטרייט, ולא היה
מעוניין במערכות יחסים לאחר שההתלהבות מהסקס שככה. הוא בהחלט
אף פעם לא חלם על כך בהקיץ יום לאחר מכן.

וכמובן, הוא אף פעם לא שקל את האפשרות של גברים בעבר. בעצם, זה
לא היה לגמרי נכון - אם הוא באמת רוצה להיות כן עם עצמו - הוא
יכול היה לזכור כמה פעמים בחייו שהוא נמשך לגברים. אבל הוא היה
כמעט בן שלושים. איך זה יכול להיות שרק עכשיו הוא מבין את זה
בקשר לעצמו?

חלק שלישי

"אני שמח שנפגשנו לארוחת צהריים," נוויל התחיל. הוא הרים את
הפרוסה העליונה של הכריך שלו והביט בתכולתו. "יש לי משהו לספר
לך."

"הו?" הארי השיב. הוא טבל צ'יפס ברוטב ובחן את הבעת פניו של
נוויל, שהייתה תערובת של חשש ושביעות רצון.

"לואיס רוצה שאני אעבור לגור אתו," נוויל אמר במהירות, וקבר את
פניו בכריך שלו.

"באמת?" הארי שאל. "וזה דבר טוב?"

"אני חושב שכן," נוויל השיב בפה מלא. הוא עצר ובלע לפני
שהמשיך, "אני מאוד מחבב אותו, והוא אותי. אנחנו נהנים להיות
ביחד. וזה מה שעושים במצבים כאלה, לא?"

"אני מניח שכן," הארי אמר. הוא הניח את הצ'יפס שאחז במשך כמה
רגעים ונאנח. "אני חושב שאני במערכת יחסים עם מאלפוי."

עיניו של נוויל התרחבו והוא הניח את כריכו. "טוב, מספיק לדבר
עליי, אם כך. מתי כל זה קרה?"

"זה התחיל לפני שלושה שבועות," הארי נאנח. "כמו שאתה יודע. ואז
אתמול בערב הוא בא אליי ו..." הוא עצר, תוהה כמה פרטים הוא
באמת רוצה לגלות לנוויל.

"אה," נוויל השיב. "אז אני מניח שזה היה יותר מסתם סקס טוב."

"זה היה סקס מדהים," הארי אמר, מנסה לא לחייך. "אבל זה יותר
מזה. אני אוהב להיות אתו. אני אוהב לדבר אתו. אני אוהב להקשיב
לו. אני לא מרגיש צורך לנסות להרשים אותו או תמיד להגיד את
הדבר הנכון."

"כי לא יהיה אכפת לו בכל מקרה?" נוויל נחר בבוז.

"משהו כזה," הארי השיב, מנמיך מבטו. "וזה לגמרי מוזר כי אני
לא... ובכן, הסקס היה די חד-צדדי עד עכשיו."

"כי לא נוח לך עם הרעיון?"

"למען האמת, כן נוח לי עם זה." הארי נעצר לרגע כשהוא הבין שזה
באמת נכון. "פשוט לא הייתה לי עדיין הזדמנות לעשות משהו. הוא
לא נתן לי. אני חושב שהוא יודע שלא עשיתי את זה בעבר, והוא
לוקח את כל הקטע לאט. אני יודע שאתה חושב שהוא בן אדם נורא,
אבל הוא היה מאוד נחמד אליי."

נוויל נראה שקוע במחשבות למשך כמה רגעים. "אמרתי לך לפני כמה
שבועות שאני חושב שמאלפוי לא טוב בשבילך, ונראה לי שכדאי שאני
אסביר למה." הארי פתח את פיו למחות, אבל נוויל המשיך לפני שהוא
הספיק לדבר. "לפני כמה שנים נתקלתי במאלפוי במועדון כאן
בלונדון. שנינו היינו במצב לא משהו, ומצאנו את עצמו ביחד בתא
שירותים ו... ובכן, אני מניח שאתה יכול לנחש מה קרה. אבל זה
היה... הוא היה כל כך לא נעים בקשר לכל זה. הוא עשה רק מה שהוא
רוצה, ולא היה אכפת לו אם זה טוב גם בשבילי או לא. זה היה
הלילה שבו החלטתי שאני לא אמשיך עם סטוצים. לא רציתי שאנשים
כמו מאלפוי ימשיכו להשתמש בי ככה."

"נוויל..." הארי התחיל.

"תן לי לסיים," נוויל אמר. "אתה יודע שאכפת לי ממך, הארי. היה
זמן שבו אפילו חשבתי שאני מאוהב בך. אתה זוכר את הלילה ההוא
בשדה מחוץ לקורנוול?"

הארי הנהן, מסיט את מבטו. "אתה לא חייב להסביר - "

"התחמקתי מזה הרבה זמן. אני לא רוצה להמשיך להעמיד פנים שזה לא
קרה."

"היית שיכור," הארי נאנח. "זה היה חודש נורא, וכולנו היינו קצת
מבולבלים."

"הדבר החשוב הוא שנתת לי לנשק אותך אותו לילה. אפילו שידעתי
שאתה רק עושה את זה מתוך רחמים, הערכתי את העובדה שאכפת לך
ממני מספיק כדי לתת לי את הרגע הזה."

"זה לא היה מרחמים," הארי אמר, מכסה את מצחו בידיו. "אני לא
מאמין שאנחנו מדברים על זה בפאב, מכל המקומות."

"לא משנה מה הייתה הסיבה, תמיד היית בן אדם טוב." נוויל המשיך,
מנמיך את קולו מעט. "ולמרות שידעתי שאף פעם לא תאהב אותי
בחזרה, זה היה עדיף מכך שפשוט תדחה אותי."

"זאת הייתה נשיקה טובה, למען האמת," הארי אמר, מרים את מבטו
שוב. "אני זוכר שהופתעתי מכך."

נוויל כחכח בגרונו. "בכל אופן, אחרי הלילה ההוא עם מאלפוי
חשבתי הרבה על הנשיקה ההיא. חשבתי שאם אחת מהנשיקות היותר
טובות שחוויתי בחיים שלי הייתה עם מישהו סטרייט שהיה חבר טוב
מדי כדי לדחות אותי כשהתחלתי אתו, אז אולי אני טועה בכך שאני
לא מחפש מערכת יחסים רצינית."

"אז מאלפוי היה אידיוט וזה שינה את החיים שלך," הארי נאנח.
"אני לא מבין למה אתה חותר עם זה."

"הנקודה שלי היא שכל מה שאמרתי לך על מאלפוי לפני כמה שבועות
היה מבוסס על תקרית אחת שהשפיעה עליי מאוד. אבל זה לא היה הוגן
מצדי להניח שזה מי שהוא באמת, או שהוא לא השתנה. וממה שאמרת
עליו, זה נשמע כאילו הוא באמת מחבב אותך."

הארי נתן לחיוך קטן להתפשט על פניו. "זה אומר שאתה נותן לי את
ברכתך?"

"אני לא יודע," נוויל אמר ומשך בכתפיו. "אתה צריך אותה?"

"זה יכול לעזור," הארי השיב. "אחרת הייתי מתחיל לתהות אם אני
משתגע או משהו."

הם חייכו אחד אל השני למשך כמה שניות. נוויל לגם מהשתייה שלו
וכיווץ את שפתיו. "אז לא נישקת אותי בלילה ההוא רק מתוך
רחמים?"

הארי נענע את ראשו. "לא. ואם אני לא טועה, אתה היית זה שעצר את
הנשיקה."

"התחיל לעמוד לי ולא חשבתי שתזיין אותי," נוויל נאנח. "ללכת
משם הייתה הדרך היחידה לצאת מהעניין עם קצת כבוד."

הארי חייך. "אולי היית צריך לבקש. זה היה יכול לחסוך לי הרבה
בעיות."

נוויל צחק ונענע את ראשו. "אני מניח שטוב לדעת שלא הייתי טיפש
שאהבתי אותך כל כך."

"אתה לא טיפש, נוויל. בכלל לא."

מעטפה כחולה ורוטטת ציפתה להארי כשהוא חזר. הוא קפא כשראה
אותה, חרדה מתחילה להתרומם בתוכו. זה כמעט אף פעם לא היה סימן
טוב.

הוא חרק את שיניו וטפח עליה עם שרביטו. היא נפתחה במטח של
ניצוצות, וקולה של מנהלת המחלקה מילא את משרדו, חד ומבשר רעות:
מר פוטר, אני רוצה לראות אותך במשרדי מיד.

הארי גנח. הוא ידע שדעתו מוסחת לאחרונה, אבל היא נשמעה יותר
מסתם מעוצבנת. הוא בטח פישל במשהו.

כשהוא הלך במורד המסדרון לכיוון המעלית הוא עבר על רשימת
הדברים שהוא היה אמור לעשות בשבועות האחרונים. הוא לא הצליח
לחשוב על שום דבר שאולי שכח לעשות שיעורר תגובה כזאת. כשהמעלית
החלה לרדת תחושה רעה אפפה אותו. זה חייב להיות בקשר למשהו שהוא
הרס לחלוטין. לא היה שום הסבר הגיוני אחר. וכמובן, העובדה שהוא
לא ידע מה גרם לזימון הזה רק תקשה עליו להגן על עצמו. מה אם
היא תפטר אותו?

הוא לקח את העבודה הזאת רק כדי שיהיה לו משהו לעשות - זה לא
כאילו הוא צריך את הכסף. ולמרות שהוא אהב את העבודה ואת האנשים
שעבדו אתו, לא יהיה לו אכפת להמשיך הלאה.

כמובן, הפרסום של זה יהיה מביך. הוא הצליח להישאר מחוץ
לעיתונים כבר כמעט שישה חודשים, והוא נהנה מכך.

דלתות המעלית נפתחו והוא נעצר לכמה שניות להירגע לפני שהלך
לכיוון המשרד. הדלת הייתה סגורה כך שהוא היה צריך לדפוק עליה,
מה שרק גרם לו להרגיש לחוץ יותר. הוא שמע קול קורא 'היכנס'
מצדה השני.

הוא פתח את הדלת וראה את קולינס יושבת מאחורי שולחנה, פניה
נטולות הבעה. בכיסא מולה, חיוור ומסויג, ישב נוויל. הארי שלח
לכיוונו מבט שואל, אבל נוויל רק החוויר יותר כתוצאה מכך.

"שב בבקשה," קולינס אמרה. היא הרימה את שרביטה וזימנה כיסא לא
נוח למראה ליד כיסאו של נוויל.

הארי התיישב, מנסה לא להביט בפניו של נוויל. הן רק הדאיגו אותו
יותר.

קולינס נשענה אחורה בכיסאה ובחנה במבטה את הארי. "אני יודעת
שזאת שאלה אישית, אבל אין לי ברירה. מהו טבע מערכת היחסים שלך
עם דראקו מאלפוי?"

הארי הזעיף מבטו והביט בנוויל שוב. נוויל בהה בכפות ידיו. "אני
מצטער, אבל אני לא מבין למה זה חשוב."

קולינס נאנחה בתסכול. "פשוט תענה על השאלה, פוטר. אתם ידידים,
קרובי משפחה, מאהבים, חברים מבית הספר, או מה?"

הארי מצמץ בהפתעה. "אהמ... ובכן, אנחנו ביחד, בערך, למען
האמת."

קולינס הנהנה כאילו חדשות אלו לא מפתיעות אותה. "וכמה זמן אתה
יוצא אתו?"

"אני עדיין לא מבין איך זה - " הארי פלט, אבל נעצר כשראה את
הבעת פניה של קולינס. "לא הרבה זמן. כמה שבועות."

"ולא עלה בדעתך שזה יכול להרוס את כל החקירה?"

הארי הרגיש בחילה. "מה?"

"זה קצת יותר מבלתי הולם, אתה יודע, שאחד מהחוקרים היותר טובים
שלנו מתחיל לצאת עם אחד מהעובדים הבולטים ביותר של ארגון
שאנחנו מתכוננים כבר כמה חודשים לפעול נגדו."

הארי בהה בה בהלם כמה שניות. "אבל אני לא חלק מהחקירה הזו. אני
חוקר בנקים, לא ארגונים כאלה." נוויל השמיע קול מוזר, וכשהארי
הסתובב להביט בו הוא ראה שידו לחוצה אל עיניו.

קולינס הביטה בו כמו במשוגע. "פוטר, אתה אחד מהאנשים העיקריים
המוצמדים לחקירת הפרשה של בנק רנדקינגס, נכון?"

"כן," הארי השיב בקול חלש.

"יש לך מושג כלשהו מהי מטרת החקירה, או שאתה צריך שאני אסביר
לך אותה?"

הארי הרגיש כאילו החדר מסתובב מול עיניו. הוא עצם אותן. "הו
אלוהים." הוא פתח את עיניו שוב וראה את קולינס מסתכלת עליו
בכעס. הארי אף פעם לא ראה את נוויל חיוור כל כך בעבר. "הבנק
היה מעורב, לכאורה, בהלבנת כספים דרך ארגונים המנוהלים על ידי
אוכלי מוות לשעבר. אבל לא ידעתי שלארגון שמאלפוי עובד בו יש
קשר כלשהו לבנק הזה."

"ועדת החקירה של השר בהחלט תאמין לסיפור הזה, בדיוק כמו הנביא
היומי!" קולינס צעקה. היא נאנחה ונענעה את ראשה. "כולנו עושים
טעויות, פוטר, במיוחד כשמערכות יחסים קשורות לעניין, אבל קשה
לי להאמין שזה רק צירוף מקרים."

"את חושבת שהארי התחיל מערכת יחסים עם מאלפוי בכוונה?" נוויל
שאל. "זה לא - אני מתכוון, זאת לא אחריותי להסביר, אבל זה פשוט
בלתי אפשרי!"

"שלא לדבר על כך שאף פעם לא התנהגתי ככה בעבודה!" הארי אמר
בתקיפות, מעודד מתמיכתו של נוויל. "אני לא יכול להאמין שאת
חושבת דבר כזה."

עיניה של קולינס הצטמצמו. "הייתי צריכה לדעת את האמת, פוטר.
ואם נניח שאני מאמינה לך, נשארה רק אפשרות אחת אחרת: הוא ידע
בקשר לחקירה ותכנן להשתמש במערכת היחסים הזאת כדי לסחוט
אותך."

הארי כמעט צחק. הרעיון לא היה לגמרי לא הגיוני, אבל זה לא היה
סביר. אחרי הכול, הוא היה זה שהחליט להתחיל את הקטע עם מאלפוי,
ורק לאחר מכן זה התפתח... לא? הוא הביט בנוויל, שהיה אפילו
חיוור יותר ממקודם.

זה לא היה לגמרי בלתי אפשרי, עכשיו כשהוא חושב על זה. וזה אומר
שכל מה שקרה ביניהם אולי בעצם היה מבוים. יכול להיות שמאלפוי
סתם השתעשע בו כל הזמן. בהסתמך על התקרית עם נוויל, זה נשמע
כמו משהו שהוא מסוגל לעשות. מאלפוי גם הבהיר לו שהוא ממש צריך
את העבודה שלו. מה הוא היה מוכן לעשות כדי לשמור עליה?

הארי הרגיש בחילה. הוא התכווץ על כיסאו והניח את ידו על פיו,
ליתר ביטחון.

קולינס נאנחה. "אני מצטערת, פוטר, אבל אין לי שום אפשרות חוץ
מלהוריד אותך מהחקירה. קח שבוע חופש להירגע."

הארי הנהן, מרגיש הקלה. הוא ציפה למשהו הרבה יותר גרוע.

"וגם אתה." קולינס אמרה לנוויל.

"מה?!" נוויל קרא. "למה אני?"

"כי ידעת על ההתרחשות של כל העניין, לונגבוטום. הייתה לך גישה
לאותו מידע שלפוטר הייתה גישה אליו, ולא עשית שום דבר על מנת
לעצור את זה."

נוויל נראה כאילו הוא מתכוון להמשיך להתווכח, אבל אז השתתק
והפנה את מבטו.

"אני יודעת ששניכם עבדתם קשה על החקירה הזאת במשך כמעט שנה,
אבל אין לי אפשרות אחרת. לא נצליח להביא את זה למשפט אם יהיה
אפילו חשד קטן שהחוקרים שלי לא ניהלו חקירה נקייה. אני רק
מקווה שיש מספיק זמן לתקן את הנזק שגרמתם." היא נעמדה והחוותה
לכיוון דלת משרדה.

הארי ונוויל לא דיברו עד שהגיעו למעלית. הארי הרגיש טיפש ואשם
והרוס, והכול באותו זמן.

"אני מצטער," הוא אמר, לא מסוגל לגרום לעצמו להביט בנוויל. "כל
זה קרה באשמתי."

"לא בהכרח," נוויל השיב, למרות שקולו היה נוקשה. "תמיד ישנה
האפשרות שהוא באמת עשה את זה במטרה להרוס את החקירה."

הארי נשען על קיר המעלית וגנח. הוא לא רצה לחשוב על זה. זה רק
גרם לו להרגיש יותר גרוע. "אני לא יודע. קשה לי להאמין שזה
נכון."

"באמת?" נוויל השיב. "אני מניח שאתה כל כך מיוחד שהצלחת להפוך
את מאלפוי, שהיה לגמרי נגד מחויבויות, לרומנטיקן חסר תקנה?"

"כן, בדיוק," הארי ירק. "כי אני כזה מדהים ומושלם. כולם רוצים
להיות אתי, כולל מאלפוי. למה שהוא לא ירד על הברכיים שלו ויבקש
למצוץ את הזין שלי כמו כל השאר?"

וכמובן, הדלתות נפתחו ברגע שהוא אמר זאת וקולו הדהד במסדרון
המלא בעמיתיהם שחיכו למעלית.

"לעזאזל," הארי סינן, ופילס את דרכו בתוך הקבוצה המגחכת.

"הארי!" נוויל צעק אחריו, אבל הארי לא הסתובב. הוא נכנס למשרדו
וטרק אחריו את הדלת.

כשהינשוף השלישי ששלח למאלפוי חזר עם המכתב הלא קרוא, הארי לא
הצליח לשבת בשקט יותר. הוא ארז את תיקו ועזב את המשרד, מתעלם
מהשריקות שעקבו אחריו במורד המסדרון. הוא התעתק קרוב ככל שיכל
לדירתם של מאלפוי ופנסי וצלצל בפעמון במשך כמעט דקה לפני
שהתעתק למסדרון שהוביל לדלת הכניסה שלהם. למזלו אף אחד לא היה
שם, אבל להארי לא היה אכפת. הוא היה חייב לגלות מה קרה בינו
ובין מאלפוי ולמה.

הוא דפק על הדלת כמה פעמים ולאחר מכן הלם עליה בחוזקה לפני
שהיא נפתחה, בסופו של דבר. פנסי עמדה מולו, לא לובשת כלום חוץ
מבגדים תחתונים מתחרה. היו עיגולים שחורים מתחת לעיניה ושערה
היה מבולגן.

"את בסדר?" הארי שאל.

"ממממ, כן," היא השיבה, נשענת על הדלת. "אצלי הכול נפלא, למען
האמת. דראקו לא פה, אבל אתה יכול להיכנס ולחכות לו אם אתה
רוצה." היא התנודדה לכיוון הסלון, משאירה את הדלת פתוחה כך
שהוא יוכל להיכנס.

הארי סגר את הדלת מאחוריו והלך אחריה. היא הייתה שיכורה או
מסוממת, או אולי שניהם ביחד, ולא היה סימן לכך שמאלפוי נמצא
שם. הוא הלך לכיוון הספה וראה אותה שרועה עליה. "מה לקחת?" הוא
שאל.

"M." היא השיבה, שולחת את ידה לכיוון השולחן. "רוצה קצת?"

הארי הרים את הבקבוקון הריק והטה אותו הצדה. כמה טיפות של נוזל
כחול-ירוק נשארו בתחתית. "אני חושב שכבר שתית את הכול," הוא
השיב. "מאיפה השגת את זה בכלל?"

"אני לא מגלה," היא זימרה קלות, מתמתחת בעצלנות.

הארי נענע את ראשו. הוא לקח M בעבר, מיד אחרי המלחמה במסיבה
שנמשכה מספר ימים. היה לו הנגאובר במשך כמעט שבוע, והוא לא נגע
בחומר הזה שוב לאחר מכן. "יש סיבה לכך שמשרד הקסמים אוסר
להשתמש בזרעי קואינדי, את יודעת."

"כי הם כל כך נפלאים," היא השיבה, מתרוממת לישיבה. היא חייכה
אליו, עיניה מזוגגות. "רוצה משהו לשתות?"

"לא," הארי השיב, מניח את הבקבוקון. "את יודעת איפה דראקו?"

"לאאאא," היא אמרה, והצליחה להיעמד על רגליה. "הוא בטח
בעבודה." היא זרקה את זרועותיה סביב צווארו, והוא תפס אותו
כשהיא התנודדה קדימה. "ממממ, הארי. אתה כל כך סקסי." היא שמטה
את ראשה אחורה כדי להביט בו. "שנינו חושבים ככה, אתה יודע."

"זה מחמיא לי," הארי נאנח, מנסה לקלף אותה ממנו. "ואני חושב
שאת צריכה לשכב שוב ולתת לי להביא לך משהו קר לשתות."

"הוו, אתה מוכן לשכב ביחד אתי?" היא נשמה, מחככת את לחיה בשלו.


"אני אשב כאן אתך, אני מבטיח," הוא אמר לה, והצליח לגרום לה
להתיישב על הספה. הוא הלך למטבח, מצא מיץ במקרר, וחיטט בארונות
עד שמצא כוס. הוא מזג את המיץ ונעצר לכמה שניות, מנסה להרגיע
את עצמו. פנסי כרגע זרקה את עצמה עליו, והוא לא היה מעוניין
אפילו במקצת. היא הייתה מסוממת לחלוטין, כמובן, אבל המחשבה
לנצל זאת אפילו לא חלפה בראשו. "אני באמת הומו," הוא לחש, נשען
על הדלפק. "או זה או שאני יותר ג'נטלמן משחשבתי."

היא שרה שיר שהוא לא זיהה כשהוא יצא מהמטבח. הוא ישב על הצד
השני של הספה והניח את המיץ על השולחן.

"הארי," היא אמרה, נשמעת כמעט כועסת. "אתה לא מתכוון לבוא לשבת
אתי?"

"את לא עצמך כרגע," הארי השיב. "למען האמת, אני חושב שאת עומדת
להרגיש מאוד רע עם זה בבוקר."

"הא," היא השיבה, והשתתקה לכמה רגעים.

"הו, פנסי, למה עשית את זה?" הוא שאל. "את לגמרי לבד ואמצע
היום עכשיו. אפשר לחשוב ש - "

"שאני לגמרי דפוקה?" היא אמרה, צוחקת. "הו, הארי - אני יודעת
את זה כבר הרבה זמן." היא התקרבה אליו, כרעה ברך מולו וחייכה.
"אני מפסידנית, הארי. הפסדתי. אבל לפחות לא רימיתי, נכון?"

"נכון," הוא השיב, למרות שלא היה לו מושג על מה היא מדברת.

"אפילו לא רימיתי. זה לא הוגן!" היא דקרה אותו בחזה עם אצבע
אחת, חזק מספיק בשביל שזה יכאב.

"היי!" הארי אמר, משפשף את המקום. "תיזהרי."

"תיזהרי." היא חזרה בלחישה. "הו, כן, אני אזהר." היא העיפה אחת
מרגליה מעליו כך שהוא ישב בין ירכיה, והתחככה בו באטיות.
"רואה? אני יכולה להיזהר."

"פנסי, תפסיקי." הוא תפס את כתפיה וניסה לדחוף אותה, אבל היא
לא הסכימה לזוז. "זה לא מה שאת רוצה," הוא לחש.

"כן," היא השיבה, שולחת את ידיה אל מאחורי גבה. היא שחררה את
הסוגר של חזייתה והורידה אותה, מעיפה אותה לרצפה, ונשענה אחורה
כך שהוא יוכל להסתכל טוב יותר. "זה כן מה שאני רוצה, למען
האמת." היה לה חזה יפהפה, והארי לא יכול היה שלא לבהות בו. לא
יותר מדי גדול, אבל מלא ועגול, עם פטמות קטנות ובהירות. הוא אף
פעם לא היה מרותק כל כך מחזה של אישה כמו שאר חבריו, אבל הוא
בכל זאת אהב להסתכל.

"אתה לא רוצה אותי?" היא שאלה. היא תפסה את אחת מידיו והרימה
אותה אל חזה, מחככת את אגודלו בפטמה. "אתה לא רוצה לזיין
אותי?"

הארי עצם את עיניו. רק לפני שבועיים התשובה הייתה כן חד משמעי.
הוא היה קורע ממנה את התחתונים ומזיין אותה על הספה, ונהנה
מזה.

אבל הוא היה עוזב בהרגשת אשמה וריקנות, ולא היה משיב לה
ינשופים. הוא היה מתייחס אליה כמו אל כל שאר הנשים שהיה אתן -
מישהי שאפשר לבלות אתה קצת, אבל לא יותר מזה.

כמו שמאלפוי התייחס לאנשים, מסתבר, עד שהתחיל הקטע עם הארי.

"אני לא יכול," הוא אמר לה, מושך את ידו ממנה. "זה לא שאני לא
מחבב אותך, אני פשוט... אכפת לי מדראקו יותר מדי."

"לא נכון," היא השיבה, מצחקקת. היא נשענה קדימה ולחצה את חזה
אל פניו. "אתה אוהב את זה יותר. פשוט שכחת."

"פנסי!" הוא דחף אותה ממנו, אבל היא נשענה קדימה ונישקה אותו,
יושבת עליו בכל משקלה ולא מאפשרת לו לקום מהספה. ואז, הארי שמע
קול של מפתח מסתובב במנעול ודלת נפתחת. הוא ניסה לדחוף ממנו את
פנסי שוב, אבל זה היה כאילו הכול קרה בהילוך אטי: היא צחקה
והעיפה את שערה ונצמדה אליו אפילו יותר, מחייכת ברשעות.

ואז הוא שמע תיק נופל, והזמן חזר למהירות הרגילה שלו.

"מה לעזאזל קורה פה?!"

הארי הרגיש את דמו קופא, אבל פנסי רק המשיכה לצחוק. היא נפלה
מרגליו של הארי אל גבה על הספה, חושפת את דמותו של מאלפוי
מאחוריה. הוא נראה זועם.

"דראקו - " הארי התחיל, אבל מאלפוי קטע אותו.

"צא מפה," הוא נהם, מביט בכעס על הארי. "אני מופתע שהייתה לך
החוצפה לבוא לפה הערב. ואת - " הוא הסתובב אל פנסי ונראה כאילו
הוא מתכוון לומר משהו נבזי, אבל אז שינה את דעתו. "את מסוממת
שוב?"

"כן," פנסי אמרה, עייפות נשמעת בקולה. "ניסיתי, דראקו, אבל הוא
התנגד יותר מדי. הוא כולו שלך."

"לא, הוא לא," דראקו השיב, קולו נוטף ארס. "הוא אף פעם לא היה
שלי."

הארי קפץ על רגליו. "לפחות תן לי להסביר - "

"להסביר מה?" מאלפוי ירק, מתקרב להארי עם הבעה רצחנית. "למה
גרמת לפיטורים שלי ופיתית את השותפה שלי, וכל זה ביום אחד?!"

"לא!" הארי קרא. "זה לא - רגע, פיטרו אותך?"

"צא מפה!" מאלפוי צעק. הוא חיפש את השרביט שלו, אבל הארי מצא
את שלו קודם וכיוון אותו לחזהו של מאלפוי. מאלפוי נראה רצחני,
אבל הוא הרים את ידיו בכניעה.

"לא אכפת לי אם אני אפילו אאלץ לכבול אותך," הארי אמר, מנסה לא
לצעוק בעצמו. "אתה הולך לסתום את הפה ולהקשיב לי!"

מאלפוי הביט בו בכעס. "גם פנסי?"

"לכי למיטה, פנסי," הארי אמר, לא מזיז את עיניו ממאלפוי. "לכי
לישון."

פנסי צחקקה ומעדה אל חדר השינה שלה, סוגרת את הדלת מאחוריה.

"בסדר," מאלפוי אמר, כאילו ניתנה לו אפשרות בחירה בעניין.
"תדבר."

הארי עצר - הוא היה צריך להזכיר לעצמו שהמטרה פה היא לשכנע את
מאלפוי להאמין לו, ולא לנצח בוויכוח. הוא נשם עמוקות בניסיון
להרגיע את עצמו לפני שדיבר שוב.

"אין לי מושג מה קרה לך היום," הוא התחיל, "אז אל תנסה להאשים
אותי בזה. כל מה שאני יודע זה שעבדתי במשך שנה על חקירת בנק
שלכאורה עוסק בהלבנת כספים עבור אוכלי מוות לשעבר. רק היום
גיליתי שמקום העבודה שלך חשוד במעורבות בעניין. וכשהבוסית שלי
גילתה שאנחנו יוצאים, היא האשימה אותי בהרס של כל החקירה
והכריחה אותי לקחת חופשה."

הוא חיכה לתגובה, אבל פניו של מאלפוי נשארו חסרות הבעה, כאילו
שהוא לא האמין למילה ממה שנאמר לו. הארי חרק את שיניו בתסכול.

"באמת, דראקו, לא היה לי שום קשר לפיטורים שלך! באתי לפה הערב
לחפש אותך כי שלחת את כל המכתבים שלי בחזרה. פנסי הייתה מסוממת
לגמרי ותקפה אותי, וזה הכול. שום דבר לא קרה."

"סיימת?" מאלפוי שאל, לא טורח להסוות את הציניות שבקולו.

"כן," הארי השיב. הוא לא היה בטוח מה עוד הוא יכול להגיד.

"יופי, כי עכשיו תורך להקשיב." מאלפוי התחיל. "פיטרו אותי היום
כי מישהו מבנק רנדקינגס שלח ינשוף בהול למנהל ואמר לו שמשרד
הקסמים מתכנן חקירה. יותר מזה, הוא גם גילה שאני יוצא אתך,
והאשים אותי בכך שאני עובד אתך ומרגל עבור הממשלה, מול כל
הצוות. וכשאמרתי להם שזה רק צירוף מקרים, מישהו אחר אמר שהוא
שמע אותך מספר למישהו בפאב שאתה לא מעוניין בי בכלל. אמרת שאתה
בעצם מעוניין בפנסי ושאתה רק מתכוון להשתמש בי כדי להגיע אליה
ולדפוק את האגודה במכה אחת."

"זה לא..." הארי התחיל, אבל הפסיק באמצע. הוא לא רצה לשקר, לא
יותר. זה לא יעזור לו יותר בנקודה זו. הוא נאנח והנמיך את
שרביטו. "לא ידעתי על הקשר לבנק, אבל אני מודה שבהתחלה ניסיתי
להגיע אל פנסי. שמעתי שאתה שוכב עם הרבה אנשים, ושהיא תמיד
מתחילה עם האנשים ששכבת אתם, אז חשבתי לנסות את זה."

"נראה כאילו השגת את מה שרצית." מאלפוי אמר.

"אבל שיניתי את דעתי," הארי אמר. הוא התחיל להישמע קצת נואש,
אבל לא היה לו אכפת. "הכרתי אותך ו... תמיד חשבתי שאני סטרייט
לפני כן, אבל עכשיו אני יודע שאני לא. הפסקתי לרצות את פנסי
לפני יותר משבוע. עכשיו זה קשור אליך ואליי."

מאלפוי גלגל את עיניו. "זה פתטי, פוטר. אתה באמת מצפה שאני
אאמין לזה? אני לא טיפש, אתה יודע."

"אני לא - " הארי התחיל, אבל מאלפוי קטע אותו עם מבט אכזרי.

"איבדתי הכול, פוטר. בלי העבודה הזאת אין לי כלום. אף אחד אחר
לא ישכור אותי. אף אחד אחר לא יביט בי פעמיים כשיגלה מה השם
שלי. אני עומד להפסיד את הדירה הזאת ואת כל מה שבתוכה, וזאת
אשמתך!" הוא דחף את הארי והלך לכיוון חדר השינה שלו, אפילו לא
שולח מבט לאחור. "אז תישאר ותזיין את פנסי, או שתלך. לא אכפת
לי. פשוט תעזוב אותי."

הוא טרק את הדלת מאחוריו, והארי הרגיש כאילו משהו בחזהו נשבר.
הוא חצה את החדר לכיוון דלת חדרו של מאלפוי והשעין עליה את
מצחו, עוצם את עיניו בחוזקה.

למאלפוי היה אכפת ממנו. זה חייב להיות נכון - אחרת למה הוא עזב
את החדר בלי להטיל עליו קללה או לנסות להרביץ לו? זה מה שהוא
היה עושה לפני שנים, כשהם תיעבו אחד את השני. או שאולי זה רק
אומר ששניהם התבגרו.

הארי בלע את תסכולו. אם הוא ילך עכשיו הכול ייגמר, וסביר להניח
שהוא לא יראה את מאלפוי שוב. זאת ההזדמנות היחידה שלו לתקן את
המצב. והוא הבין שזה מה שהוא רוצה. הוא רצה לנסות את זה, למרות
שזה היה שונה מכל מה שהוא עשה בעבר, ולמרות שהוא ידע שזה יהיה
קשה. הוא לא יכול פשוט לקום וללכת.

הוא נשם עמוקות ופתח את הדלת. החדר היה חשוך ושקט, והוא תהה
לרגע אם דראקו התעתק משם. הוא נכנס לתוך החדר וסגר את הדלת
מאחוריו.

"דראקו?"

הוא בקושי סיים את המילה לפני שהוא הוטח כנגד הדלת, ידו של
מאלפוי סביב צווארו.

"מסתבר שאני לא היחיד שלא מסוגל להקשיב," מאלפוי סינן. אור
עמום החל למלא את החדר, גורם לתווי גופו של מאלפוי להופיע מול
פניו של הארי. הוא נראה כמעט מרושע.

שרביטו של הארי עדיין היה בידו, והעובדה שמאלפוי לא הבחין בכך
רק העידה על כעסו. הארי התרכז, ועם נפנוף קל של שרביטו הם
התהפכו, ומאלפוי היה כפות לדלת בעזרת פסי אור דקים ואדומים
שנכרכו סביב ידיו וקרסוליו. הוא בהה בהלם בהארי, יותר מדי
מופתע מכדי לכעוס.

הארי סובב את שרביטו בין אצבעותיו ולאחר מכן הניח אותו על
שולחן קטן ליד המיטה. הוא נשם עמוקות ונשף באטיות, לא בטוח מה
לעשות הלאה. הוא לקח את זה רחוק מדי והוא לא יכול לעצור
עכשיו.

"לא נתת לי לענות על השאלה שלך," הוא אמר.

מאלפוי רק הביט בו בכעס בתגובה.

"אני מבין שאתה עומד להקשיב," הארי המשיך. "יופי. שאלת למה אתה
צריך להאמין לי. אחרי מה שראית כשנכנסת פנימה, אני לא יכול
להאשים אותך. אבל שום דבר לא היה קורה, אפילו אם לא היית נכנס
פנימה. אם אתה מאמין לזה או לא - זה לא רלוונטי."

מאלפוי נחר בבוז והשעין את ראשו על הדלת.

הארי התקדם, קרוב מספיק לגעת במאלפוי, למרות שהוא לא עשה זאת
עדיין. "כן, פלרטטתי אתך במסיבה כדי להשיג את תשומת לבה, וכן,
הלכתי אתך לסקוטלנד כי רציתי לראות אותה שוב. אבל אז נישקת
אותי." הארי נעצר ונשען קדימה, קרוב מספיק להריח את מאלפוי.
היה לו ריח של יער ועצים, ריח מורכב ונטול עדינות. הוא הניח את
ידיו על הדלת בצדי ראשו של מאלפוי ונאנח. "אחרי זה התחלתי
להסתקרן. אז באתי בכל פעם שהזמנת אותי. אמרתי לעצמי ולחברים
שלי שאני עושה את זה כדי להיכנס לפנסי לתחתונים, אבל זה לא היה
נכון." הוא חיכך את קצה אפו בצווארו של מאלפוי, ובלי להיות
מסוגל לעצור בעצמו - שתל נשיקה קטנה מתחת ללסתו. "זה היה
בגללך. חלמתי עליך. אפילו חשבתי עליך כשעשיתי ביד."

נשימתו של מאלפוי נעתקה כשהוא שמע את זה. הוא עדיין לא דיבר,
אבל גופו התרווח והתרופף מתחת לכבלים המכושפים.

"לא אכפת לי אם אתה מאמין לי או לא," הארי המשיך, קולו לא חזק
יותר מלחישה. "כי מאז שנגעת בי אותו לילה במועדון זה התחיל
מבחינתי. אתמול בלילה גרמת לי להרגיש דברים שלא הרגשתי בעבר,
ואז אפילו לא הרשית לי לגעת בך בחזרה." הארי העביר את ידו
לאורך צד גופו של מאלפוי, מתענג על תחושת החום החודרת דרך
שכבות הבגדים. "אבל רציתי לגעת בך, אפילו שאף פעם לא נגעתי
בגבר אחר לפני כן. אף פעם לא מצצתי זין בעבר. אף פעם לא זיינו
אותי. אתה באמת רוצה שאני אעשה את כל הדברים האלו עם מישהו
אחר?" הוא הניח יד אחת על פניו של מאלפוי וסובב אותם לכיוונו,
מביט לתוך עיניו. "אם כל מה שרציתי היה לזיין את פנסי ולגרום
לפיטורים שלך, נראה לך שהייתי כאן עכשיו?"

מאלפוי לא ענה על השאלה. במקום זאת, הוא עצם את עיניו. אחרי
כמה שניות ארוכות, הוא פקח אותן שוב ומצמץ אל הארי. "אז אתה
עומד לנשק אותי או מה?"

הארי הרים גבה. "אתה מבקש ממני לנשק אותך?"

"לא," מאלפוי לחש בתגובה, עיניו מלאות בהתרסה.

הארי שקל לחכות שהוא יבקש, אבל הוא לא היה בטוח שהוא יעשה זאת,
כך שהוא נישק את מאלפוי. זה היה רך וקצת רטוב, ואטי עד כאב,
אבל הארי התענג על כך כי מאלפוי נישק אותו בחזרה, למרות
ההתנגדות ההתחלתית שלו. למעשה, שיתוף הפעולה שלו היה מדהים
בהתחשב בעמדה שלו. תמונה של מאלפוי לחוץ כנגד הדלת לפני כמה
שבועות הבזיקה במוחו של הארי, והתשוקה שהתרוממה בתוכו פתאום
כמעט גרמה לו לגנוח. הוא התרחק וניסה לסדר את נשימתו, ונתן
למצחו ליפול על כתפיו של מאלפוי.

"נו, נו, פוטר, לשון? כמה מלהיב."

"נהנית מזה מאוד לאורך השבועות האחרונים," הארי אמר, מרים את
מבטו אליו.

"זה היה כי ניסיתי לפתות מישהו סטרייט," מאלפוי השיב. "ניסיתי
להיות אטי."

עיניו של הארי הצטמצמו. "ידעת שהייתי סטרייט?"

"כמובן. זה היה ברור לגמרי. אני ופנסי התערבנו על כך."

הארי נחר בבוז. "התערבתם?"

"כן," מאלפוי השיב, חיוך זחוח מופיע על פניו. "היא התערבה אתי
על שכר דירה של חודש שאני לא אצליח להשכיב אותך תוך כמה
שבועות. אתה מרגיש לגמרי פתטי ומנוצל עכשיו?"

הארי הרגיש את הכעס עולה בתוכו, אבל הוא התעלם מכך. "אחרי מה
שאני עשיתי אין לי זכות לשפוט אותך."

שפתיו של מאלפוי נלחצו בחוזקה אחת לשנייה, יוצרות פס דק. "אתה
מקשיב לי, פוטר? ניסיתי להכניס אותך למיטה רק כדי לנצח
בהתערבות עם פנסי. אתה מצהיר על אהבה ואני אומר לך שלא אכפת
לי."

הארי גיחך. "אל תחמיא לעצמך, מאלפוי. אני לא אוהב אותך. ברגע
זה אני אפילו לא בטוח שאני מחבב אותך. אבל אני כן יודע דבר
אחד." הוא נשען קדימה ולחץ את כף ידו אל מפשעתו של מאלפוי,
מוצא את הזין שלו כבר חצי קשה. הוא ליטף אותו דרך מכנסיו של
מאלפוי, והוא גדל תחת אצבעותיו. הוא נדהם מתעוזתו שלו, אבל זה
הרגיש טבעי לחלוטין. הוא ידע שהוא צודק בקשר לזה, בקשר
למאלפוי. "זה כבר לא קשור להתערבות. אתה רוצה אותי."

"לך להזדיין," מאלפוי השיב, למרות שהוא לא נשמע משכנע במיוחד.


הארי כמעט חייך. הוא פתח את הכפתור במכנסיו של מאלפוי ושחרר את
הרוכסן, ואז ליפף את אצבעותיו סביב איברו. "מבטיח?"

התגובה היחידה של מאלפוי הייתה התנשמות מהירה.

הארי לא יכול היה להאמין שהוא עושה את זה, אבל איכשהו זה לא
הרגיש לו מוזר. למעשה, זה היה די מסעיר לגעת במאלפוי ככה, ללטף
את הזין שלו שעה שהוא כבול לדלת, לא מסוגל לזוז או להתנגד.
ראשו של מאלפוי נפל לאחור, והוא השמיע קול דומה לגניחה. תחושת
הכוח שמילאה את הארי הייתה חזקה יותר משאי פעם חש - אפילו עם
שרביט. לא היה שום לחש שעושה דבר כזה. רק אנשים יכלו לגרום אחד
לשני לגנוח באקסטזה, והוא היה נחוש בדעתו לשמוע עוד מזה.

הוא ירק לתוך ידו כדי להקל על החיכוך, אבל הוא המשיך ללטף אותו
באטיות, כמו שהיה עושה לעצמו כשרצה לקחת את הזמן. איברו של
מאלפוי היה קשה ודביק, והוא נשך את שפתיו כשהארי העביר את
אגודלו על הכיפה ומרח את הנוזל שם.

הארי משך את ראשו של מאלפוי אליו לנשיקה אלימה, מלאת התלהבות.
"אני חושב שאתה אוהב את זה," הארי לחש כנגד שפתיו של מאלפוי.

"אתה עושה לי ביד," מאלפוי השיב. "ברור שאני אוהב את זה."

"לא, את זה," הארי אמר, עוזב את איברו של מאלפוי ומתרחק מעט.
"אתה כבול לדלת חדר השינה שלך, חסר אונים ולא מסוגל לעצור בעדי
מלעשות כל מה שארצה לעשות אתך. ואתה אוהב את זה."

מאלפוי לא ענה - הוא רק בהה בהארי, עיניו אפלות בצורה לא
טבעית. שערו היה מבולגן והוא נראה כאילו הוא מרגיש לא בנוח
כתוצאה מהכפיתה לדלת. הוא היה לבוש לגמרי, אבל הזין שלו בלט
מתוך המכנסיים שלו בצורה כמעט מצחיקה.

הארי בחן אותו כמה שניות, תוהה מה לעשות הלאה. הוא אף פעם לא
עשה משהו כזה בעבר, והוא לא היה בטוח שהוא יהיה טוב בזה. אבל
אולי לא תהיה לו הזדמנות נוספת. למרות שהוא היה בטוח שמאלפוי
משקר בקשר לאיך שהוא מרגיש, יכול להיות שזה לא יהיה משנה בסוף
הלילה. העובדה שמאלפוי רוצה בזה לא אומרת שהוא יודה בכך אי
פעם.

הארי נשם עמוקות. הוא לא צריך לדאוג בקשר לעתיד עד הבוקר.

הוא התקדם שוב ונישק את מאלפוי, פותח את כפתורי חולצתו באטיות.
הוא נישק וליקק את דרכו במורד חזהו של מאלפוי, יורד יותר עם כל
כפתור שנפתח, עד שהוא הקיף את טבורו עם לשונו. הוא התיישב על
ברכיו לאחר מכן, והרים את מבטו.

מאלפוי בהה בו, עיניו רושפות. הארי לא היה בטוח אם זה מתשוקה,
כעס או הפתעה, אבל הוא החליט לא לשאול.

הוא בחן את איברו של מאלפוי כמה שניות, ואז סגר את פיו סביב
הכיפה. מאלפוי נשם במהירות, והארי היה מחייך אילו היה יכול. זה
הרגיש מוזר שמשהו בגודל כזה נמצא לו בפה, ולנסות לא לשרוט אותו
עם שיניו היה קשה - אבל זה לא היה מטריד כמו שדמיין שזה יהיה.
הוא השתמש בלשונו וכרך את אצבעותיו סביב הבסיס כדי לייצב אותו,
ואז ניסה לחקות את מה שמאלפוי עשה לו בלילה שעבר.

הוא עצר כשהוא חשב שמאלפוי עומד לגמור, וניצל את ההזדמנות כדי
להוריד את מכנסיו אל ברכיו. כשהוא חזר לטפל באיברו שוב, הוא
הצליח למצוא קצב שמאלפוי אהב.

הארי לפחות הניח שהוא אהב את זה, כי הוא לא השמיע שום קול חוץ
מההתנשמויות הכבדות שלו. אחרי כמה רגעים הוא התחיל לתהות אם יש
משהו שהוא עושה לא נכון.

"אתה לא אוהב שמוצצים לך את הזין, מאלפוי?" הוא שאל. הוא הרים
את מבטו אל פניו של מאלפוי, ותוך כדי כך המשיך ללטף אותו
באטיות.

מאלפוי הביט בו בלי להגיד מילה.

"בטח פנטזת על זה," הארי המשיך. "אני, על הברכיים שלי, עושה את
זה." הוא עצר על מנת לבלוע את איברו של מאלפוי לפני שהפסיק שוב
והביט בו.

"לא," אמר מאלפוי. "לא פנטזתי על זה."

"אז על מה כן פנטזת?"

"למה שאני אגיד לך?"

הארי העביר את לשונו על הכיפה ואז שחרר את איברו של מאלפוי.
הוא נעמד ונשען על מאלפוי, מנשק אותו לאורך צווארו. "כי אני לא
אתן לך לגמור אם לא תשתף פעולה."

"לשתף פעולה?" מאלפוי חזר. קולו התחזק קצת כשלשונו של הארי
הגיעה אל פטמתו. "אני תקוע על הדלת המזדיינת. זה לא כאילו יש
לי ברירה."

הארי תפס את הפטמה בין שיניו ומשך, מנסה לראות אם מאלפוי אוהב
את זה. הוא השתנק והארי שחרר אותה. "הו, אבל יש לך. אתה יכול
להסכים לזה, או לא." הוא נעמד והביט בפניו של מאלפוי. "הנה
הבחירה שלך. אם אתה רוצה להמשיך להעמיד פנים שאתה מתנגד, זה
בסדר גמור. אין לי בעיה לשחק במשחק הזה, אבל בוא נהיה כנים
בקשר לכך. אם אני עומד לאנוס אותך, הייתי לפחות רוצה לדעת
מכך."

"אם אני אבקש ממך אתה תפסיק?" מאלפוי שאל.

"זה תלוי אם זה באמת מה שאתה רוצה." הארי הטה את ראשו ובחן את
מאלפוי. "אז תגיד לי מה אתה רוצה."

מאלפוי בהה בו כל כך הרבה זמן שהארי התחיל לתהות אם הוא באמת
צודק. לא היה לו שום מושג מה הוא עושה, או אפילו אם הוא עושה
את זה נכון. הוא התחיל לייחל לכך שהיה לומד הלטת הכרה.

מאלפוי עצם את עיניו ושמט את ראשו, ואמר בלחישה, "אתה בטוח שזה
מה שאתה רוצה, הארי?"

הארי קפא. "סליחה?"

מאלפוי הרים מבטו. "אתה סתם משחק אתי משחקים, או שאתה מתכוון
לזה?"

הארי בהה בחזרה, לא מסוגל למחוק את הבעת ההפתעה מפניו. "למה
אתה שואל אותי את זה?"

מאלפוי נאנח. "אין לי שום סיבה לבטוח בך. אני יכול להשיג איזה
זיון מהיר מתי שאני רוצה, אבל זה שונה."

"שונה במה?"

"כמה שאלות אתה מתכנן לשאול לפני שתענה על אחת משלי?"

הארי נחר בבוז. "עד לפני שבועיים, חשבתי שאני סטרייט. אתה באמת
חושב שהייתי יורד לך עכשיו אם אני לא באמת לוקח את זה
ברצינות?"

"עוד שאלה מזדיינת," מאלפוי אמר.

"טוב, בסדר," הארי השיב, מקפל את ידיו סביב חזו, "זה לא משחק.
אני מחבב אותך, והייתי רוצה שיהיה בזה יותר מרק סקס. אם זה לא
מה שאתה רוצה, אני אעזוב מחר בבוקר ולא נדבר על זה שוב. טוב?"

"טוב," מאלפוי השיב, קצת יותר מהר ממה שהארי היה רוצה.

הארי נענע את ראשו בכעס מדומה. "אתה תמיד מדבר כל כך הרבה לפני
סקס? חשבתי שזה משהו שבחורות עושות."

מאלפוי גלגל את עיניו. "לא בהכרח."

"אז... איפה היינו?" הארי שאל, מניח את ידיו על צדי ראשו של
מאלפוי ונשען קרוב מספיק ללטף את צווארו בעזרת שפתיו. "אה, כן.
שאלתי אותך מה אתה רוצה." הוא הרגיש את שפתיו של מאלפוי נצמדות
לאוזנו, וזה גרם לו לרעוד.

"מה אני באמת רוצה?" מאלפוי לחש.

הארי בלע את רוקו, מכין את עצמו למשהו משונה במיוחד. או כואב.
או שניהם. "אולי תמשיך כבר, בבקשה?"

לשונו של מאלפוי עברה באטיות על אוזנו, והארי בקושי הצליח
לעצור את עצמו מלגנוח מהתחושה. "אני רוצה שתזיין אותי."

הארי הרים את מבטו, לא בטוח שהוא שמע נכון. "מה?"

"בבקשה," מאלפוי אמר. הוא תפס את שפתיו של הארי בנשיקה, ועברה
בערך דקה לפני שהם עצרו אותה וניסו לנשום. "על זה פנטזתי,"
מאלפוי לחש אל תוך שפתיו של הארי. "אתה מזיין אותי. הזין שלך
בתוכ - "

הארי קטע אותו עם עוד נשיקה, ראשו מסתחרר. הוא לא ציפה לזה,
מסיבה מסוימת. במשך רוב אחר הצהריים הוא ניסה לשכנע את עצמו
להיות למטה, והוא לא חשב על כך שאולי מאלפוי ירצה שזה יהיה
להיפך.

"כאן?" הוא התנשם כשהם התנתקו מהנשיקה. הוא לא הצליח לחשוב על
דרך בה הם יצליחו לעשות זאת כשמאלפוי קשור כך לדלת.

"הייתי מעדיף שזה יהיה על המיטה," מאלפוי השיב. עיניו של הארי
הצטמצמו, ומאלפוי גנח. "נו, באמת, לא עברנו את החלק הזה כבר?"
מבטו היטשטש לרגע והוא לחש מילה, והכבלים שכפתו אותו נפלו. הוא
משך בכתפיו, משפשף את פרקי כפות הידיים שלו. "יכולתי להשתחרר
כל הזמן. פשוט לא רציתי."

הארי לא הצליח לעצור את הגיחוך מלהיפלט מבין שפתיו, ומאלפוי
חייך בחזרה. הוא יצא ממכנסיו, תפס את זרועו של הארי ומשך אותו
לכיוון המיטה.

"אז... איך כדאי שנעשה את זה? ממ, כשאתה על הגב שלך, נראה לי."
מאלפוי דחף את הארי לשכב על גבו על המיטה.

"זה לא יעזור אם אני אתפשט?" הארי קנטר, מנמיך את ידיו על מנת
לפתוח את מכנסיו.

"אם אתה רוצה," מאלפוי השיב. הוא עזר להארי להסיר את מכנסיו,
כמעט מפיל אותו מהמיטה תוך כדי.

דקה לאחר מכן הם היו עירומים, ודראקו ישב על ירכיו של הארי.
הוא זימן משהו - הארי הניח שזה היה חומר סיכה - ועשה לעצמו
משהו שהארי לא הצליח לראות. לאחר מכן הוא ליפף את אצבעותיו
החלקלקות סביב איברו של הארי וליטף, גורם להארי לגנוח.

"מוכן?" מאלפוי שאל, מתקדם מעט קדימה כך שאיברו של הארי היה
מאחוריו.

"רק ככה?" הארי שאל. "בלי משחק מקדים או משהו?"

מאלפוי הרים גבה. "חשבתי שזה משהו שרק בנות רוצות."

"לא בהכרח," הארי השיב בחיוך.

ואז הוא הרגיש את מאלפוי מייצב את איברו מאחורי גופו, ומתיישב.
המחשבה הראשונה שחלפה בראשו של הארי הייתה שזה מרגיש הדוק,
כמעט בצורה בלתי אפשרית. הבעת פניו של מאלפוי היה מוזרה מעט,
והארי תהה אם זה כואב לו. מאלפוי המשיך לזוז, למרות זאת, מחליק
למטה לאט לאט ולאחר כמה שניות שהרגישו כמו דקות, הארי היה
לגמרי בפנים.
מאלפוי נאנח ועצם את עיניו, ולא אמר כלום. הארי נשך את שפתו,
תוהה כמה זמן הוא יצטרך לחכות. הדחף לזוז היה כמעט מדהים, אבל
הוא לא ידע בדיוק כיצד זה אמור להיעשות.

"נו?" מאלפוי שאל, פותח את עיניו שוב.

"אני מקווה שיש בזה עוד משהו חוץ מזה," הארי העיר. "אחרת אני
לא רואה איך - "
תגובתו נקטעה כשמאלפוי התרומם והתיישב שוב, שרירים הדוקים
מקיפים את איברו בצורה מדהימה. "הו, אלוהים."

"בדיוק." מאלפוי אמר.

הקצב שמאלפוי נע בו היה נחמד למשך כמה שניות, אבל אז הארי רצה
לזוז מהר יותר כך שהוא דחף מלמטה בעוד מאלפוי נשען על ברכיו של
הארי. הם שינו תנוחה מעט לאחר מכן - מאלפוי על גבו עם ברכיו
משוכות אל חזו, והארי הולם בתוכו. זה היה הרבה פחות עדין ואטי
משהארי היה אי פעם עם בחורה. הוא דאג שאולי הוא מכאיב למאלפוי,
אבל הקולות שמאלפוי השמיע העידו אחרת.

הארי שינה את התנוחה שלו מעט, ומאלפוי גנח ושלח את ידו ביניהם
ללטף את הזין שלו בקצב ההלמות של הארי, ממלמל, "כן, ככה, ככה,
ככה, הו אלוהים!"

הארי ניסה להמשיך לעשות בדיוק את מה שהוא עשה, אבל זה היה טוב
מאוד גם עבורו, והוא הרגיש קרוב במיוחד. "אני מצטער," הוא לחש,
עוצם את עיניו בחוזקה במאמץ להתרכז. "אני לא חושב שאני יכול -
"

"זה בסדר," מאלפוי אמר, מרים מבטו אליו.

וזה כל מה שהארי היה צריך. הוא הרגיש את עצמו גומר בתוך
מאלפוי, חורק את שיניו על מנת למנוע מעצמו לומר דבר טיפשי. זה
היה ארוך ואינטנסיבי, ולאחר מכן הוא התמוטט על מאלפוי, מתנשף.

"זה תמיד ככה אתך?" הוא שאל. "אני גומר כל כך חזק שאני בקושי
מסוגל לראות לאחר מכן."

מאלפוי צחק. "הו, כן, הארי. זאת המומחיות שלי."

הארי זז מעט על מנת למשוך את עצמו החוצה, ולפני שהוא הספיק
להתחיל לדאוג בקשר לבלגאן שהם עשו, הוא הרגיש עקצוץ של קסם
באוויר. הוא התחיל לומר משהו, אבל החליט לא לשאול דברים לא
קשורים כרגע. במקום, הוא החליק במורד המיטה עד ששכב בין ירכיו
של מאלפוי.

"אני מניח שכדאי שאני אסיים את מה שהתחלתי?" הוא שאל וליקק
לאורך איברו של מאלפוי.

"לא ייקח לי הרבה זמן," מאלפוי השיב ונאנח.

זה באמת לא לקח הרבה זמן - הארי רק התחיל לנוע כשמאלפוי החל
לגנוח ומלמל אזהרה. הארי סיים עם היד שלו, לא מרגיש בנוח עם
האפשרות השנייה עדיין. מאלפוי לא נראה כאילו זה מפריע לו. הוא
גנח והיה כאילו במקום אחר כשגמר, והארי תהה אם גם הוא ניסה
לרסן את עצמו בכוונה. הוא חייך ונישק את ירכו של מאלפוי.

"ממממ," מאלפוי אמר בסופו של דבר. "בוא לפה."

הארי זחל במעלה גופו של מאלפוי לתוך זרועותיו הפתוחות. "הו, אז
אתה אוהב להתחבק אחרי זה?"

"לא," מאלפוי השיב, אבל כרך את זרועותיו סביב הארי בכל אופן.

הארי בלע חזרה תגובה צינית שעמדה על קצה לשונו. במקום זה, הוא
חייך לתוך כתפו של מאלפוי. כשהשמיכה עטפה אותם מעצמה, הוא חשב
שהוא מסוגל להתרגל לזה.

כשהארי פקח את עיניו, לקח לו כמה שניות לזהות היכן הוא. אור
עמום ריצד מבעד לחלונות, אבל הוא הגיע מהכיוון הלא נכון. התקרה
נראתה שונה, ו -

"הו," הוא מלמל, כשקורות הלילה שעבר מילאו את מוחו. הוא סובב
את ראשו לאט וראה שמאלפוי עדיין ישן. הארי בהה בתקרה שוב.

זה היה החלק הבלתי נעים. האם מאלפוי יהיה קריר כלפיו הבוקר?
האם הם יוכלו להביט אחד לשני בעיניים לאחר מה שקרה ביניהם?
הארי עצם את עיניו ונאנח.

הוא הצליח לקום מהמיטה בלי להעיר את מאלפוי, והלך לאורך החדר
לכיוון הדלת הסגורה. בגדים היו מפוזרים על הרצפה, והוא מצא זוג
מכנסיים לשים על עצמו. מסתבר שהם היו של מאלפוי, מאחר והם היו
ארוכים מעט עבורו, אבל לא היה לו אכפת. הדירה הייתה שקטה
ועמומה כשהוא הלך לכיוון השירותים. הוא התיז מים על פניו ושטף
את פיו, ואז בהה בהשתקפות שבמראה.

"האם זה מה שאתה רוצה?" הוא לחש. הוא היה לא מרוצה מכל מערכת
יחסים שהייתה לו בתור מבוגר, ולא הייתה לו שום סיבה לחשוב
שמערכת היחסים הזאת תהיה שונה. החידוש בעובדה שזה היה עם גבר
ייפסק בסופו של דבר, ויקרה בדיוק מה שתמיד היה קורה - הוא
ייאלץ להתמודד עם בן אדם שהיה פגום ומלא חסרונות בדיוק כמוהו.


אבל אם הוא לא ינסה את זה ברצינות, הוא תמיד יתחרט על כך. עבר
הרבה זמן מאז שהוא הרגיש מרחף ומרוגש ליד מישהו, מאז הפעם
האחרונה שהוא רצה שמישהו יחבב אותו בחזרה וימצא אותו מושך. מאז
שמישהו רצה אותו בגלל איך שהוא עכשיו, ולא בגלל מי שהוא היה
פעם.

הוא לא ידע אם מאלפוי היה הבן אדם הזה, אבל הוא ממש רצה לברר
זאת.

הוא יצא מחדר השירותים ומצא את פנסי יושבת על הספה, לבושה
בחלוק, בקבוק מים חמים מונח על מצחה. הוא לא ידע אם היא ישבה
שם כשהוא עבר קודם או לא.

"בוקר טוב," הוא אמר.

"באמת?" היא קנטרה. "בשבילך, אולי." היא שלחה את ידה לכיוון
בקבוק גדול של 'המתכון המקורי של מק'קראקן לשיקויי הנגאובר'
שהיה מונח על השולחן ולגמה ארוכות.

הארי חייך. "זה עובד רק עם אלכוהול, את יודעת. זה לא יעזור לך
עכשיו."

היא הזעיפה מבטה לכיוון התווית. "חבל שלא אמרת לי את זה לפני
ששתיתי חצי מהבקבוק." היא הניחה את הבקבוק באנחה והתמוטטה כנגד
כריות הספה. "אני מניחה שאתה לא יכול לגאול אותי מייסוריי?"

"מצפה לך שבוע ארוך," הארי השיב. "ואני חושב שהרווחת אותו
ביושר."

היא גנחה. "הו, אלוהים. מה עשיתי?"

"את לא זוכרת?" היא נענעה את ראשה והארי נאנח. "ובכן, אני מניח
שזה לא משנה עכשיו."

"עד כדי כך גרוע?" היא הזיזה את בקבוק המים החמים לצד השני של
ראשה. "אז ישנת פה אתמול בלילה?"

"כן," הארי השיב.

"ובהתחשב בעובדה שאלו המכנסיים של דראקו, אני מניחה שהיה
מוצלח?"

הארי משך בכתפיו. "הוא ניצח, לא?"

"ניצח?" היא שאלה. כשהבינה למה הוא מתכוון היא נראתה כאילו היא
מרגישה לא בנוח. "הוא סיפר לך על זה?"

"כן," הארי אמר. "אבל זה בסדר. זה לא יותר גרוע ממה שאני
עשיתי."

פנסי נאנחה והניחה את בקבוק המים החמים על השולחן. "כשפגשתי
אותך לארוחת צהריים בשבוע שעבר כבר ידעתי שהפסדתי. יכולתי
לראות את ההשפעה שהייתה לך עליו, ורציתי לדעת אם אתה רציני
בקשר אליו. הוא מחבב אותך."

הארי נחר בבוז. "יש לו קושי קל להגיד את זה."

פנסי חייכה. "נכון."

הם הביטו אחד בשנייה למשך כמה רגעים, והארי תהה אם כדאי לו
לספר לה מה הייתה המטרה שלו בהתחלה. אבל כנות לא הייתה הדבר
הכי טוב תמיד, היא עלולה לגרום יותר נזק מאשר להועיל.

דלתו של מאלפוי נפתחה והוא הגיח דרכה, מפהק ולובש רק זוג
תחתוני בוקסר כהים. "אתה תמיד קם כל כך מוקדם?" הוא שאל.

הארי חייך. "בימי עבודה."

"אף אחד מאתנו לא עובד היום, נכון?" מאלפוי השיב. הוא הלך
לכיוון השירותים, מתנודד מעט, כאילו הוא עדיין לא ער לחלוטין.


"הוא כל כך נחמד בבוקר," פנסי אמרה בקול ציני. "כדאי לך להתרחק
ממנו עד הצהריים."

הארי חייך. "לפחות יש דבר אחד שמשותף לנו."

"לא מגיע לו להיות אתך, אתה יודע," היא אמרה בשקט. "הוא יכול
להיות די מגעיל. הוא אנוכי ומרושע לפעמים, ולעתים גם נקמני."
היא נעצרה. "אבל אני אוהבת אותו, ואני רוצה לראות אותו
מאושר."

"מה אתך?" הארי שאל. "לא מגיע גם לך להיות מאושרת?"

היא משכה בכתפיה. "אני לא יודעת. נראה לי שאני נידונה לחזור על
הטעויות של אימא שלי. יש לך חברים לא הומואים?"

הארי חייך. "למען האמת יש לי."

היא נאנחה ועיסתה את רקותיה. "תגיד איזו מילה טובה עליי,
טוב?"

כשמאלפוי הופיע שוב, הוא ליפף את זרועותיו סביב הארי מאחור
והניח את סנטרו על כתפו של הארי. זאת הייתה מחווה כל כך
אינטימית שהארי לא יכול היה שלא להיות מופתע ממנה. הוא הביט
בפנסי וראה שהיא קורנת לעברם, למרות כאב הראש שלה.

"מוקדם מדי בשביל לעמוד," מאלפוי אמר. "בוא נחזור למיטה." הוא
שחרר את הארי וחזר לחדר השינה שלו.

הארי קרץ אל פנסי והלך אחריו.

"אני פשוט אשאר פה על הספה," היא קראה אחריהם. "ואסבול
לחלוטין."

מאלפוי עלה בחזרה למיטה ונראה כאילו הוא עומד להירדם. הארי
הוריד את המכנסיים ונשכב לידו, מביט בו. הוא נראה מוזר ככה:
מבולגן ולא מגולח, לא כמו הפלייבוי החלקלק שנראה בדרך כלל.
הארי אהב את זה.

"למה אתה בוהה בי?" מאלפוי שאל, פותח את עיניו. "זה גורם לי
להרגיש מוזר."

"אני לא בוהה," הארי השיב. הוא הכניס את ידו מתחת לשמיכה
ובמורד גופו של מאלפוי, עד שמצא את מה שחיפש.

מאלפוי עצם את עיניו. "בשביל מישהו סטרייט בהחלט תפסת את הקטע
מהר."

הארי נישק אותו, והם הסתובבו כך שהיו פנים מול פנים. מאלפוי
חיכך את הזין שלו בשל הארי, וכל אחד בתורו ליטף אותם ביחד
באטיות. זה היה נחמד, ושונה לחלוטין ממה שעשו בלילה שעבר. אחרי
כמה זמן מאלפוי מצא את חומר הסיכה והם הגבירו את הקצב. הארי
אהב את התחושה של הזין של מאלפוי כנגד שלו ואת הלחץ מאצבעותיו,
שהיו הדוקות במקומות שאליהם הוא לא הגיע בדרך כלל.

הם גמרו בהפרש של דקה אחד מהשני, והאגביות שבכך הייתה מוזרה
להארי. סקס עם נשים תמיד היה יותר מלחיץ, פחות כיף ויותר
עבודה. אבל עם מאלפוי הוא הרגיש נוח.

פתאום הוא נלחץ ועצם את עיניו - מה אם זה רק סקס עבור מאלפוי
אחרי הכול? הוא ידע שהוא לא צריך לתת לעצמו להרגיש כלום. זה
תמיד הסתיים גרוע כשהוא כן הרגיש.

"אם לשנינו אין מה לעשות היום," מאלפוי אמר, מפהק שוב, "רוצה
שנחזור לישון?"

"כן," השיב הארי, מנסה להישמע אגבי ורגיל. "בטח."

"אולי נוכל להזמין אוכל הערב," מאלפוי המשיך, מעביר יד אחת על
חזהו של הארי. "אני לא חושב שפנסי תוכל לצאת מהבית היום. מה
היא לקחה בכלל?"

"M," הארי אמר. "די הרבה, נראה לי."

מאלפוי נאנח. "היא צריכה למצוא משהו טוב יותר לעשות עם החיים
שלה." הוא עצר, ואז הרים את ראשו כדי להביט בהארי. "יש לך
מישהו שאתה יכול להכיר לה?"

הארי חייך. "אולי."

מאלפוי נשכב שוב, מתרפק על כתפו של הארי. "יופי. אולי אם אני
אשיג לה זיון היא תרשה לי לגור פה בלי לשלם שכר דירה."

הארי נשם עמוקות. "אז אנחנו עומדים לנסות את זה?" הוא הרגיש
טיפשי כמעט מיד לאחר שאמר את זה, אבל הוא לא יכול היה לסבול את
המתח. הוא לא חשב שהוא יוכל שלא לדבר על זה בקרוב.

עיניו של מאלפוי היו עצומות, אבל הוא חייך. "כן, הארי. זה מה
שאנחנו עומדים לעשות."

הארי נשף ועצם את עיניו. זאת הייתה תשובה מספיק טובה בשבילו
לעת עתה.



אפילוג

"אתה מוכן?" הארי שאל, מכניס את ראשו לתוך חדר האמבטיה.

"אתה מלחיץ אותי, אתה יודע," דראקו השיב, בעודו מעביר את
אצבעותיו בשיערו. "לא התרגשתי בגלל זה בכלל עד שאתה התחלת
להתערב."

"מצטער," הארי השיב. "אני פשוט ממש רוצה שזה יעבוד בשבילך. אני
רוצה לעזור."

דראקו הפנה את פניו אל הארי. "כבר עזרת לי די הרבה."

הארי נשען כנגד מפתן הדלת וחייך. "אתה יודע שאני אוהב שאתה
בסביבה."

"ואני אוהב לשלם את החלק שלי בשכר הדירה בירידות," דראקו קנטר.
"אבל זאת לא קריירה נורמלית." תשובתו השנונה של הארי נקטעה על
ידי מבט מעוצבן מדראקו. "תחסוך ממני את הבדיחות המטומטמות שלך,
לשם שינוי. אני רציני- אם לא היית גורם לכך שהתיקים אישיים שלי
לא יהיו חסויים יותר, לא הייתי מתראיין לעבודה הזאת בכלל,
נכון? אז תודה לך, בפעם המאה. ואם תזכיר את זה שוב, אני אקלל
אותך."

"אני לא מזכיר את זה כל כך הרבה," הארי השיב.

"כן, אתה כן. תשתוק כבר בקשר לזה."

"מה עם זה, אם כך," הארי אמר בעודו נכנס לחדר באיטיות ודוחף את
דראקו כנגד הכיור. "אם תקבל את העבודה אני אתן לך פרס."

דראקו הרים את גבותיו. "איזה פרס?"

הארי גיחך. "פרס טוב יותר מכל מה שתוכל לדמיין."

דראקו חייך. "אני לא יודע- אני יכול לדמיין די הרבה."

הארי נישק אותו. "אני אוהב כשאתה מצטט לי ממלחמת הכוכבים."

"אני יודע," דראקו השיב, דוחף אותו ממנו. "אתה כזה חנון."

"אל תשכח, אנחנו פוגשים את כולם בשמונה." הארי אמר כשדראקו עקף
אותו ונכנס לחדר השינה.

"אני כל כך מצפה לזה," דראקו מלמל. "אם אני אצטרך לסבול עוד
ערב בו כל מה שוויזלי ופנסי עושים זה לבהות אחד לשנייה בעיניים
אני אשתגע."

"זה יותר גרוע מנוויל ולואיס?" הארי השיב, למרות שהוא הסכים
איתו.

"אין תגובה," דראקו השיב. "איך אני נראה?"

"טוב מספיק לאכול," הארי אמר. המראה של דראקו בגלימות עסקים
היה אירוטי בצורה מוזרה. הוא חייך ומשך את דראקו אליו, שולח את
ידו למטה לפתוח את כפתורי מכנסיו.

"רק על זה אתה חושב?" דראקו אמר, מגלגל את עיניו.

אבל דראקו כבר התחיל להתקשות, וכשהארי התיישב על ברכיו ושחרר
אותו לגמרי  הוא היה מגורה לחלוטין.

"רק אל תלכלך לי את הגלימה," הוא אמר כשלשונו של הארי עברה על
הקצה. "ותמהר, אני לא רוצה לאחר."

הארי הרים את מבטו אליו. "אני עומד למצוץ לך את הזין ואתה
מתלונן?"

דראקו גנח. "אני לחוץ, ואני לא יכול להאמין שאתה חושב על סקס
בזמן כזה."

"אני תמיד חושב על סקס," הארי השיב. "חוץ מזה, אתה צריך
להירגע."

"אלוהים, אתה טוב בזה." דראקו אמר, עוצם את עיניו כשהארי הכניס
את כולו לפיו. "הו כן, זה..." ידיו לפתו את שיערו של הארי
ומשכו את ראשו קדימה קלות. "כן, בדיוק ככה."

לקח לו רק שלוש דקות, מה שנחשב זמן שיא בהתחשב בכך שדראקו
התגאה בעובדה שהוא מסוגל להחזיק הרבה זמן. הוא משך את הארי
למעלה ונישק אותו, גונח לטעם של עצמו בלשונו של הארי.

"אני אוהב אותך," דראקו לחש כנגד שפתיו של הארי.

זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר את זה, והארי נשאר חסר מילים
במשך כמה שניות. לבסוף, הוא חייך ואמר, "אני יודע."